• דעות ב-COL

אתמול (שני) התפרסם סקר של "גלובס" המדווח ש-44 אחוז מהציבור מאמין בביאת המשיח. לבטח יהיה פה ויכוח בין האופטימיים לפסימיים. הראשונים יטענו שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה והפסימיים יאמרו שאיך ייתכן שמאז כ"ח ניסן רק 44 אחוז מאמין בביאת המשיח?

אז האמת היא כזו: לצערנו, המצב כיום לגמרי לא פשוט. אין זה סוד שעם-ישראל בחלקו הניכר מעורטל מחיי תורה ומצוות, נכון לעכשיו עכ"פ. למיטב ידיעתי, לא כולם אכלו בליל-הסדר בדיוק כזית "מצה שמורה" – מיכלא דמהימנותא, גם הלבבות והמוחות די "מטומטמים", (כהגדרת חז"ל) כתוצאה מאכילת מאכלות אסורות, ובמילא, מסתבר שהאמונה במשיח אצל חלק ניכר מהעם לא עומדת בדיוק בראש סדר הלו"ז שלהם.

לא להתעלם מהחושך

אבל כמובן שאנו, שומה עלינו להתעלם מן החושך הנורא ולפעול כפי שהרבי דורש מאיתנו לעשות ככל שביכולתנו לקרב את ביאת המשיח. ברם משמעות ה"ככל שביכולתכם" שבתביעת הרבי היא כמובן להשיג את המטרה, ובודאי שלא להחטיא אותה בהשגת תוצאה הפוכה חלילה.

ואסביר את דברי במשל: אדם שצריך להתייצב בבית-משפט להוכיח את חפותו, תמיד טוב שישכור לעצמו פרקליט שייצג אותו, גם אם אותו אדם בעצמו משפטן ומסוגל לייצג את עצמו. וכל-כך למה? כי אותו אדם בודאי מעוניין לייצג את עצמו בצורה הטובה והמקסימלית ביותר, ודווקא בשל-כך, הוא עלול לערבב בתוך טיעוניו הרבה אמוציות מה שיכול להעיב על בהירות הדברים ואף לשוות להם נימה לא אובייקטיבית ובמילא גם לא משכנעת..

כך גם אצלנו. יהודים משלנו, דוקא בגלל העובדה שהנושא של "גאולה ומשיח" כל כך בוער כאש בעצמותיהם = מביא הדבר שהם משתמשים בהרבה אמוציות, ובתמימותם הם חושבים שכל 'ההרגשים' שנשמעים כל כך אותנטיים בהתוועדות חסידית, מתאימים ומתקבלים בציבור הרחב. לעתים נדמה לאלה, שהם הצליחו "לכבוש" את הרחוב, בעוד שלאמיתו של דבר, המציאות רחוקה ממצב זה לחלוטין. זה מזכיר אחד שצועק לתוך המיקרופון, והוא לא מבחין שהכבל החשמלי המחבר את המיקרופון לרמקול מנותק, הוא בטוח שההמונים שמעו את דבריו, ובעצם רק הוא שמע את עצמו...

זה במקרה "הטוב". במקרה הפחות טוב: לא רק ש"לא שמעו אותו" כלומר שלא הצליח והשכיל לשכנע, אלא עוד גרם חלילה להתרחקות ונפילה.

משל למה הדבר דומה; לאבא שהבחין שילדו הקט ניצב על אדן החלון בשבקומה השלישית. האבא, אחוז בהלה החל לפרוץ בצעקות. הילד, מרוב בהלה התבלבל, מעד ונפל מהחלון... לו היה האבא שולט בעצמו, מפעיל שיקול דעת, וניגש אט-אט "ברגישות ובנחישות" אל הילד בלי שהלה יבחין, היה מצליח למשוך אותו מהחלון ולהצילו.

לעתים, מרוב רצון ואמביציה לעשות דברים טובים, גורמים לאנשים ליפול. וזה מחדד יותר את הסייג שבדברי הרבי: אמנם "אורות דתוהו" – אבל "בכלים דתיקון"!

כיצד מחישים הגאולה

ולתכל'ס, כיצד גורמים להחשת הגאולה? ה"רצפט" הרי ברור; אותו פה קדוש שאמר "עשו ככל שביכולתכם", אותו פה קדוש הבהיר למחרת היום ממש מהי כוונתו הק': התחזקת בתורה, מצוות וכו' וכו'.

נניח שראובן חייב להגיע ברכבו תוך שעה מחיפה לתל-אביב, והנה הוא שם-לב שחסר לו דלק, מטבע הדברים הוא ילך לתחנת-דלק. הוא יעשה זאת אף אם שמעון יבוא וירטון לעומתו: "אבל אתה חייב תוך שעה להיות בתל-אביב, מה אתה מבזבז זמנך אצל המתדלק!". כי כדי להגיע למטרה, הוא חייב להתעכב קמעא, וזה גופא חלק מביצוע המטרה – ההגעה ליעד!

כך גם אם נניח חסיד חב"ד מניח תפילין עם יהודים, או מוסר שעור בדף גמרא או מאמר חסידות, ויבא מישהו ו"יטען" – "דבר איתו על ענייני גאולה ומשיח", הרי לכאורה זניחת השעור בגמרא או בחסידות "לטובת" דיבורים על ענייני גאולה ומשיח" אינו עולה בקנה אחת עם ה"עשו ככל שביכולתכם", כי ב"קטע" הזה – ה"עשו ככל שביכולתכם" השעור בגמרא הוא-הוא "תידלוק המנוע" שבמשל דנן!

אם נהיה צמודים לדברי בן-עמרם – מה טוב, ברם, אם נכניס את ה"אני" שלנו לתוך העסק, אם נערב בתוך הפעילות את האמוציות האישיות, הרי כמו שאמרתי קודם, מרוב רצון לעשות טוב - חלילה וחס נשיג אף את התוצאה הלא רצויה.

כך נשפיע

אסיים, בשאלה שנשאלתי היום. שאל אותי ידיד: "כיצד אני יכול להשפיע על אדם המעיד על עצמו כאינו-מאמין - שיאמין במשיח". היצעתי לו שישאל את אותו אדם האם הוא עשה "ברית מילה" לבן שנולד לו לא מכבר, והאם הוא לא סבור שאין זה הומאני לאדם נאור לחתוך בבשר החי של תינוק חסר ישע בן 8 ימים.

הרי לשיטתו זה אמור להיות טקס קאניבלי של ממש!... הלה מסתמא "יטען להגנתו" שזהו דבר שמעוגן ב"טרידיציה"-ב"מסורת"... הבנת? שמירת "מסורת" שאין לה ולהגיון האנושי כלום על חשבון נאקותיו ובכיו של עולל שאך זה עתה יצא לאויר העולם... והנה, אף שאין כל חוק אזרחי שכופה קיום מצות "ברית מילה" – גם הרציונאלים והציניקנים עושים "ברית" לילדיהם (ולא סתם, אלא עוד מנצלים זאת לעריכת "חאפלה" תוך כדי קריאות "מזל טוב" וכו') אין זאת אלא, שבעצם כל יהודי מקרין אמונה שלמעלה מטעם ודעת.

אפשר להמשיך בביאורים לאותו פלוני כהנה וכהנה, ומה פשוט יותר מאשר ניתוח המצב -ביש דהיום; היאוש המוחלט והאכזבה הטוטאלית מן "המנהיגים" (מאז קום המדינה לא היה אחוז הצבעה נמוך כל כך כפי שהיה השנה ביום הבחירות) – זה בעצם מה שחז"ל קבעו מראש שזאת תהיה האווירה ואלו יהיו פני הדברים ערב התגלות המשיח, וכך אני מקרב את אותו אדם לאמונה ה"מיסטית" כי המצב לא יכול עוד להימשך כך, וסוף כל סוף יתגלה מנהיג אמיתי לעם ישראל הלא הוא "מלך המשיח" שהוא בעצם יחלץ את עם ישראל מהבוץ הלזה.

אבל יש להדגיש שבעצם הידיעה וההודעה על-דבר אותו אדם, לא רק שלא סגי, אלא, לא זו הנקודה של שיחת כ"ח בניסן. הנקודה של כ"ח בניסן היא "עשו ככל שביכולתכם", מה? "להביא ....משיח", ומשיח "מביאים", לא ע"י אמוציות אישיות שמשכנעות בדרך כלל את דובריהם בלבד, לא ע"י פאניקה ש"גורמת לילד ליפול מהחלון", אלא, כפי שהרבי אמר – לגרום שאנחנו (גם "מבשרנו" אל לנו להתעלם..) ועוד יהודי יוסיף בלימוד תורה, בקיום מצוות, בתשובה ומעשים טובים, ואז לאלתר ותומ"י ממש לגאולה ולגואל!