ההקשר היחידי שדנייפרופטרובסק מוזכרת בתקשורת הישראלית, היא ליגת-העל האוקראינית בכדורגל. הקהילה היהודית המשגשגת והעיר התעשייתית המתפתחת אינם מעוררים עניין בקרב העם היושב בציון. הנושא הבודד שמעניין אותם הוא קבוצת הספורט המקומית, שככל הנראה מצליחה יחסית, פרשנים מעלים בגלוי את השאלה "מי יעצור את דנייפר?".

אין כל ספק, שמי שילמד יותר על יהדות דנייפר בהנהגת שלוחי חב"ד לא יישאר אדיש ודווקא ישאל: מי יכול לעצור את דנייפר?

דנייפר של היום לא מבייש את יקטרינוסלב של פעם.

מקום לידתו של הרבי, הוא היום מעוז ומרכז של חיים יהודיים פורחים. החל ממוסדות דת ותרבות (בית-הכנסת "שושנת הזהב", מוזיאון שואה - בתכנון, מכון סת"ם, סניף 'צבאות השם'), חינוך (ישיבה קטנה וגדולה, בית-ספר עם 800 תלמידים, מכללת "בית חנה", חיידר), חסד (בית-אבות, בתי-תבשיל) ואפילו פיצרייה ומסעדה בשרית כשרה. (על המוסדות בדנייפר, בכתבה נפרדת)

ההיקף והאיכות שפוגשים בעיר הזו, במובן היהודי, די מפתיעים למדינה קומוניסטית לשעבר במזרח אירופה ולא רק. ארבעה בתי-ספר פועלים בעיר אחד בדרום, בית-כנסת גדול ומפואר בצפון, עסקונה מפותחת בבירה וקמפוס חינוך במערב. כל אלה בעיר אחת – ככל שדנייפר תהיה גדולה – היא חידוש מחמם את הלב.

וכמו הדנייפר, הנהר הגדול ביותר באוקראינה שעובר את הערים הכי מרכזיות במדינה, גם השפעתו של מנהיג הקהילה חוצה גבולות. הרב שמואל קמינצקי, יליד כפר-חב"ד שנשלח לעיר על-ידי הרבי לפני יותר מעשור, מוביל את התחייה היהודית בחן, בחסד וברחמים. "אחד מהסמכויות היהודיות הכי משפיעות במדינה", כך תיאר כתב סוכנות הידיעות היהודית JTA את הרב הראשי של דנייפרופטרובסק.

אלה עם זיכרון טוב משחזרים את הפגישה בין הרב לוי-יצחק סטמבלר עם ראש עיריית דנייפרודזרז'ינסק הסמוכה. להפעת השליח, הפוליטיקאי הבכיר ואסילי שוועץ ביקש ממנו לסדר לו פגישה עם הרב קמינצקי "כדי להפעיל את קשריו המסועפים בשלטון האוקראיני לעזרת העיר שנתונה במצוקה כלכלית ואף הגיע לכדי ניתוק הגז לתושבים".

כל העיר מדברת על אברמ'ל

סגנון החשיבה והפעולה של שלוחי חב"ד בעיר ניכר מיד עם בואי לעיר האוקראינית.

לרגל ל"ג בעומר, הקהילה היהודית בשיתוף עם סניף 'צבאות-השם' המקומי, ארגנו כנס ענק באולם קונצרטים הגדול בעיר. את האירוע הם פרסמו על יותר מאלפיים שלטי חוצות (תקציב לא זול בנדיבות ר' אורי לייבער).

הסממן היחיד שקלטתי בשלטי פרסום האלה הפרוסים ברחבי העיר, עוד בדרך משדה-התעופה, היה תמונתו של גדול הזמר החסידי לצד כיתוב ברוסית על קונצרט "נשמה אל נשמה", אברהם פריד שלנו נראה לבוש באפודה כהה וחולצה צחורה, מחזיק בידו האחת מיקרופון, ואת השנייה מניף למעלה ברגע מוסיקלי נלהב.

במשרדי 'צבאות-השם', ממנו מתנהלת הפעילות במדינות חבר-העמים, המנהל ר' יוסי גליק ור' שמואל בראון היו שקועים בהכנות אחרונות. "העיר כולה מדברת על אברמ'ל – הכוכב מאמריקה", התבדחו שם. מיליון וחצי תושבים גרים בעיר, ארבעים אלף מתוכם הם יהודים.

את פני הבאים לאולם, המגיעים מכל הגילאים, מקבלים תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" ברוסטוב, רוסיה. האחרונים עשו את הדרך הארוכה (שמונה שעות) והרעועה (למי שמכיר את הכבישים) באוטובוס, בתוספת שש שעות עיכוב במעבר הגבול (מרוסיה לאוקראינה) עד לקבלת היתר כניסה. תשישות אינה ניכרת על פני התמימים. יש להם משימה והיא להניח כמה שיותר זוגות תפילין עם הגברים והנערים בקהל של ארבעה אלף איש. הם גם מחלקים חומר הסברה ועלונים על אלוקים, יהדות וחב"ד.

"בודיט זדרובה", אחד הבחורים שולף ברוסית (=תהיה בריא) לאחד המניחים. כמעט שנה על אדמת רוסיה לימדה את הבחורים קצת מהשפה המקומית. מספיק כדי לתקשר ולהחמיא.

אווירת המצוות ממשיכה במסדרון הכניסה לאולם. תלמידי מוסדות החינוך בעיר השקיעו מחשבה וכישרון בתערוכה מרשימה על מוצגים וציורים על מושגים וחגים, מזוזה, אהבת ישראל, לימוד תורה, שמירת כשרות, בית מלא ספרים ועוד. את התקרה והעמודים פיארו בלונים בצבעי אדום ולבן ("כמו מדורת ל"ג בעומר", היו שטענו).

הצבא האוקראיני משנה כיוון

על הבמה באולם הגדול נתלה תמונה מכובדת של הרבי מחייך ומנפנף את ידו לשלום. בזה אחר זה עולים ילדים וילדות, תלמידי מוסדות החינוך בעיר ובערים סמוכות. הם מכריזים בקול את 12 הפסוקים, ונעמדים בנפרד בשני צידי הבמה. מקהלה של בנים, ומקהלה של בנות. בתווך ניצבים נגני חצוצרות של הצבא האוקראיני. הם שרים ביחד שירים יהודיים עממיים.

כבן להורים ילידי רוסיה, שניצולו בנס מהפוגרומים והרדיפות נגד היהודים – חלקם בתמיכת וביוזמת המשטר הסובייטי, היה לי מוזר לראות את שיתוף-הפעולה המוסיקלי הזה. ילדים שרים בגאווה יהודית לצד חיילים שייתכן שסביהם נטלו חלק פעיל בדיכוי ומאסר שומרי מצוות. מעניין מה עבר בראשם הקודר בעומדם על הבמה ומאזינים ליהודים צעירים משננים דברי קודש בשפה לא מוכרת.

מחשבות אלה נדחו הצידה עם הכרזת המנחה על כניסתו של ר' אברהם פריד, אמן המוסיקה החב"די מקראון-הייטס, שמופיע כאן יחד עם קבוצת נגנים מישראל. כהרגלו, פריד מרקיד את הקהל, ונתמך על-ידי תלמידי הישיבה מצד אחד ובנות הסמינר מצד שני המעודדים את הקהל להצטרף לשירה והריקודים.

הקהל נראה מרוגש בעליל.

אלה שמבינים עברית נהנים לשמוע את "עלה קטן שלי", המבוגרים דוברי האידיש מתמוגגים לשמע ה"אידישע מאמע", והשאר לא בדיוק מבחין באיזה שפה אברמ'ל שר. העיקר שזה יהודי ושמח.

גם הקוזאקים שינו סגנון

הרב הראשי, קמינצקי, מתבקש לעלות לבמה. הוא מבטיח לקהל שלא להאריך בדיבור, וקורא עם הקהל במעמד של קבלת עול מלכות שמיים: "שמע ישראל.. ה' אלוקינו... ה' אחד..."

התוכנית ממשיכה עם הגרלת פרסים, ואני לא מדבר על זוגות אופניים כמו בנס-ציונה או סט ספרים כמו בבני-ברק. כאן זה על מכונת כביסה, מקרר, מכשירי חשמל ופלאפונים. פריטים שלא קיימים בכל בית אוקראיני.

מקהלת הילדים "פרחי אוקראינה" של ר' שלום נחשון מנגנת בחן את שירי ל"ג בעומר.

ולסיום, פריד שר את השיר "הופ קוזאק" לצד רקדנים אוקראינים בלבוש קוזאקי, שחוץ ממילה אחת 'קוזאק' הם לא הבינו את היתר. אבל נראה היה לפי הריקודים שהם עשו חזרות טובות לפני שעלו לבמה.

מי היה מאמין שפעם זה היה ההיפך. "מושקה היהודי" היה זה שרקד בפני הקוזקים...

(שמואל בן-צבי, דנייפרופטרובסק)