מערכת COL | יום כ"ג אדר ה׳תשס״ו 23.03.2006

רעיון לחזרה בבתי כנסת – פרשת ויקהל פקודי

COL מפרסם גם השבוע דרשה מוכנה לפרשת השבוע לשבת תצווה עבור השלוחים והתמימים ההולכים לבתי כנסת לחזרת דא"ח. הדרשה ב'כתבה מלאה'
רעיון לחזרה בבתי כנסת – פרשת ויקהל פקודי
ב"ה

רעיון לחזרה בבתי כנסת – פ' פקודי

מ"מ רייצס

בפרשת השבוע, פ' פקודי, אנו מסיימים סדרה של פרשיות שעוסקות בנושא המשכן. בתחילה התורה מספרת על הציווי של הקב"ה למשה רבינו אודות המשכן וכל פרטיו; לאחר מכן מסופר כיצד משה רבינו מעביר את הציווי לבני ישראל, וכיצד בני ישראל מקיימים את הציווי; ועד לסוף הענין, כאשר המשכן הגיע לשלימותו, עומד על תילו עם כל הפרטים.

מה בעצם הרעיון של המשכן? למה הקב"ה צריך בית שיהיה מיוחד לו – וכי מה זה חסר לו? מה הוא צריך את זה?

בחסידות מבואר, שהרעיון של המשכן הוא רצונו של הקב"ה בקידוש הגשמיות. כל בריאת העולם הגשמי, שמעצם טבעו הוא רחוק מהרוחניות המופשטת, ובוודאי רחוק מהקב"ה הבלתי מוגבל ואין סופי – נועדה לשרת את רצונו של הקב"ה, ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". הקב"ה רצה לעשות 'קונץ', שיקום עולם גשמי, מוגבל ומצומצם, עולם שבו החושך גובר על האור והחומרנות שולטת בכיפה – ומתוך העולם הזה, בתוך הדברים הגשמיים שבעולם, ישרה אור ה'. איך אפשר לעשות את זה – לחבר דברים גשמיים עם הקב"ה הבלתי מוגבל – איננו מסוגלים להבין בשכלנו הדל; אולם אצל הקב"ה מטרה זו חשובה ביותר כביכול, והוא בכחו הבלתי מוגבל מסוגל לכך, ונתן לנו את הכח לעשות זאת.

המשכן בא לחבר בין האלקות לבין העולם, וכשנעמיק בצורתו של המשכן נראה דבר מעניין – שהמשכן כולל בתוכו בצורה מסודרת ומדוייקת את כל חלקי העולם, כשהמטרה היא בכך לחבר ולקשר בין העולם כולו, על כל חלקיו, לבין הקב"ה.

כידוע, העולם מחולק לדומם, צומח, חי ומדבר. בראש הפירמידה עומד המדבר, האדם, שיש בו יכולות גדולות יחסית ליתר חלקי הבריאה, ויש לו שכל ובחירה חפשית המאפשרים לו להשכיל ולהתרומם מבחינה רוחנית. מתחתיו עומד החי, שאין לו שכל כשל אדם, אבל רואים בו חיות ותנועה, יש לו תחושה אישית ואפשרות להסתובב בעולם. ברמה נחותה עוד יותר עומד הצומח –אין לו תחושה אישית, הוא לא יכול להסתובב חפשי, אבל רואים בו לכל הפחות את מוטיב הצמיחה וההתפתחות מקטנות לגדלות. הוא לא עומד כל הזמן באותה צורה, הוא משתנה, גודל וצומח. ועוד נמוך מזה עומד הדומם, שאין בו שום חיות ותנועה, והוא מוגבל ללא כל אפשרות להשתנות, להתקדם ולהתפתח במובן כל שהוא.

כשנתבונן בצורתו של המשכן, נראה כיצד הוא משלב בתוכו את כל החלקים הנחותים של הבריאה – דומם, צומח וחי [האדם המדבר הוא זה שעושה אותם למשכן ומחבר אותם אל הקב"ה] – וכך הוא מקשר ביניהם לבין הקב"ה. המעניין הוא, שהמשכן כולל בתוכו את הדברים הללו בצורה מסודרת ומדורגת, לפי הסדר המתאים.

התחתית של המשכן עשויה מדומם – החלק הנחות ביותר. המשכן עומד על הקרקע, והקרקע הזאת גם היא מתקדשת בקדושת המשכן שעומד עליה. התורה אף מצווה במקרים מסויימים לעשות שימוש בקרקע המשכן למטרות קדושות (כמו בסוטה, שבה נאמר: "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים"). בכך מתחבר הדומם עם הקב"ה.

ולמעשה, מלבד הקרקע עצמה, גם היסוד של המשכן עצמו עשוי מדומם: "אדנים" – כך שמם – עשויים מכסף, בגובה של אמה [כחצי מטר], הם אלו שהחזיקו את המשכן כולו. גם כסף הוא חומר דומם, כמובן, ולסיכום אנו רואים שהחלק התחתון של המשכן עשוי מהחלק התחתון שבבריאה – הדומם.

מעל הדומם עומד הצומח. וגם את זה רואים במשכן: הקירות של המשכן עצמו היו עשויות מן הצומח – "עצי שטים".

מעל הצומח עומד החי – ואכן, מעל עצי השטים ששימשו כקירות המשכן, היה הגג של המשכן שברובו ככולו היה עשוי ממין החי: גג המשכן היה עשוי מארבעה סוגים של יריעות. היריעה התחתונה היתה עשויה ברובה המכריע מצמר כבשים צבוע; מעליה יריעות העשויות מ"נוצה של עזים"; ומעליהם יריעות מעורות אילים ומעורות תחשים (חיה מסויימת, שלפי דברי חז"ל אינה מצויה בידינו היום).

ב.

אם נרצה יותר לדייק בפרטים, נוכל לראות עוד דבר מעניין.

השילוב שיש במבנה המשכן בין חלקי הבריאה הוא כל כך מסודר, שאפילו המעבר מחלק לחלק נעשה בצורה מסודרת ומדוייקת. לא עוברים ישירות מהדומם אל הצומח ומהצומח אל החי, אלא יש 'ממוצע' ביניהם – כשעוברים מחלק אחד למשנהו, יש שלב ביניים המגשר ביניהם.

כפי שהוסבר, הדומם של המשכן – החלק התחתון שבו – הוא האדמה, הקרקע, שעליה עומד המשכן, ואילו הצומח שמעליו – הוא קירות המשכן העשויים מעצי שטים. כשנשים לב, יש שלב ביניים ביניהם, שמחבר את שניהם יחד: בעוד הקרקע היא דומם מוחלט והקירות הם צומח נטו, הרי שהאמה התחתונה שבה עמדו אדני הכסף המוזכרים – משלבת בין שניהם יחד, כי בתוך האדנים העשויים מן הדומם היה תחוב החלק התחתון של הקירות העשוי מעץ, וכך יש לנו כאן שלב ביניים שיש בו גם דומם – אדנים, ובד בבד גם צומח – עצי שטים התחובים בתוך האדנים.

כך גם בהמשך. הגג של המשכן, העליון ביותר, בא מהסוג הגבוה ביותר שבבריאה (מלבד האדם המדבר) – מין החי. הגג היה עשוי מצמר כבשים, שערות של עזים, ועורות אילים ותחשים. אולם החלק התחתון של הגג, היריעות התחתונות, שילבו בתוכם גם מסוג הצומח – פשתן. אמנם רוב היריעה היתה מצמר שממין החי, אבל היה בה גם פשתן שממין הצומח. וכמו שכתוב: "ואת המשכן תעשה עשר יריעות, שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני" (תרומה כו, א), ומפרש רש"י: "הרי ארבע מינין יחד בכל חוט, אחד של פשתים ושלוש של צמר".

הווי אומר: בין הקירות העשויות מצומח לבין הגגות העליונות העשויות מחי – היה הגג התחתון שחיבר את שניהם יחד, גם חי וגם צומח, ושימש כשלב ביניים בין הצומח ובין החי שבמשכן.

ג.

אולם המשכן היה רק "דירת עראי" של הקב"ה. הוא לא היה קבוע במקום אחד, אלא נדד ממקום למקום במדבר. ה"דירת קבע" של הקב"ה באה לשלימותה דוקא בבית המקדש שבירושלים.

בבית המקדש היה החיבור בין הקב"ה ובין העולם התחתון יותר מושלם, ולכן עיקרו של הבית היה דוקא מסוג הדומם – מאבנים. בשונה מהמשכן, בו רק החלק התחתון של המשכן היה עשוי מן הדומם ורובו של המשכן היה מסוג הצומח והחי, הרי במקדש רובו ועיקרו של הבית היה דוקא מאבנים, סוג הדומם.

בבית המקדש באה הכוונה של "דירה בתחתונים" לשלימות גדולה יותר, ולכן היתה הדגשה דוקא על ה"תחתון שאין תחתון למטה ממנו" – שדוקא הסוג התחתון ביותר שבעולם הזה התחתון, הדומם ה'יבש' וה'קר' שאין בו שום תוכן, שום תנועה ושום צמיחה, הוא זה שמהווה העיקר בביתו של הקב"ה, ומהווה המקום בו הקב"ה שורה ומתגלה.

ויהי רצון שבקרוב ממש יבנה המקדש, נראה בבניינו ונשמח בתיקונו.

מקורות: לקו"ש ח"ו ע' 18-20. חכ"ט ע' 76.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.