סיון רהב מאיר: מה לימד נתן שלנגר בן ה-14 את אלפי השלוחים
העיתונאית סיון רהב מאיר הקדישה השבוע את טורה על פרשת תולדות, תחת הכותרת ׳עבודות חפירה׳, לשני נאומים שנשמעו בבאנקעט כינוס השלוחים העולמי בברוקלין. את הנאום הראשון נשא נתן שלנגר בן ה-14, בנו של השליח הרב אלי שלנגר הי״ד. השני היה של שגריר ישראל בארה״ב ד״ר יחיאל לייטר, אביו של רס״ן משה ידידיה לייטר הי״ד. ״אני מכירה את פרשת השבוע, פרשת תולדות, כבר שנים. פירושים כאלה עליה עוד לא שמעתי״, כתבה רהב מאיר. היא הזמינה את קוראיה, בסופו של שבוע פוליטי סוער, ״לנשום אוויר קצת אחר״. לדבריה אין בכך בריחה מהאקטואליה, אלא ״הבנה עמוקה יותר של המתרחש״.
את הטור פותחת רהב מאיר ביום ראשון בערב, באולם שבו התכנסו כ-7,000 שלוחי חב״ד מכל העולם, יחד עם אורחים וידידים. ילד בן 14 עולה לבמה. אביו, הרב אלי שלנגר הי״ד, נרצח לפני כמעט שנה בפיגוע באוסטרליה, בשעה שערך חגיגת חנוכה לקהילה היהודית. נתן פתח בזיכרונות מאביו, שליח שהיה מסור לאסירים בכלא, לילדים בגן ולקשישים בבתי האבות. ״כשאבא פגש מישהו בפעם הראשונה, הוא היה מברך אותו לשלום כאילו היה חבר ותיק״, סיפר. אחר כך שחזר יום שבו יצא עם אביו לחלק מצות לפני פסח, בית אחרי בית. הוא היה אז בן עשר, ושם לב שבחלק מהבתים אין מזוזה. נתן גייס כסף, ויחד עם אביו קבעו 120 מזוזות חדשות על דלתות של בתים יהודיים. ״אבא אמר שאני לא רק בן של שליח, אני שליח בעצמי. באותו זמן לא בדיוק הבנתי למה הוא מתכוון. אבא, עכשיו אני חושב שאני מבין״.
משם עבר הנער לפרשה, שעוסקת כולה בחילופי דורות: אברהם אבינו נפטר, ויצחק ממשיך את דרכו. ״אחרי שאברהם נפטר, הפלשתים סתמו את הבארות שהוא חפר. יצחק חפר אותן שוב, והתורה מספרת שהוא קרא להן באותם שמות שנתן להן אביו. יצחק יכול היה לתת שמות חדשים, אבל הוא בחר להמשיך את מה שאביו התחיל. לכל אחד מאיתנו יש שליחות משלו, ובכל זאת אנחנו ממשיכים את העבודה של הדורות הקודמים. זה מה שאבא לימד אותי״.
מכאן הגיע נתן לתורת החסידות. ״כשאתה חופר באר, המים כבר שם. אתה לא יוצר מים, אתה רק צריך לחפור עד שתגיע אליהם. המים הם הנשמה. לכל יהודי שאנחנו פוגשים יש נשמה. לפעמים קל לראות אותה, ולפעמים צריך לחפור עמוק יותר, אבל היא תמיד שם. זה מה שאבא ואני עשינו כשחילקנו מצות וקבענו מזוזות, וזה מה שאתם, השלוחים, עושים בכל העולם״. לדבריו, כך יהיה גם כשהשלוחים ידליקו חנוכיות גדולות מול קהל רב: הם יעזרו לנשמות שבפנים לצאת החוצה.
רק בשלב הזה, מציינת רהב מאיר, דיבר נתן לראשונה על הפיגוע. כמו בפרשה, אמר, יש אויבים שמנסים לסתום את הבארות, ובחנוכה האחרון באוסטרליה ניסו לעצור את עבודתו של אביו. ״אבל אני זוכר שהוא תמיד אמר: כשתוקפים אותנו, מביאים יותר אור ויותר יהדות לעולם. הם לא יוכלו לעצור את השליחות הזו, כי הבארות עדיין שם, ויש עוד כל כך הרבה יהודים שמחכים לנו״. ובסיום: ״יצחק חפר שוב את הבארות של אביו, וזה מה שאני לוקח מאבא. אנחנו נמשיך לחפור, עד לגאולה השלמה״. האולם, 7,000 איש, נעמד על רגליו ומחא כפיים.
בהמשך הערב הציג יו״ר כינוס השלוחים, הרב מנדי קוטלרסקי, את האתגרים שעומדים בפני השליחות ואת התוכניות לשנה הקרובה, ובהן המאבק באנטישמיות בקמפוסים, הסיוע ליהודי אוקראינה ורוסיה, החינוך היהודי והטיפול בקשישים, גם בקהילות המרוחקות ביותר.
אחריו עלה נואם הכבוד, השגריר ד״ר יחיאל לייטר. ״אחרי שאלפים שמעו בן ששואב כוחות מאביו, הם שמעו אב ששואב כוחות מבנו״, כתבה רהב מאיר. לייטר סיפר על בנו, רס״ן משה ידידיה לייטר הי״ד, שנפל בעזה. פעם, כשבנו חזר הביתה אחרי שעות ארוכות בשטח, שאל אותו איך הוא מצליח לשאת את כל המשא על כתפיו. ״הוא ענה: ׳אבא, פיתחתי פטנט׳. שאלתי מה הפטנט, והוא אמר: ׳זה פשוט מאוד, אני מוסיף משקל׳. אמרתי לו: משה, שאלתי אותך שאלה רצינית. והוא ענה: ׳אבא, אני רציני. אני מוסיף למשקל את התקוות, התפילות והחלומות של כל הסבים והסבתות שלי, ואז אני יכול לשאת הכול׳״.
״אפשר היה כמעט לשמוע את ה׳וואו׳ בקהל״, כתבה רהב מאיר, אך השגריר עבר מיד לבקשה מעשית מהשלוחים שישבו באולם: ״גם אתם שגרירים. תוסיפו עוד משקל על הכתפיים. כל אחד מאיתנו צריך לשאת יותר, גם בשביל אלה שעדיין אינם נושאים משקל יהודי, כדי שהעולם יהיה טוב יותר״.
מאפשרים לכם לקבל
