אמונה ותקווה של יכניהו המלך וגאולתו על ידי אויל מורדוך

כ"ה אדר יום המחשבה והתכנון לבריאת העולם, יום מסוגל לחרות וגאולה

ההחלטה על בריאת העולם

כ"ה באדר הוא יום מיוחד לעולם כולו וגם לעם ישראל:

חז"ל נחלקו מתי נברא העולם: רבי אליעזר אומר בכ"ה באלול ורבי יהושע אומר בכ"ה באדר, הרבי מסביר ומפרש את מחלוקתם: שהם לא מתווכחים על המציאות האמיתית שהקב"ה החליט במחשבתו ("עלה במחשבה") לברוא את העולם בכ"ה אדר והבריאה למעשה היתה בכ"ה באלול, והמחלוקת ביניהם היא מה חשוב יותר - יום הביצוע המעשי או יום התכנון וההחלטה:

לדעת רבי אליעזר היות שעולמינו הוא עולם המעשה, ולא תמיד מחשבה ותיכנון מתממשים למעשה, יכולים להתרחש שינויים בין ההחלטה למעשה - לכן היום שנחשב לראשון לבריאת העולם הוא כ"ה אלול שבו נברא העולם למעשה בפועל; אבל רבי יהושע סובר שהיות שאנו עוסקים בבריאת הקב"ה, שאצלו אין עכבות ומחסומים, והחלטתו במחשבה, יכולה להתבצע למעשה בלי כל שינוי ופקפוק - לכן כ"ה באדר נחשב ליום הראשון בשנה, שבו עלתה במחשבה האלוקית לברוא את העולם.

מאז ולדורי דורות יום כ"ה באדר הוא יום מיוחד בעולם המחשבה והתכנון, וכן לקבל החלטות טובות לעשות ולהוסיף בכל הדברים הטובים במחשבה דיבור ומעשה, בתורה מצוות ומעשים טובים.

ממפלת האוייב לתקומת עמנו

שלושת אלפים שלוש מאות וששים וארבע שנה (3364) אחר כ"ה אדר הראשון, בשנת ג'שס"ד (לפני כ-2500 שנה), אירע מאורע היסטורי חשוב המהווה נקודת ציון היסטורית חשובה במפלת אוייבי ישראל ובחזון גאולת ותקומת עמנו - ויש קשר בין שתי המאורעות שאירעו בו ביום (המחשבה לברוא את העולם, והגאולה והישועה), כי הוא יום סגולה מיוחד, כפי שנראה בהמשך.

אנו עוסקים בסוף ימי בית המקדש הראשון ובשנים האחרונות לשלטון מלכי יהודה בירושלים, כשהמעצמה השלטת בכיפה היתה ממלכת בבל שבראשה עמד המלך החזק נבוכדנאצר הרשע, שכבש ארצות ועמים וגם את ארץ ישראל, הרג אנשים ונשים במיתות אכזריות, הדיח מלכים והמיתם, ומינה תמורתם שליטים כרצונו, הטיל מיסים כבדים וגזל רכוש רב מבני עמו ומשאר העמים.

בפרק זמן קצר יחסית החליף בירושלים ארבעה מלכים: יאשיהו, בנו יהויקים, בנו יהויכין, אחיו צדקיהו, שהיה המלך האחרון - סיפורינו קשור ל"יהויכין המלך" ובו יתמקדו עיקר דברינו.

בן שמונה עשרה שנה היה יהויכין כשהומלך בירושלים, הוא מונה על-ידי נבוכדנאצר, במקום אביו המלך יהויקים שהומת באכזריות רבה על-ידי נבוכדנאצר, שאף ציווה להשליך גופו לכלבים ולא להביאו לקבר.

בשונה מיהויקים שעבר על כל מצוות התורה ולא נהג בצדק ויושר לעמו (ולכן נענש מה' במוות קשה), הרי יהויכין בנו, היה אדם ישר דרך שרצה להיטיב לבני עמו, אך למעשה ישב על כס המלוכה רק פרק זמן קצר, כעבור שלושה חודשים נבוכדנאצר הדיח גם אותו והגלהו לבבל [ביחד עם נכבדי העם וגדולי הדור, תלמידי החכמים, הסנהדרין ודניאל, חנניה מישאל ועזריה] וזרקו למאסר עולם בבית-כלא קשה כשמזונו היה רק "לחם צר ומים לחץ". רק לאחר שלושים ושבע שנה, כשנבוכדנאצר מת, ובנו "אויל מורדוך" עלה על כס המלוכה בבבל - שוחרר מכלאו.

עם שיחרורו היתה לו עדנה ממלך בבל החדש, כפי שמסופר בנביא (מלכים ב,כח. סוף ספר ירמיהו): בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין .. נשא אויל מורדך .. את ראש יהויכין מבית כלא. וידבר איתו טובות ויתן כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל. ושינה את בגדי כלאו .. וארוחת תמיד ניתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו.

כמיהה וציפיה

מאורעות אלו התרחשו בכ"ה באדר - וזה פרשת הדברים:

בכ"ה באדר מת הרשע האכזר נבוכדנאצר ונקבר למחרת בכ"ו באדר אז הוציאו את בנו אויל מורדוך מבית הכלא ומינו אותו למלך, אך אויל ביקש שתחילה יוציאו את אביו מקברו להוכיח שהוא מת - מדוע?

שנים קודם קיבל נבוכדנאצר עונש משמים והפך לחי'ה ודר בין בעלי-חיים ומינו למלך את בנו אויל, וכשנבוכדנאצר חזר להיות אדם ושב לכס המלוכה השליך את אויל לבית-הכלא, לכן כאשר מינו את אויל בשנית, ביקש שתחילה יוציאו את אביו מקברו ויגררוהו ברחוב העיר למען ייחזו כולם שנבוכדנאצר מת והמלוכה עברה בצורה מלאה ומוחלטת לאויל, רק אז עלה על כסא המלוכה, ומיד ציווה להוציא את מלך יהודה יהויכין מבית הכלא, וגידלו והעלה את כסאו מעל כל המלכים.

פרשת הצלת וגאולת יכניהו מהווה לימוד מוסר-השכל למצבינו הנוכחי בגלות (ילקוט מעם לועז, מלכים, עמוד רצט):

ממעמד נשגב שאין כמותו של מלך יהודה, נפל לתהומות השפל של ישיבה בכלא בבלי וניזון מלחם צר ומים לחץ, ולמרות זאת לא התייאש ולא אבדה תקוותו, שלושים ושבע שנה המתין וציפה לגאולה, ובסופו של דבר בזכות אמונתו ותקוותו זכרו הקב"ה ופקדו והוציאו מהגלות ונפתח פתח-תקווה לשארית ישראל, שבסופו של דבר התגלגלו הדברים עד שבית המקדש שב ונבנה, וממנו השתלשלו ראשי הגולה והנשיאות בארץ ישראל וגאוני סורא ופומפדיתא.

לחשוב ולהתבונן

מאורע זה שאירע בכ"ה אדר קשור לכך שבו ביום נברא העולם במחשבה, כאמור:

בעולם המעשי רואים את החזות החיצונית והגלויה של הדברים ובעולם המחשבה מתבוננים בכוונה הפנימית והנסתרת שבדברים. כ"ה אדר, יום בריאת העולם במחשבה, הוא יום מסוגל להתבונן בצד הפנימי והנסתר של המאורעות המתרחשים בעולם, לחשוב ולראות בכל דבר ודבר את היד המכוונת וההשגחה האלוקית.

בכוח זה שרד יאשיהו את שנות הגלות, הסבל וההשפלות הממושכות, כשהתבונן בצד הפנימי והנסתר של הגלות, במטרה האלוקית לתקן את העולם ולעורר את עם ישראל לשוב בתשובה שלימה.

אומר הרבי: מדובר אודות מלך יהודה שהוא מזרע בית דוד, והרי גם הגאולה העתידה תהיה על ידי מלך המשיח שממלכות בית דוד, וכמו אז גם היום, אסור לאבד תקווה ולהתייאש מקשיים הגלות, יש להאמין ולצפות בגאולה, וסוף הדברים להתגלות בגאולה השלימה בקרוב ממש.

הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע"ה

בכ"ה באדר תשס"א נולדה הרבנית הצדקנית מרת חי'ה מושקא ע"ה שניאורסון בתו של כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ ואשת חבר לרבי.

כמה סמלי הדבר, שהרבנית נולדה ביום כה משמעותי בהווית העולם ובמימוש הכמייה לגאולה השלימה.

מקורות - מדרשי חז"ל למלכים ב, פרק כח. ולירמיהו, סוף הספר. ש"פ ויק"פ תשמ"ב, סעיף לד.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, מייל: [email protected]