אי-אפשר לתמצת במסגרת המדור את שפע הגילויים שחושף הרב מרדכי-שמואל אשכנזי על פירושו של הרבי מליובאוויטש להגדה של פסח. הוא פותח בשתי אנקדוטות, הזכורות לו מימי בחרותו, כאשר התגורר בבית הוריו בתל-אביב: "הגאון הרב יוסף זווין החזיק בביתו אוסף עצום של הגדות, ובכל-זאת אמר לי: 'בליל-הסדר אני יושב עם ההגדה של הרבי'".

עוד הוא מספר: "נכנסתי לספריית הרמב"ם בתל-אביב, והבחנתי כי ההגדה של הרבי תויקה על-שם אדמו"ר ה'צמח-צדק' מליובאוויטש. אפשר היה להבין את הטעות, שהרי ל'צמח-צדק' ולרבי שם זהה. נכנסתי למשרדו של המנהל, הגאון הרב ראובן מרגליות – תלמיד-חכם גדול, חוקר פורה ומחבר כחמישים ספרים בכל מקצועות התורה – והעמדתיו על הטעות. לא אשכח את תגובתו: 'ידעתי שהרבי גדול בתורה', אמר, 'אבל עד כדי כך?! הייתי בטוח שמדובר במחבר מדור אחר!...'".


למה ו ב'ורחץ'

יצירתו של הרבי על ההגדה ראתה אור בשנת תש"ו, ובמידה רבה חשפה לראשונה, לפני העולם, את גדולתו התורנית הבלתי-רגילה. הרב אשכנזי, רבו של כפר-חב"ד ומחשובי פוסקי ההלכה בזמננו, יודע להעריך יצירה תורנית. הוא-עצמו חיבר ספרים רבים, שזוכים להערכה רבה בעולם התורה. ביניהם שישה כרכים, בני כשלושת-אלפים עמודים, המפענחים ומפרשים את ארבעת הפרקים שבהלכות תלמוד-תורה לאדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי.

הנה דוגמה קטנה אחת, מרשימת סימני הסדר המופיעה בפתח ההגדה: מדוע רק המילה 'ורחץ' זכתה לו' החיבור, בשונה משאר סימני הסדר? הרבי מציג שלושה טעמים: "למען שיהיו כל התיבות שבסימן זה בשתי תנועות. עוד יש להסביר תוספת הו' – להדגיש שצריך להיות קדש ואחר-כך רחץ, אף למי שאין נוהג כן בשאר ימות השנה (וכדעת הט"ז וח"י ריש סימן תע"ג), או שאף מי שרוחץ קודם קדש (כדעת הב"ח שם) חוזר ורוחץ. מאבא מורי שמעתי על-דרך הסוד לבאר דיוק הו', כי קדש ורחץ רומזים על ג' ראשונות דחכמה (קדושה) וד' ראשונות דבינה (טהרה, רחיצה) שלא היה בהם פירור ושבירה, כי לקחם עתיק לחלקו. מה-שאין-כן י"ג בחינות הנשארות (כנגד שאר י"ג סימני הסדר). וזהו אשר קדש ורחץ בא בו' החיבור". הנה שלושה טעמים, הנובעים משלושה עולמות – פונטיקה, הלכה וקבלה.


טעם אחר לסדר

"מדובר בגאונות שמקיפה את כל חדרי התורה", אומר הרב אשכנזי. "אין כמעט אבן בהגדה שהרבי לא הפך. הוא דן במבנה שלה – מי סידר אותה, באיזו תקופה, וכיצד הושפעו מזה השפה והסגנון. הוא מצביע על חמישה היבטים הלכתיים המייחדים את הקידוש בליל-הסדר מהקידוש שבכל יום-טוב. כך גם אכילת המצה בפסח, לעומת חובת אכילת פת בשאר החגים. הוא מציג לא-פחות משישה הבדלים מהותיים בין המצווה לספר ביציאת מצרים בפסח, לבין חובת זכירת יציאת מצרים בכל יום ויום. מדוע יש לכוון כוונות על-פי הקבלה, בשפיכת היין בעת אמירת המכות?

"ברוח הילל הזקן בהגדה אפשר לומר, שהרבי 'כורך' ביאורים הלכתיים, החושפים חריפות ובקיאות יוצאות-דופן, והכתובים בקיצור נמרץ, כדרך הרוגוצ'ובי, עם הסברים קבליים, ועם מנהגים קדומים ופירושים מעוררים בשיטת החסידות. פירושיו של הרבי מעניקים טעם אחר לגמרי לסדר!", מסכם הרב.