מזג האוויר סוער שהשתנה ברגע / הגיגים
תחילת חודש אייר תשס"ו: ההכנות שהחלו לפני חודשים לקראת ה'פאראד' הגדול של ל"ג בעומר בבורו-פארק, כעת בעיצומם. השנה, אחרי שנתיים של הצלחה גדולה, עמלים המארגנים על הכפלת ושילוש הצלחתו של ה'פאראד' בפעם השלישית. מפעם לפעם, נדרשים המארגנים לתחזית מזג האוויר הצפויה ליום הסתלקותו של מי שבכוח תורתו עה"פ "הנה מה טוב ומה נעים" – "אתי מטרא". מקורות המידע לא מצביעים על יום גשום, אך גם לא שטוף שמש. הקיץ שעדיין לא הגיע במלוא עוזו, גם הוא לא מבטיח יום יבש, שכן כידוע נתברכה ניו-יורק בגשמי ברכה גם בחודשי הקיץ הלוהטים.
כך או כך, ההכנות מתקדמות בקצב. מסע הפרסום יוצא לדרך, בחלקו נוטלים חלק עשרות תמימים מסורים שהקדישו את 'לילות שישי' לתליית כרזות ברחובות בורו-פארק ושדרותיה, לעיתים רבות גם כשהם נחשפים למטר זועף.
יום א' לפר' בהר-בחוקותי, ט"ז אייר: האירוע כבר כמעט מאורגן על כל פרטיו. הסכמים כבר נחתמו עם משטרת ניו-יורק, חברת ההגברה ושירותי הבימה וכן הלאה, נשארו רק 'פכים קטנים' על-מנת שהתהלוכה תצא לדרך.
אך מזג האוויר אינו מבשר טוב, בחוץ הקור שורר ואיתו בא הגשם ומאיים להלחיץ. המחשבות מטרידות, מה יהיה? האם הכול ירד לטמיון? לפתע, לפני ששוקעים בתחושת ייאוש, מופיע מארגן התהלוכה, השליח הרב אהרון גינזבורג ושואל-דורש: "נו, סגרתם עם פלוני? מה עם נושא אלמוני", וכשכולו קורן אמונה אופיינית לשליח הוא ממריץ, "חבר'ה אין זמן, נותרו רק יומיים ל'פאראד'". ממשיכים בהכנות, בטוחים בכוחו של הרבי, שבעצמו יצא פעם אחר כבוד להשתתף ב"ימים גשומים" ב'פאראד' של ל"ג בעומר, כשהשמש קופחת על ראשי אלפי המשתתפים.
4:00 לפנות בוקר יום ג', ח"י אייר - ל"ג בעומר: תחילת הלילה נשאה עמה צל של תקווה. השמים אמנם מעוננים, אך אף לא טפטוף קל. התקווה ניצתה בליבנו, אך לא לאורך זמן. עוד טרם עלה עמוד השחר, התקדרו השמיים עבים והמטר החל ולא הפסיק לרגע. הבחורים שתפקידם בארגון היה תחת כיפת השמים חזרו סחוטים עד לשד עצמותיהם. הם אמנם השלימו את עבודתם אך ליבם כבר לא שקט, החשש הופך להיות מוחשי יותר ויותר, וכי יתרחש הנס שלא נראה באופק, או חלילה...
5:00 לפנות בוקר: השליח הרב גינזבורג עושה את דרכו בלוויית מספר בחורים אל האוהל הק' לקיים את הוראת הרבי לבקר בל"ג בעומר על הציון הק' כמו גם בכדי להביא אל המשלח את תכנית ה'פאראד' שנועד למחר. אין זמן מתאים משעת לפנות בוקר זו, להקדיש לנסיעה לאוהל. ההכנות לקראת סיום, הדברים המועטים שנותרו נאלצים להמתין עד תחילת יום העבודה של מחר – נראה שמשמים הועידו שעות אלו לנסיעה לרבי.
יוצאים מהאוהל ומזדרזים לחזור לבורו-פארק. לפתע ניגש לר' אהרון עמית לעבודת השליחות באחת מערי השדה של ניו-יורק רבתי. הוא מארגן 'הפנינג' ענק לילדי ישראל באזור שליחותו. "האם 'מצב הרוח' יאפשר לנו לגרום נחת רוח לרבי?" הוא שח בשאלה. ר' אהרון משיב בבטחה: "נצטווינו לארגן תהלוכות, הרבי הורה לנו להביא כמה שיותר ילדים שיצעדו בגאון ויאמרו את י"ב הפסוקים. לדאוג למזג האוויר, לא הורה לנו הרבי – כנראה שאת זה הוא לקח על עצמו"...
9:00 בבוקר יום ג', ל"ג בעומר: המטר לא פוסק לרגע. למרות זאת שני תמימים עושים את דרכם לשדרה ה-18, זו שבסייעתא דשמיא תארח את מעמד קידוש ה'. את מלאכתם הם עושים נאמנה. עליהם הוטל לתלות שלטי הכוונה ולמתוח סרטים צהובים ע"מ לתחם את הציר בו יצעדו האלפים. עוברים ושבים, נושאי מטריות, מביטים עליהם בתמיהה, ומהנהנים בראשם לרוב תמימותם של תלמידי התמימים.
10:30: על פי תיאום אחרון בין המארגנים לחברה נותנת שירותי ההגברה, ממשיכים צוות החברה למרות הגשמים, להקים את המערך האדיר שיעביר את הקולות. הבוקסות עטופות ברזנט, ניצבות עומדות לאורך ה-18. לשטח מגיע כמוסכם, הת' לוי וילנקין, מי שניווט בהצלחה רבה את כל מלאכת הארגון, ובידו המחאת התשלום עבור השירות. איש החברה לוקח את הצ'יק כשהוא מביע את רחמיו למארגנים שנפלו בעסק ביש ושלמו סכום הגון ללא תועלת.
12:30 בצהריים: שעת האפס קרבה. הרב גינזבורג מכנס את הצוות לאסיפה אחרונה טרם תחילת האירוע בעוד כשלש שעות. תוך כדי סיכומים הוא מקבל שיחת טלפון ממפקד תחנת המשטרה האזורית. "אני מבין שאין צורך לסגור את הכביש ולשלוח צוותי שיטור", בוקע קולו מהאפרכסת, "הלא אין הורה שישלח את ילדיו לצעוד תחת מטר סוחף". ר' אהרון לא נשאר חייב, "עוד לא ראית מימיך אירוע שטוף שמש כמו שתראה היום", מפטיר הוא בחן השמור לו. בינתיים החלו המדריכים, תלמידי התמימים, להגיע מקראון-הייטס לבורו-פארק כשהם לבושי מעילי גשם להגנה שכן בעיניים בשריות הישועה רחוקה מלבוא.
***
ובבא העת...
1:44 בצהרי ל"ג בעומר, יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי:
רק נראו ניצני המשתתפים הממהרים לבא, תלמידי ה'חדרים' ותלמודי-התורה שסיימו כבר את לימודיהם, אלו שלמרות הגשם החליטו שלא לפספס את המעמד – ברגעא חדא ובשעתא חדא זרחה לה השמש מבעד לעננים במלוא עוזה, כולה זועקת: אין זה כי אם אצבע אלוקים!
מאתיים המדריכים שכבר היו בשטח נותרו פעורי פה וברחבי בורו-פארק הכול שחים על המופת כפשוטו, שאירע. אלפים רבים באים לחזות ולהשתתף במעמד הגדול שמשמים רצו שיתקיים, אויף צו להכעיס מזג האוויר...
יותר מרבבת ילדים נהרו בהמוניהם אל רחבת ההתכנסות בין הרחוב ה-52 ל-53 וצעדו לאורך השדרה אחרי להקת מתופפים מרשימה, בואכה הפארק הגדול שכינס את האלפים לאירוע מרתק ורב רושם. "שאו מרום עיניכם", מציע אחד המדריכים, "וראו גילוי אלוקות מה היא".
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" - - -
0
0
0
0
0
0
מאפשרים לכם לקבל
