ראשית דבר, סבא הי' סבא במלא מובן המילה. הוא היה כל כולו טרוד בעניני ילדיו ונכדיו בצורה שאין לה אח ורע. הוא היה אהוב על כל ילדיו, נכדיו וניניו ודאג לשלומם ומחסורם. בכל עת מצוא היה מטפל באיכפתיות בניניו כילדיו ומתנהג בחיבה בילדיו כניניו ותמיד בסבר-פנים יפות דאג לכל אחד מצאצאיו.

היה לו חן מיוחד להבין דבר מתוך דבר ולהגיש את התרופה לפני המכה. זה עשרות פעמים ראיתי איך מריח בחוש המיוחד לו על איזה בעיות העלולות להתפתח בין ילדיו, או נכדיו ועוד לפני שהתפתחו היה מגיע ומגיש את העזרה באופן של רפואה קודם למכה וכך, בצורה מיוחדת מאוד זכה להקים יחד עם זוגתו תבדלחט"א בית חסידי לתפארת על אדני השליחות והתמסרות לעניני הרבי.

סבא, אבא, ידיד

בתור נכדו הגדול, אני יכול לומר שסבא היה לי לסבא, לאבא, לידיד אמיתי ולמורה-דרך בכל ענין. מאז שזכיתי להכירו ולהתחתן עם נכדתו לפני שבע שנים. לפני ארבע שנים יצאנו לשליחות בסאוט בראנזוויק נ. דעש. והיה לחלק בלתי-נפרד מביסוס בית-חב"ד. בכל אופן ובכל עניין מדי יום ביומו היה מתקשר לשאול מה שלום עניין זה ואיך מתקדם ענין זה. זכינו שביקר אצלינו עשרות פעמים לשבתות ימים טובים, או איזה אירועים אחרים בכל מוצ"ש וחג היה הראשון להתקשר לשאול איך היה המנין וכו' ותמיד שהיה הצלחה, יכלנו להרגיש את שמחתו והתרגשותו. איפה שהיה נדרש שיפור, תמיד הציע את עזרתו בעצה במעש במשאבים, ומתי שהיו קשיים, תמיד הי' קם ונוסע לאוהל הרבי ומעתיר תפילה, כאילו הולך להתפלל לצרכיו הפרטיים.

יש לציין את ביקורו האחרון בסעודת פורים השנה שהיתה בהצלחה למעלה מן המשוער. בסעודה, השתתפו למעלה ממאתיים אנשים וכו'. סבא פשוט יצא מהכלים ולמשך שבועיים הקרובים עד שנפל למשכב דיבר על זה בהתלהבות מיוחדת והתרגשותו והתפעלותו היו לאו דוקא מזה שהיה אצלינו, אלא שהנה שלוחים מגיעים לארץ לא זרועה ובתוך כמה שנים קוטפים הצלחות מסחררות. כוחו של המשלח.

דאגה לילדי השלוחים

דאגתו לחינוך ילדי השלוחים לא ידעה מעצור כאילו הם בניו ממש. בשנים האחרונות הקים כמה וכמה 'חדרים' לילדי השלוחים ובעיקר את החדר שע"י הציון הק'. הוא היה מונח בזה מבוקר עד ערב. לא-פעם אחת הייתי בביתו והיה מתעורר באמצע הלילה ומתיישב איתי לשיחה. כל פעם עוד ראיון ועוד מוסד לחינוך ילדי השלוחים. גם אנחנו זכינו במקום השליחות שלנו להקים – בעזרתו ובדרבונו - חדר מיוחד על טה"ק לילדי השלוחים והיה מונח בזה ראשו ורובו וכל כמה ימים היה מתקשר לשאול מה שלום החדר ואיך אפשר לעזור ומה התוכניות להתפתחות לשנה הבאה.

זוכרני בשנה שעברה בערב י' שבט חל יום ההולדת של בני (נינו הגדול) מנחם-מענדל שגם נימנה מילדי ה'חדר' והסבא הביע את רצונו לבוא לבקר את ילדי ה'חדר' ולהתוועד איתם וכך הווה. באותו יום, כיתת את רגליו והגיע ביחד עם זוגתו תבדלח"ט מרת שרה לפרינסטאן נ. דעזש. ובא וישב עם הילדים והשתעשע איתם - לא לפני שנתן לכל ילד מתנה מיוחדת - והתוועד עימם והתייחס לכל ילד בצורה מפליאה באופן בלתי-רגיל.

לכל אחד אמר שהכיר את סבו והכיר את מי שעל-שמו ניקרא, התוועדות זו היתה לילדי החדר חוויה מיחודת שלא תשכח לעולם.

ולאידך, לפני כמה שבועות הגיע לאזניו שמועה שא' השלוחים בפינה אחרת בנ. דעזש רשם את ביתו למוסד שלא שייך לחסידים לשנת הלימודים הבעל"ט. באותו ערב הוא התקשר אלינו כולו רועש ובוכה: איך זה ששליח יכול לשלוח את ילדו ל'חדר' לא שלנו וכמה שניסיתי לדבר על ליבו שצריך להבין את השליח כי הוא גר במרחק מחינוך חסידי ועוד כל מיני המתלאות, סבא מיאן להתנחם ולא יכל לחזור לסדר-היום ואח"כ ביקשני שאברר, אולי יש עוד כמה ילדים באיזור של אותו שליח ואפשר לפתוח עוד מוסד על טה"ק, או שאולי יציע לו לממן עבורו את ההסעה לחדר שלנו וכולי.

פה ראינו כמה היה אכפת לו כל ילד של שליח שיקבל חינוך חסידי, כאילו זה בנו או נכדו ממש. ויותר מכך, אם שמע פעם על שליח שאין לבנו חינוך חסידי, היה מוטרד ומובלבל מזה עד עמקי נשמתו והיה יושב ומטכס עצות איך אפשר לעזור לשליח זה או אחר.

מילתא בפומי' מה שכותב כ"ק אדמו"ר זי"ע ב'היום-יום' כ"ב טבת שכמו החיוב להניח תפילין כך בכל יום צריך לחשוב לפחות חצי שעה על חינוך הילדים ולעשות כפי כוחו ויותר מכפי כוחו לחינוך הילדים והי' מדייק שהרבי לא כותב ילדיו אלא על חינוך ילדים בכלל ואפשר לומר שזו היתה זהירותו טפי חינוך חסידי לילדים ולילדי השלוחים בפרט ולא גוזמא תהי' לומר שהי' חושב על חינוך ילדים לפחות חצי יום עם לא יותר.

רבים נענים ממנו עצה...

עוד ענין מיוחד שסבא הצטיין בו ויחסר לנו מאוד "ורבים נענים ממנו עצה ותושי'ה" - ענין זה היה מיוחדתו בנתינת עצה בכל עניין שהוא בעסק במסחר בשליחות בעסקנות בנושאים כה הופכיים, כולם מצאו בו משען והי' להם ליועץ. היה בעל עסק חרוץ במיוחד ומצד שני עסק בעסקנות הכלל וביסוס מוסדות במשך שעות היום שהיה יושב במשרדו לעיתים תכופות היתי רואה מנהלי מוסדות שהיו באים לאסיפה איתו כמו"כ בערבים ביושבו בביתו היו מתכנסים אצלו חברי הנהלת צא"ח לאסיפות תדירות ואיך שהיו מסיימים, הייתי רואה אברך שזה עתה התחיל בעסקיו בא בהצנע להתייעץ עימו בעסקים.

עשרות שלוחים שאני מכיר בראשית דרכם ראו בו מורה דרך וכן מנהלי מוסדות ממדרגה ראשונה נהנו ממנו עצה ותושי'ה ותמיד בסבר פנים יפות.

אוי זיידע כמה תחסר לכולנו בני המשפחה וכלל החסידים והשלוחים...

אין לנו אלא לזעוק "עד מתי" ולקוות שעוד במהרה נזכה להתראות עם הרבי ועם שאר בני תמותה בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה!

ולבנתיים זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני נמשיך ונגרום לרבי נחת שזה הי' כל מגמתך ובזה נחפש ניחום. 

נכתב על- ידי נכדו הרב לוי אזימאוו שליח בסאו- ברונסוויק, נ. דעש