״״כך שמעתי ממ״ו אחי״: ביאור אדמו״ר הזקן בתפילין נחשף במוסקבה
בתשורה לבר המצווה של התמים זלמן לייב שי׳ פרידלנד, מצאצאי אדמו״ר הזקן, מתפרסמת לראשונה הגהה של המהרי״ל מיאנאוויטש, אחיו של אדמו״ר הזקן. בהגהה מוסר המהרי״ל בשם אחיו ביאור חדש לשיטת רבינו תם בסדר הנחת הפרשיות בתפילין. לצדה מופיעה הגהה של כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע בעניין אמירת מאה ברכות בכל יום. החוברת, בת 11 עמודים, נושאת את התאריך ב׳ כסלו תשפ״ז, ואת שתי ההגהות מלווים צילומי כתב היד.
לפי ״פתח דבר״ שכתבו ההורים, ר׳ שלום דובער ומרת מנוחה הינדא פרידלנד, ההגהה של המהרי״ל ״נתגלתה לאחרונה״ בספריית ליובאוויטש שבמוסקבה. היא רשומה בשולי עותק של ספר המכריע להגאון רבי ישעיה די טראני (הרי״ד), שנדפס בליוורנו בשנת תקל״ט. ההורים מציגים את הפרסום כ״ביאור חדש בסדר התפילין מפי כ״ק אדמו״ר הזקן, שחתן הבר מצוה נמנה על צאצאיו״. כך יוצא שבחוברת שחולקה לנער שזה עתה התחיל להניח תפילין, נדפסים דברים בעניין התפילין שאמר אבי השושלת ולא נדפסו עד היום.
המחלוקת שבבסיס הדברים מוכרת לכל מי שמניח שני זוגות תפילין. לשיטת רש״י והרמב״ם, כך נפסק להלכה וכך מנהג העולם, הפרשיות בתפילין של ראש מונחות כסדר הכתוב בתורה: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. לשיטת רבינו תם, קדש והיה כי יביאך עומדות מימין הקורא, ושמע והיה אם שמוע משמאלו, כך ש״שמע״ נמצאת בקצה השמאלי ושתי ה״הוויות״ באמצע. הרי״ד בספר המכריע הכריע כשיטה הראשונה: ״וזה הסדר נראה לי עיקר, שהוא כסדר שהן כתובות בתורה״. מי שהחליף את הסדר, לדבריו, תפיליו פסולות.
בשולי הדף הוסיף המהרי״ל את הטעם לשיטת רבינו תם, ובסופו כתב: ״כך שמעתי ממ״ו אחי הרב שי׳ והוא כפתור ופרח״. הסיומת ״שי׳״ מעידה שהדברים נכתבו בחייו של אדמו״ר הזקן. לפי הביאור, ביציאת מצרים נאמרו שתי פרשיות בלבד, קדש והיה כי יביאך, וכל פרשה שנאמרה קוימה מיד. שמע והיה אם שמוע נוספו אחר כך, וכך יש בתפילין שתי ״התחלות״. כל התחלה צריכה לעמוד בקצה: קדש, שבה מתחילה המצווה הראשונה, עומדת בקצה הימני, ושמע, שבה מתחילה המצווה השנייה, עומדת בקצה האחר. ״וההתחלה צ״ל בקצה, ונתנו לה קצה השמאלי״, נכתב בהגהה.
על פי הביאור מתיישבת גם הדעה שבגמרא (מנחות לד, ב), שלפיה מי שהחליף פרשה חיצונית בפנימית פסל, אבל החלפה בין שתי החיצוניות או בין שתי הפנימיות כשרה. ״ולכן איכא מ״ד בגמ׳ החליף ברייתא לגווייתא כו׳, שהחליף מראשונה לשני׳, אבל ברייתא לברייתא שתיהן ראשונות״. ההחלפה בין הקצוות שומרת על כך שכל התחלה נשארת בקצה, ואילו החלפה בין קצה לאמצע פוגעת בסדר. עם זאת מסייגת ההגהה: ״ומ״מ לית הלכתא הכי, אלא כל שהחליף ראשונה של צד זה לראשונה של צד זה פסולה״. בהערותיהם מציינים המוציאים לאור שהביאור מתיישב עם דברי הרבי בלקוטי שיחות חלק ט׳, שם מבואר מדוע רש״י מפרש את המילה ״טטפת״ בפרשת בא על שם הבתים ובפרשת ואתחנן על שם הפרשיות: ביציאת מצרים נצטוו ישראל על שתי פרשיות בלבד.
ההגהה השנייה בחוברת כתובה בשולי ספר כד הקמח לרבינו בחיי, במקום שבו הוא מונה את מאה הברכות לפי סדר הגאונים וכותב: ״ומי שהוא זהיר בצ׳ אמנים וד׳ קדושות ביום ועשרה דברים שבקריאת שמע ומאה ברכות בכל יום הוא נקרא צדיק״. הקטע מובא בחוברת יחד עם פירוש ״צפחת השמן״ של הרב חיים ברייט, הדן בברכות החסרות בשבת וביום הכיפורים. בשוליים ציין הרבי הרש״ב את פסק אדמו״ר הזקן: ״ורבינו אדמו״ר ז״ל בשו״ע שלו כ׳ שביוהכ״פ וכן מי שמתענה מבע״י יכול להריח ולמלאות מנין קוף ברכות אך א״א לברך כל פעם אם לא בהיסח הדעת. והשאר יכוין בשמיעות הברכות מחזרת הש״ץ״.
בהגהה נוספת חישב הרבי הרש״ב כמה ברכות חסרות בשבת: ״בשבת חסר מכל תפלה י״ג ברכות... וב׳ ברכות דתפילין (ולפי מנהגינו רק ברכה אחת) וברכת יראו עינינו הרי חסר ט״ל ברכות״. המוציאים לאור צירפו הערות שמפרקות את החשבון: י״ג הברכות האמצעיות של תפילת חול שאינן נאמרות בשבת, ברכות התפילין וברכת ״יראו עינינו״.
את הפתח דבר חותמים ההורים בברכה: ״תפלתנו שיזכה בננו שי׳ ויתקיימו בו ברכות כ״ק אדמו״ר לכל הנכנסים לעול המצוות: ׳יה״ר מהשי״ת אשר מבן שלש עשרה למצות יגדל לבן חמש עשרה וכו׳... והשי״ת יצליחו להיות חסיד ירא שמים ולמדן׳. ונזכה לגדל אותו ואת שאר ילדינו שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים בדרך שהורונו רבותינו נשיאנו הקדושים זי״ע״.
מזל טוב!
מאפשרים לכם לקבל
