מערכת COL
|
יום כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
27.04.2006
פרויקט מיוחד ב-COL: יובל לטבח בכפר-חב"ד
50 שנה חלפו מאז הרצח הקשה שארע בבית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד שזעזע את חסידי חב"ד בעולם ■ במהלך התקופה הקרובה יביא COL תצלומים, הקלטות וראיונות בלעדיים בהקשר לפיגוע ■ לפני 18 סיפרו ארבעה אנשים הקשורים לפיגוע על אותו הלילה הנורא ■ התלמיד, ר' אשר קדוש: באופן פתאומי כבה החשמל, הדלת נפתחה ונורה צרור יריות לתוך בית-הכנסת" ■ המדריך, ר' מאיר פרידמן: "כשהיינו באמצע שמונה-עשרה כבה החשמל והחלו להישמע יריות. איבדנו את ההכרה. לא ידענו מה קורה" ■ המחלץ, ר' חיים ריבקין ע"ה: "הגעתי עם הרכב לכיוון בית-הספר. המחזה היה נורא ■ מזכיר הכפר, ר' איצ'ה מענדל ליס ע"ה: "ישבתי במזכירות. שמעתי יריות מכיוון בית-הספר. סגרתי את המזכירות ורצתי לשם בפחד גדול" ■ לשמיעת הראיונות ולקריאת התמליל המלא בסיפור המלא
צילומים: ארכיון COL • עיבוד מחשב: ישראל דהן, COL
■ לשמיעת הראיונות שהוקלטו בשנת תשמ"ח ברדיו 'קול מבשר לחץ כאן
מאת צוות כתבי COL
צילום: פוטו בירנפלד: ארכיון שמואל בן-צבי COL
כ"ט בניסן תשט"ז, השעה שמונה בערב. עשרים-וארבעה תלמידי בית-הספר החקלאי שזה לא כבר הוקם בכפר הצעיר, כפר-חב"ד, התכנסו בתום יום לימודים ועבודה בשדות לתפילת ערבית של ליל א' דראש-חודש. הנערים, כמעט כולם עולים-חדשים ממרוקו ומתוניס, החלו להתאקלם בסביבתם החדשה. כל אחד מהם כבר הכיר את מקומו וידע את תפקידו.
לפני שמונה-עשרה שנה, רואיינו ארבעה אישים שקשורים לפיגוע ברדיו 'קול מבשר': הרב אברהם קדוש (תלמיד), הרב מאיר פרידמן (מדריך), הרב חיים ריבקין ע"ה (המחלץ) והרב איצ'ה מענדל' ליס ע"ה (מזכיר ועד כפר-חב"ד באותם ימים). התוכנית הוגשה בהנחייתו של ר' יוסף-יצחק קמינצקי, מראיין שמואל בן צבי.
התלמיד, אשר קדוש:
"זעקות כאב מילאו את החלל"
אחד התלמידים, ר' אשר קדוש מכפר-חב"ד, מספר: "הגענו כקבוצה של שמונה-עשרה תלמידים לבית-הספר. המדריך הרב שמחה זילבשטרום הי"ד, ראיין אותנו אחד-אחד וקבע מי יגיע לבית-הספר החקלאי בכפר-חב"ד. זה היה בחודש טבת. עד לחג-הפסח עברנו כל מיני מבחנים בחלקאות וכדומה ולאחר החג שבנו ונכנסו כתלמידים מן המניין.
"בראש-חודש אייר בשעת-ערב התחלנו להתפלל ערבית. כשעמדנו לשמונה-עשרה, באופן פתאומי כבה החשמל, הדלת נפתחה ונורה צרור יריות לתוך בית-הכנסת. האנדרלמוסיה השתררה במקום, וזעקות כאב נשמעו היטב. היה רעש איום. אני עצמי באותם דקות הללו, כמעט לא שמעתי כלום, בגלל שעמדתי קרוב לדלת וצרור היריות פגע בשמיעה שלי לכמה דקות. הדבר נודע לי מיפי אחי שלמד אף הוא בבית-הספר למלאכה.
"לאחר היריות מיד חשבתי על אחי - האם נפגע או לא. אני ידעתי איפה הוא עמד בתפילה והתחלתי ללכת לכיוונו. בדרכי אליו, נתקלתי בגופתו של הרב זילבשטרום הי"ד והגעתי עד לאיפה שאחי עמד. צעקתי עליו: 'מדוע אתה לא ענית לי כשצעקתי אליך?!' והוא ענה לי: 'כל פעם שקראת לי עניתי לך'. ואז הבנתי שנפגעה השמיעה שלי לכמה דקות. באותם דקות, המדריך ר' מאיר פרידמן הדליק גפרור ואמר ללכת אחריו".
המדריך, ר' מאיר פרידמן:
"איבדנו את ההכרה"
"זה היה כשהיינו בכיתות בתפילת ערבית. אני הייתי החזן ובאותו הכיתה היו שישים ילדים, אני, ר' שייע גופין ור' שמחה ז"ל. כשהיינו באמצע שמונה-עשרה כבה החשמל והחלו להישמע יריות. איבדנו את ההכרה. לא ידענו מה קורה. הצלחתי להתעשת יחסית מהר והחילותי לזרוק את הילדים דרך החלונות, היות שהיה ברור המחבלים ירו דרך הדלת.
"הבחנתי בהמון פצועים וגם במדריך ר' שמחה שהיה פצוע קשה. ניסיתי להרים אותו והוצאתי אותו עד למרפסת וראיתי שהוא לא יכול לעשות כלום. לאחר שראינו שכל הילדים יצאו מהמקום, העברנו את חלקם לביתו של ר' אברהם פלדמן. לאחר-מכן תפסתי אופניים ורצתי למרכז כפר-חב"ד, שם פגשתי את ר' חיים ריבקין וסיפרתי לו מה ארע והוא נסע מיידית עם רכבו למקום.
המחלץ, ר' חיים ריבקין:
"מחזה נורא"
"באותה תקופה היו רק כמה כלי-רכב בודדים בכפר-חב"ד. אני הגעתי עם הרכב לכיוון בית-הספר. המחזה היה נורא. דם רב ניגר מהבחורים. היו גם הרוגים. אנחנו תיכף התחלנו להעמיס את הפצועים על הרכב כדי להעבירם לבית-רפואה. היה מאוד קשה לנסוע, כי לא ידענו מאיפה המחבלים הגיע. נסענו ללא אורות, בצורה כזו שלא נפגע עד לבית-הרפואה. היה איתי ר' ישראל נפרסטק. אנחנו יצאנו בדהירה לכיוון בית-הרפואה. כשהגענו לשם הגיע גם הרכב השני של ר' ישראל קוק.
"בחזור מבית-הרפואה, המשטרה לא נתנה לנו להיכנס לכפר. ניגשתי אל הקצין ואמרתי לו שהיות ואי אפשר לטלפן לכפר, או שייתנו לנו להיכנס, או שאני ילך לבד. הלכתי בסוף לבד".
שני החברים, נפטרו
ר' אשר קדוש ממשיך:
"אני הייתי בגיל 13 וחצי. הספקתי רק לעשות את בר-המצווה בחו"ל והגענו מיד לארץ. בחזרה לפיגוע: כשחילצתי את עצמי, הבחנתי בשני תלמידים שנשארו תקועים בפנים הכיתה. מיד ניגשתי לשם, חילצתי אותם ולקחתי אותם לחדרי בפנימייה, שם התבצרנו וחיכינו לבא כוחות ההצלה, או למישהו שיורה לנו מה לעשות. היינו שם בערך חצי שעה, אבל זה היה נראה כזמן ארוך מאוד. כאורך הגלות...
"השניים שהיו איתי, זעקו מכאבים. ביקשתי מהם שלא יצעקו, כי פחדתי שהמחבלים ישמעו אותנו ויגלו. הם שתקו. ראיתי עליהם כאבים איומים והם השתדלו לא לצעוק ולא לזעוק והם היו במתח עד שבאו כוחות ההצלה. ככה הוציאו אותנו אחד-אחד".
מה אם שני החברה שהיו איתך בחדר?
"לאחד מהם קראו עמוס אוזן ולשני קראו אלברט אדרי. שניהם נפטרו. מעניין שאוזן נשאר בחיים עד שהוריו עלו מתוניס, ראו אותו ונפרדו ממנו".
מה קרה לאחר-מכן בבית-הספר לאחר אירוע שכזה?
"חודשים לאחר-מכן לא חזרנו לשולחן הלימודים. רק כשהגיע אישיות כמו הרב הראשי הרב הרצוג והרב יצחק ניסים אז נכנסו לבית-הספר".
מה עשיתם כל אותם החודשים?
"היו אברכים מכפר-חב"ד כדוגמת ר' מאיר פרידמן שהיו יוצאים איתנו לטיולים בסביבה. זכור לי טיול בפארקים שבסביבה - המטרה: להוציא אותנו מהטראומה הזאת. בין הצוות שהגיע לעודד אותנו היה הרב צבי גרינוולד מכפר-חב"ד. אישיות מיוחדת. לא אשכח את שיחותיו הארוכות. הוא הצליח כעבור זמן רב להוציא אותנו מהשוק של אותו לילה".
המתנדב, ר' מענדל ליס:
"רצתי בפחד גדול"
"כשאני מתחיל להיזכר באותה תקופה, צמרמורת עוברת בכל גופי. זה היה בערב אחרי תפילת ערבית. אני, בתוך המזכיר של המושב דאז, ישבתי במזכירות. שמעתי יריות מכיוון בית-ספר למלאכה. מיד סגרתי את המזכירות ורצתי לשם בפחד גדול. כשהגעתי לבית-הספר מצאתי את המדריך שמחה זילבשטרום הי"ד.
"הוא שכב בחוץ על-יד המרפסת וכמה ילדים שכבו בפנים בית-הכנסת. היה מהפכה שם הכיסאות הפוכים. דם רב על הריצפה וספרים רבים על הריצפה. בינתיים חשבתי לארגן להביא אותם לבית-רפואה. טלפון אז לא היה בכפר. וארגנו את ההצלה בכוחות פנימיים".
***
כזכור, ימים ספורים לאחר הפיגוע הקשה, שלח הרבי מברק מעודד לתושבי כפר-חב"ד. הנה חלק ממנו: "לכל אחד ואחת מאנ"ש תושבי כפר-חב"ד המוסדות אשר שם וביחוד בתי-ספר למלאכה, חקלאות, התלמידים, המורים, המנהלים, העסקנים וההורים. תקוותי חזקה אשר בעזר-השם יתברך השומר בעינה פקיחא ומשגיח בהשגחה-פרטית תתגברו על כל מונע תתחזקו בבנינים הפרטיים והציבורים, תרחיבו את כל המוסדות בכמות ובאיכות ומתוך מנוחת הרחבת הדעת יתגדל ויתאדר לימוד תורתנו חומתנו תורת-חיים".
(עד כאן הובא חלק מהדברים. לשמיעת הדברים המלאים יש להאזין ללינק המצורף)
מאת צוות כתבי COL
צילום: פוטו בירנפלד: ארכיון שמואל בן-צבי COL
כ"ט בניסן תשט"ז, השעה שמונה בערב. עשרים-וארבעה תלמידי בית-הספר החקלאי שזה לא כבר הוקם בכפר הצעיר, כפר-חב"ד, התכנסו בתום יום לימודים ועבודה בשדות לתפילת ערבית של ליל א' דראש-חודש. הנערים, כמעט כולם עולים-חדשים ממרוקו ומתוניס, החלו להתאקלם בסביבתם החדשה. כל אחד מהם כבר הכיר את מקומו וידע את תפקידו.
לפני שמונה-עשרה שנה, רואיינו ארבעה אישים שקשורים לפיגוע ברדיו 'קול מבשר': הרב אברהם קדוש (תלמיד), הרב מאיר פרידמן (מדריך), הרב חיים ריבקין ע"ה (המחלץ) והרב איצ'ה מענדל' ליס ע"ה (מזכיר ועד כפר-חב"ד באותם ימים). התוכנית הוגשה בהנחייתו של ר' יוסף-יצחק קמינצקי, מראיין שמואל בן צבי.
התלמיד, אשר קדוש:
"זעקות כאב מילאו את החלל"
אחד התלמידים, ר' אשר קדוש מכפר-חב"ד, מספר: "הגענו כקבוצה של שמונה-עשרה תלמידים לבית-הספר. המדריך הרב שמחה זילבשטרום הי"ד, ראיין אותנו אחד-אחד וקבע מי יגיע לבית-הספר החקלאי בכפר-חב"ד. זה היה בחודש טבת. עד לחג-הפסח עברנו כל מיני מבחנים בחלקאות וכדומה ולאחר החג שבנו ונכנסו כתלמידים מן המניין.
"בראש-חודש אייר בשעת-ערב התחלנו להתפלל ערבית. כשעמדנו לשמונה-עשרה, באופן פתאומי כבה החשמל, הדלת נפתחה ונורה צרור יריות לתוך בית-הכנסת. האנדרלמוסיה השתררה במקום, וזעקות כאב נשמעו היטב. היה רעש איום. אני עצמי באותם דקות הללו, כמעט לא שמעתי כלום, בגלל שעמדתי קרוב לדלת וצרור היריות פגע בשמיעה שלי לכמה דקות. הדבר נודע לי מיפי אחי שלמד אף הוא בבית-הספר למלאכה.
"לאחר היריות מיד חשבתי על אחי - האם נפגע או לא. אני ידעתי איפה הוא עמד בתפילה והתחלתי ללכת לכיוונו. בדרכי אליו, נתקלתי בגופתו של הרב זילבשטרום הי"ד והגעתי עד לאיפה שאחי עמד. צעקתי עליו: 'מדוע אתה לא ענית לי כשצעקתי אליך?!' והוא ענה לי: 'כל פעם שקראת לי עניתי לך'. ואז הבנתי שנפגעה השמיעה שלי לכמה דקות. באותם דקות, המדריך ר' מאיר פרידמן הדליק גפרור ואמר ללכת אחריו".
המדריך, ר' מאיר פרידמן:
"איבדנו את ההכרה"
"זה היה כשהיינו בכיתות בתפילת ערבית. אני הייתי החזן ובאותו הכיתה היו שישים ילדים, אני, ר' שייע גופין ור' שמחה ז"ל. כשהיינו באמצע שמונה-עשרה כבה החשמל והחלו להישמע יריות. איבדנו את ההכרה. לא ידענו מה קורה. הצלחתי להתעשת יחסית מהר והחילותי לזרוק את הילדים דרך החלונות, היות שהיה ברור המחבלים ירו דרך הדלת.
"הבחנתי בהמון פצועים וגם במדריך ר' שמחה שהיה פצוע קשה. ניסיתי להרים אותו והוצאתי אותו עד למרפסת וראיתי שהוא לא יכול לעשות כלום. לאחר שראינו שכל הילדים יצאו מהמקום, העברנו את חלקם לביתו של ר' אברהם פלדמן. לאחר-מכן תפסתי אופניים ורצתי למרכז כפר-חב"ד, שם פגשתי את ר' חיים ריבקין וסיפרתי לו מה ארע והוא נסע מיידית עם רכבו למקום.
המחלץ, ר' חיים ריבקין:
"מחזה נורא"
"באותה תקופה היו רק כמה כלי-רכב בודדים בכפר-חב"ד. אני הגעתי עם הרכב לכיוון בית-הספר. המחזה היה נורא. דם רב ניגר מהבחורים. היו גם הרוגים. אנחנו תיכף התחלנו להעמיס את הפצועים על הרכב כדי להעבירם לבית-רפואה. היה מאוד קשה לנסוע, כי לא ידענו מאיפה המחבלים הגיע. נסענו ללא אורות, בצורה כזו שלא נפגע עד לבית-הרפואה. היה איתי ר' ישראל נפרסטק. אנחנו יצאנו בדהירה לכיוון בית-הרפואה. כשהגענו לשם הגיע גם הרכב השני של ר' ישראל קוק.
"בחזור מבית-הרפואה, המשטרה לא נתנה לנו להיכנס לכפר. ניגשתי אל הקצין ואמרתי לו שהיות ואי אפשר לטלפן לכפר, או שייתנו לנו להיכנס, או שאני ילך לבד. הלכתי בסוף לבד".
שני החברים, נפטרו
ר' אשר קדוש ממשיך:
"אני הייתי בגיל 13 וחצי. הספקתי רק לעשות את בר-המצווה בחו"ל והגענו מיד לארץ. בחזרה לפיגוע: כשחילצתי את עצמי, הבחנתי בשני תלמידים שנשארו תקועים בפנים הכיתה. מיד ניגשתי לשם, חילצתי אותם ולקחתי אותם לחדרי בפנימייה, שם התבצרנו וחיכינו לבא כוחות ההצלה, או למישהו שיורה לנו מה לעשות. היינו שם בערך חצי שעה, אבל זה היה נראה כזמן ארוך מאוד. כאורך הגלות...
"השניים שהיו איתי, זעקו מכאבים. ביקשתי מהם שלא יצעקו, כי פחדתי שהמחבלים ישמעו אותנו ויגלו. הם שתקו. ראיתי עליהם כאבים איומים והם השתדלו לא לצעוק ולא לזעוק והם היו במתח עד שבאו כוחות ההצלה. ככה הוציאו אותנו אחד-אחד".
מה אם שני החברה שהיו איתך בחדר?
"לאחד מהם קראו עמוס אוזן ולשני קראו אלברט אדרי. שניהם נפטרו. מעניין שאוזן נשאר בחיים עד שהוריו עלו מתוניס, ראו אותו ונפרדו ממנו".
מה קרה לאחר-מכן בבית-הספר לאחר אירוע שכזה?
"חודשים לאחר-מכן לא חזרנו לשולחן הלימודים. רק כשהגיע אישיות כמו הרב הראשי הרב הרצוג והרב יצחק ניסים אז נכנסו לבית-הספר".
מה עשיתם כל אותם החודשים?
"היו אברכים מכפר-חב"ד כדוגמת ר' מאיר פרידמן שהיו יוצאים איתנו לטיולים בסביבה. זכור לי טיול בפארקים שבסביבה - המטרה: להוציא אותנו מהטראומה הזאת. בין הצוות שהגיע לעודד אותנו היה הרב צבי גרינוולד מכפר-חב"ד. אישיות מיוחדת. לא אשכח את שיחותיו הארוכות. הוא הצליח כעבור זמן רב להוציא אותנו מהשוק של אותו לילה".
המתנדב, ר' מענדל ליס:
"רצתי בפחד גדול"
"כשאני מתחיל להיזכר באותה תקופה, צמרמורת עוברת בכל גופי. זה היה בערב אחרי תפילת ערבית. אני, בתוך המזכיר של המושב דאז, ישבתי במזכירות. שמעתי יריות מכיוון בית-ספר למלאכה. מיד סגרתי את המזכירות ורצתי לשם בפחד גדול. כשהגעתי לבית-הספר מצאתי את המדריך שמחה זילבשטרום הי"ד.
"הוא שכב בחוץ על-יד המרפסת וכמה ילדים שכבו בפנים בית-הכנסת. היה מהפכה שם הכיסאות הפוכים. דם רב על הריצפה וספרים רבים על הריצפה. בינתיים חשבתי לארגן להביא אותם לבית-רפואה. טלפון אז לא היה בכפר. וארגנו את ההצלה בכוחות פנימיים".
***
כזכור, ימים ספורים לאחר הפיגוע הקשה, שלח הרבי מברק מעודד לתושבי כפר-חב"ד. הנה חלק ממנו: "לכל אחד ואחת מאנ"ש תושבי כפר-חב"ד המוסדות אשר שם וביחוד בתי-ספר למלאכה, חקלאות, התלמידים, המורים, המנהלים, העסקנים וההורים. תקוותי חזקה אשר בעזר-השם יתברך השומר בעינה פקיחא ומשגיח בהשגחה-פרטית תתגברו על כל מונע תתחזקו בבנינים הפרטיים והציבורים, תרחיבו את כל המוסדות בכמות ובאיכות ומתוך מנוחת הרחבת הדעת יתגדל ויתאדר לימוד תורתנו חומתנו תורת-חיים".
(עד כאן הובא חלק מהדברים. לשמיעת הדברים המלאים יש להאזין ללינק המצורף)
"לא ידענו מה לעשות". ר' מאיר פרידמן, שקוע בהרהורים במקום הפיגוע
קטעי עיתונות מאותם ימים
"מהחלון הזה חילצתי את שני התלמידים". ר' אשר קדוש מצביע על החלונות
מימין: ר' אשר קדוש, ר' חיים רטובסקי - עוזרו של הרב הראשי, ר' מענדל רסקין, הרב אבא לוין, ר' דוד כגן, הרב אהרן גופין, הרב ניסים, הרב פנחס אלטהויז והרב בנימין לוין
אחד הפצועים התלמיד יוסף אדרעי כשפלג גופו העליון נתון בגבס, בטקס הנחת אבן הפינה לבית הספר לדפוס 'יד החמישה'
מימין (מאחור) ר' בנימין לוין, ר' איצ'ה מענדל ליס, ?, ר' חיים רטובסקי, ר' אוצ'ה גלזמן' הרב ניסים, הרב אהרן גופין, הרב פנחס אלטהויז ע"ה
ר' חיים ריבקין ע"ה
ר' ישראל שיחי' נפרסטק
המדריך מאיר שיחי' פרידמן בוכה ליד אימו 'גיטלה'
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
10 תגובות
1.
כתבה יפה
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
אנו שלא נולדנו עוד בעת האירוע, לא יודעים על מה שהיה אז, ובזכותכם אנו לומדים את ההסטוריה.
2.
ר חיים צבי ליפסקר ז
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
תקופה אחרי, סגל אלוף ר' צבי הירש ליפסקר ז"ל חיסל את המחבל והוא נפצע ברגלו.
ככה שמעתי!
...........................................................
COL - לזקני כפר חב"ד לא זכור המקרה הזה.
ככה שמעתי!
...........................................................
COL - לזקני כפר חב"ד לא זכור המקרה הזה.
3.
פרויקט יפה
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
מחכים לפרק הבא!
4.
ר חיים ליפסקר ז"ל
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
נפצע ע"י הפידיאון זה נכון
אבל זה היה כשהוא ישב ברכב
והמחבלים ירו על הרכב
והוא נפצע קשה ברגל
לא היה שום קרב נקודה
אבל זה היה כשהוא ישב ברכב
והמחבלים ירו על הרכב
והוא נפצע קשה ברגל
לא היה שום קרב נקודה
5.
הערה קטנה
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
מי שהגיע למקום הארוע הראשון, כנראה היה מי שהיה כבר שכן של בית הספר למלאכה וברשותו גם היה אקדח שמייד כששמע אצ היריות, רץ למקום,הוא השכן ר חיים זליג אלטהויז ז"ל חבר טוב של ר חיים רבקין ז"ל.
6.
כתבה יפה ומרשימה..
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
יישר כח לישראל דהן על עיצוב הכתבה... ממש יפה!
אחד מאנ"ש
אחד מאנ"ש
7.
חבל אל הכל
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
ואיפה בית ספר למלאכה היום!!!!
הרבי שוב בוכה
הרבי שוב בוכה
8.
Did they ever find those terrorists?
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
I wonder if they ever found those Arab-terrorists.
9.
בית ספר למלאכה
כ"ט ניסן ה׳תשס״ו
קום יקום הבית ספר ויפרח כחבצלת השרון!!!!!!!!!!!!!
10.
איפו?
י"ב טבת ה׳תשס״ז
ר משה אדרעי הדואג לבית הספר
למאלכה כאילו זה ביתו
למאלכה כאילו זה ביתו