אנו נמצאים בפתחו של חודש אייר, ובדברי חז"ל אנו מוצאים כי חודש אייר קשור במיוחד עם אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב.

דבר זה מתבטא בשני פרטים:

א) יש שאלה הלכתית כיצד כותבים את השם "אייר". האם כותבים זאת "איר" ביו"ד אחת באמצע, או "אייר" בשני יו"דין באמצע. ההשלכה ההלכתית תהיה לגבי שטרות בעלי תוקף הלכתי – כמו: כתובה, גט וכדומה – שבהם צריך לכתוב את התאריך בצורה מדוייקת, כשרה ונכונה. ובכן, פוסקי ההלכה – כך נפסק בספר 'בית שמואל' על שולחן ערוך אבן העזר סקכ"ו סק"כ – מכריעים כי צריך לכתוב "אייר" בשני יו"דין באמצע, ומביאים על כך רמז מעניין: "אייר" – כאשר כותבים זאת עם שני יו"דין – הוא ראשי תיבות של שמות האבות א'ברהם י'צחק י'עקב ר'חל.

בספרי הקבלה אף משתמשים בדימוי של 'מרכבה'. כשם שמרכבת מסע מבוססת על ארבע גלגלים, וכשם שבעל חי שעליו רוכבים עומד על ארבע רגליים – כך כביכול, להבדיל אלף אלפי הבדלות, יש במובן רוחני מושג של 'מרכבה' שהשכינה שורה בה. כשם שהמרכבה הגשמית מורכבת מארבע רגליים, כך אצל הקב"ה כביכול יש ארבע רגלים למרכבה הרוחנית של השכינה, ומי שבעצם מוביל את המרכבה – היינו: מסיע כביכול את השכינה למחוז חפצה, מבצע את הרצון של הקב"ה ומביא אותו לידי פועל – הם ארבעת הצדיקים שמשמשים כרגלי המרכבה: אברהם, יצחק, יעקב ורחל.

[אגב, איך נכנסה לכאן דוקא רחל? מדוע מבין ארבעת האמהות נבחרה דוקא רחל אמנו לשמש בתוך ה'מרכבה' של השכינה – ולא שרה, רבקה ולאה?

התשובה היא, שהדבר נובע ממדריגתה הרוחנית המיוחדת של רחל, שלכן אהב אותה יעקב יותר משאר נשיו. הדבר מתבטא גם בכך שכאשר בני ישראל הולכים לגלות הרי דוקא רחל היא זו שמתחננת לפני הקב"ה על בני ישראל, "רחל מבכה על בניה מאנה להנחם", והדבר מלמד על כך שרחל נחשבת לאם הכללית של עם ישראל יותר מיתר האמהות. ואין כאן המקום להאריך].

ב) בספר מלכים (מלכים-א ו, א) נקרא חודש אייר בשם "חודש זיו". הסיבה הפשוטה לכך שהחודש נקרא בשם "זיו" היא בגלל זיו האילנות שהגיעו לשיא פריחתם (לכן בירכנו זה עתה את ברכת האילנות), אולם חז"ל מבארים (במס' ראש השנה יא, א) שהחודש נקרא בשם "זיו" על שם "זיותני עולם", האבות שהאירו את העולם. כי, האבות נולדו באמצע חודש ניסן, כך שבתחילת חודש אייר אורם כבר זרח בעולם.

מה באמת עומק הענין? היכן אנו רואים בחודש אייר את השפעת האבות הקדושים עלינו, יותר משאר חדשי השנה?

ב.

ובכן, בחודש אייר יש דבר מיוחד מאוד, זכות ומעלה גדולה, שאין בכל החדשים. המיוחד שבחודש אייר הוא שבכל ימי החודש כולו, מתחילתו ועד סופו, יש מצוה מיוחדת בכל יום – מצות ספירת העומר. אמנם מתחילים לספור את העומר באמצע חודש ניסן, ומסיימים זאת בתחילת חודש סיון – אבל בחדשים ניסן וסיון לא סופרים כל החודש, ודוקא בחודש אייר המצוה חוזרת על עצמה בכל יום ויום מחדש.

למעשה, קיימים מצוות רבות שאנו מקיימים בכל יום מימי השנה – כמו: קריאת שמע, תפילה וכדומה – אבל מצוות אלו אינן מצוות מיוחדות השייכות ליום מסויים, אלא מצוה קבועה שחוזרת על עצמה בכל יום ויום. המיוחד כאן הוא, שמצות ספירת העומר היא מצוה מיוחדת שאין בכל השנה, והחודש היחיד שבו מקיימים את המצוה במשך כל החודש הוא חודש אייר.

זאת ועוד: זה לא סתם שבכל יום יש את הזכות לקיים את המצוה המיוחדת הזאת, אלא שתוכן המצוה הוא לספור את היום עצמו. רובן ככולן של המצוות אינם מתייחסים לתאריך עצמו, והתאריך הוא רק תנאי לקיומם – עצם המצוה לא מתחברת עם התאריך המסויים. שונה היא ספירת העומר, שבה התאריך עצמו מקבל חשיבות ומשמעות מיוחדת: היום חמש עשרה לעומר, היום שש עשרה לעומר – התאריך מפסיק להיות סתם תאריך טכני, אלא הוא הופך לתאריך בעל משמעות תורנית עליונה.

הדבר הזה – חודש שלם שכל כולו תאריכים מיוחדים, בכל יום יש ספירה מיוחדת בעלת תוכן מיוחד – קיים אך ורק בחודש אייר, ואין לזה אח ורע בכל השנה כולה.

ואת הכח על הקדושה המיוחדת הזאת, חודש שלם שכל יום בו הוא יום בעל משמעות מיוחדת, יום שמקיימים בו מצוה מיוחדת – אנו מקבלים מהאבות הקדושים, שחייהם היו קודש לה', וכל יום ורגע בחייהם היה קדוש ובעל משמעות עליונה. לנו אין את הכח להיות במדריגה נשגבה זו, שכל רגע מחיינו יהיה קודש ממש, אבל דמיון מסויים לקדושה זו יש לנו בחודש אייר, כאשר כל יום בו מתקדש ומתעלה במצות ספירת העומר, אין אף יום שנשאר סתם יום של חול.

ג.

זאת ועוד:

האבות הקדושים הם אלו שעשו את ההכנות למתן תורה. המעמד הנשגב של מעמד הר סיני היה בזמן משה רבינו, כמה דורות לאחר אברהם יצחק ויעקב – אולם אברהם יצחק ויעקב הם אלו שעשו את ההכנות הרוחניות לכך, הם אלו שהכשירו את העולם למתן תורה, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים", וכפי שמבואר בקבלה ובחסידות.

וזה גם ענינו של חודש אייר, שבו סופרים את ספירת העומר – זהו הזמן שבו מתכוננים לקבלת התורה. אמנם כבר קיבלנו את התורה, אבל בכל שנה מחדש חוזר על עצמו במובן מסויים 'מעמד הר סיני', בחג השבועות, כאשר קוראים שוב את עשרת הדברות ומציינים מחדש את קבלת התורה – וכפי שאומרים בתפילה: "זמן מתן תורתנו". ההכנה לכך היא בחודש אייר, ימי ספירת העומר, שבאים לזכך את מדות האדם ולהכין אותו לקבלת התורה בחג השבועות;
ולכן חודש אייר קשור עם האבות, שהם אלו שבזכותם קיבלנו את התורה, הם עשו את ההכנות למתן תורה – בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים".

מקורות: שיחת ש"פ אחרי תשי"ט ('תורת מנחם' חכ"ה ע' 257). לקו"ש ח"ד ע' 1302. התוועדויות תנש"א ח"ג ע' 174. וראה שיחת ש"פ שמיני תשי"ג ותשל"א.