על חומותייך קראון הייטס: הרב הצעיר למען שכונת הרבי
אם נבקש לשרטט את קו התפר בו הופכת תורת החסידות למעשה בפועל, נמצא ללא ספק את דמותו של הרב שמואל חיים דוד פישר. סיפור חייו המרתק נע באורח נדיר בין עולמה של הרבנות, עמקות תורת החסידות, עשייה ציבורית פורצת דרך, ופילנתרופיה חובקת עולם המזינה את עורקיה הראשיים של חסידות חב"ד.
שורשיו של הרב פישר נטועים בעיר פרשבורג (ברטיסלאבה), שם נולד לאביו, הרב שמשון, ולאמו מרת חיה שרה. בהמשך עלתה המשפחה ארצה וקבעה את משכנה בירושלים. בצעירותו ספג תורה בישיבת "עץ חיים" הירושלמית. באותן שנים (תשי"ח–תשכ"ב), שימש "מלון ירושלים" שבבעלות אביו כאבן שואבת לנערים. מדי שבת בעלות המנחה, התכנסו באולם המלון תלמידי "ישיבת הערב" של חב"ד לסעודה שלישית ולשיחות חסידות מפי הרב טוביה בלוי והרב מנחם בן-ציון וילהלם. כבר אז, כפי שתיאר זאת לימים הרב יוסף בלוי ז"ל, ניכרו בנער הצעיר כישרונות נדירים.
בסתיו תשכ"ב (1961), עשה צעד היסטורי כשהיה בקבוצה הראשונה של שלושה נערים שנשלחו מירושלים לישיבת "תומכי תמימים" בלוד. המעבר זכה להתייחסות מיוחדת ולשבחים במכתב נדיר מהרבי. לאחר מכן המשיך ללימודיו בישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד.
בהמשך הדרך, נסע ללמוד בישיבה המרכזית ב-770 שבברוקלין. בשנים תשכ"ד-תשכ"ט זכה לשחזר באופן תדיר את שיחותיו ומאמריו של הרבי. מדי שבוע, עם צאת השבת, היה מעלה על הכתב את השיחות והמאמרים. חסידים רבים קיבלו באותם ימים את ה'הנחות' הללו, חלקן אף נדפסו בסדרת "שיחות קודש" ו"תורת מנחם". חלק מ'הנחות' אלו, הם התיעוד היחיד מאותה התוועדות.
בשנת תשכ"ט נישא לרעייתו גיטל, בתו של הרב אברהם מאיר הכהן זרחי. מיד לאחר חתונתו שב לקראון הייטס כדי לקבוע בה את משכנו.
אימפריה של הפצת המעיינות ותמיכה במוסדות
עם השנים, הפך הרב פישר לאחד מעמודי התווך של עולם החסידות, כשהוא מקים מפעלים כבירים של הפצת המעיינות. רשת הכוללים "תפארת שמשון" (על ידי מרכז "מעייני ישראל"), שייסד לזכר אביו חוללה מהפכה של ממש: עשרות כוללים נפתחו בחצרות חסידיות מגוונות, מדושינסקי ועד באיאן, שבהם לומדים אברכים ובני תורה את תורת החסידות באופן מסודר.
הוא תומך במוסדות תורה וחסידות רבים, בהם: 'היכל מנחם', התוכנית 'לב לדעת' לבני הישיבות; באמצעות קרן 'חסדי שמשון' מחולקים מדי שנה אלפי שוברי ביגוד לתלמידי ישיבות תומכי תמימים בישראל לקראת החגים.
זכות מיוחדת שמורה לו בעולם ההוצאה לאור, עשרות שנים שהוא מעמודי התווך של הוצאת הספרים קה"ת. הודות לתמיכתו הרבה, ראו אור אוצרות בלומים. במקביל, הוא מעניק חסות קבועה למגזין הווידאו "תורת חיים" של חברת המדיה החב"דית JEM המביא את דמותו של הרבי לכל בית.
גם עולם מוסדות החינוך והשליחות חב לו חוב עצום. ממערך "הסעות שמשון" ופרויקט הכנסת האורחים של "בנות חב"ד", דרך תמיכה בישיבת "צעירי השלוחים" בצפת, מוסדות "בית רבקה", "מעיינות", הרחבת היכלי הישיבות במגדל העמק ובטבריה, ועד לסיוע למשרד השלוחים ולטנק המבצעים בקראון הייטס. מפעל חייו פורה ומשגשג גם באמצעות בני משפחתו הענפה, בניו, בנותיו וחתניו המשמשים כשלוחים וכרבנים ברחבי העולם.
מן הכולל אל חזית השכונה
הפילנתרופיה חובקת העולם, כך מתברר, היא רק פרק אחד בחייו. כעת, בראיון נדיר ומיוחד, פותח הרב פישר את סגור ליבו, וחוזר אל שנות העשייה הראשונות שלו. הוא לוקח אותנו אל הימים הסוערים שבהם היה אברך צעיר, שמצא את עצמו - בהוראה ישירה של הרבי - ניצב כחומה בצורה להגנת שכונת קראון הייטס, ביסוסה ובנייתה מחדש.
הכול התחיל במקווה בפינת רחוב יוניון.
הימים הם ימי סוף שנות הכ"פים ותחילת שנות הלמ"ד. בקראון הייטס טרם נבנה מקווה טהרה על גבי בור בשיטת הרבי הרש"ב נ"ע, והמקווה הקיים היה צר מלהכיל. תחת הדרכתו הצמודה של המרא דאתרא, הגאון הרב זלמן שמעון דבורקין זצ"ל, החל הרב פישר לפעול.
בשנת תשל"א היה ממקימי המקווה הראשון ברחוב יוניון, שבו נהג הרבי לטבול לאורך כל השנים. "בהנחיית הרב דבורקין בנינו מלבד בור על גבי בור, גם בור השקה מן הצד", הוא משחזר, "כדי לאפשר גם ליהודים שאינם חסידי חב"ד להשתמש בו".
כעבור מספר שנים, עלה הצורך בהרחבה. התוכנית של הרב פישר הייתה לרכוש את המבנה הסמוך ולחבר את השניים למתחם גדול. "ניסינו לאסוף כסף", הוא נזכר, "גייסנו את עשירי השכונה, אבל אנשים לא תרמו".
בשלב זה נקט המרא דאתרא הרב דבורקין בצעד חסר תקדים. בראותו כי הכספים אינם נאספים, פנה לכמה שלוחים בולטים באותה עת, בהם הרב שלמה קונין והרב ישראל שמוטקין, והודיע להם נחרצות: "אינני משיב לכם יותר על שאלות הלכתיות, עד שלא תסייעו בגיוס הכספים למקווה!". הצעד פעל את פעולתו, הכספים גויסו, והרב פישר ביצע את הרכישה של המבנה הנוסף לטובת הרחבת המקווה. באותם ימים אף התבטא הרבי שעל פי הלכה יש למכור בית כנסת כדי לבנות את המקווה.
לאחר סיום הבנייה, דיווחו גורמים מסוימים לרבי כי נותרה פסולת בנייה מחוץ למבנה. הרבי התייחס לכך בכאב בהתוועדות השבת. הרב פישר מיהר לפעול. באמצעות המזכיר הרב לייבל גרונר, הוא דיווח כי העניין סודר וביקש לערוך לרבי סיור מיוחד במקווה החדש.
במהלך הסיור הציג לרבי את הבורות החדשים. הרבי הביט אל עבר אחד הבורות, הבחין בעומקו והגיב: "ומה יקרה כאשר תבוא אישה עם מחלת לב שתצטרך לרדת כה עמוק?". מיד הוצג לרבי הבור הנוסף, פחות עמוק. הרב פישר שאל את הרבי האם ישתמש כעת במקווה החדש, תשובת הרבי הייתה: "טוב לי במקווה הנוכחי, ולמה לשנות?".
רבנות, בוררויות וכשרות
בהנחייתו הישירה של הרבי, עברה עסקנותו של הרב פישר והתפתחה בין עולמות של תורה והלכה, לצד ביסוסה והרחבתה של השכונה. בתחילת שנות הלמ"ד הפך הרב פישר את לשכתו של הרב דבורקין לבית דין מסודר. חרף גילו הצעיר (בן 27 בלבד), מצא עצמו מעורב בדיני תורה סבוכים. באחד מהם, סביב העסקתו של אחד מחשובי החסידים במוסדות 'אהלי תורה', נבחר להיות אחד הדיינים הבוררים בדיון.
באותם שנים מונה הרב פישר על ידי הרב דבורקין למשגיח הראשי על שחיטת חב"ד. הוא היה מפקח מקרוב על עבודת השוחטים, הרב קלמנסון והרב עוזיאל חזנוב, וסייר בין האטליזים החב"דיים של אותם ימים, בהם חנותו של ר' שמעון גולדמן, האטליז של ר' חצקל ברוד, חנות הבשר של רובשקין בבורו פארק, לצד עסקים נוספים.
אף שהיה צעיר לימים, חשובי וזקני הרבנים והחסידים בשכונה העריכו את פועלו ודמותו, בהם הרב אליהו יאכיל סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון, הרב בוקיעט והרב אושפאל. אולם הסערות הציבוריות והיעדר התקציב להחזקת מוסד בית הדין היו לא קלות, והוא ביקש להניח את מפתחות הרבנות.
לרבי היו תוכניות אחרות. בהוראה נחרצת, הורה הרבי לרב פישר לא רק להישאר ברבנות, אלא לעסוק במקביל גם בעסקנות השכונה ובביסוסה הגשמי. "מצדי לא רציתי", הוא מודה בכנות, "אבל הרבי הכריח אותי לעסוק בשני הדברים הללו". הוראה זו תתברר לימים כאחד מאבני הייסוד של שכונת קראון הייטס.
לבצר את השכונה מול גל הנטישה
אותם ימים היו ימי אימה. קראון הייטס, שעד שנות השישים הייתה מאוכלסת בצפיפות ביהודים, סבלה כעת מפשיעה גואה ומרציחות, שהובילו לגל בריחה המוני. בעוד הכל בורחים, יצא הרב פישר למלחמת תנופה להצלת השכונה. הוא החל לרכוש בניינים - קטנים כגדולים - במטרה לאכלס אותם ביהודים, כולל עולים חדשים מרוסיה.
"מי חשב בכלל באותם ימים על רווח, זה היה נטו מסירות נפש, לפי הוראת ובקשת הרבי. להכניס כמה שיותר יהודים להתגורר בשכונה", משחזר הרב פישר. כאשר רצו בעלי נכסים למכור את בתיהם לנוכרים, היה מתחנן בפניהם שלא יעשו זאת. התשובה שקיבל לעיתים קרובות הייתה: "אתה רוצה? תקנה אתה!". ואכן כך היה.
שום מכשול לא עמד בדרכו. לימים אף הגיע אל מיטתו של האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זצ"ל, כשהיה חולה מאוד לפני פטירתו, והתחנן בפניו שלא ימכרו את בית הכנסת של חסידי סאטמר לידיים נוכריות.
באותם ימים, כשכמעט איש אינו מתעניין בכך, רכש הרב פישר את בית הכנסת המפורסם שלו במונטגומרי בסכום זעום של 34 אלף דולרים. חסיד ויזניץ שומר מצוות שנותר אחד היהודים האחרונים בבניין אמפייר 675, הביט אז ברב פישר, הושיט את כף ידו ואמר: "כמו שכאן יצמחו לי שערות - ככה אתה תצליח להכניס פה יהודים". הרב פישר, חסיד הדבק במצוות רבו, לא אמר נואש. עשה והצליח.
הוא רכש מתחם שלם ברחוב מונטגומרי, בו שוכן בית הכנסת שלו כיום, אזור מוזנח שהיה למעשה הר גדול של עפר ואבנים. "זה היה איזור שכולם הכירו כרחוב שבו ילדים זורקים אבנים", משחזרים זקני השכונה.
הרב פישר יזם שם הקמת בתים פרטיים קטנים למגורים. "באותם ימים איש לא חלם שבקראון הייטס יבנו בתים חדשים פרטיים", הוא מציין. הוא גם זה שרכש את השטחים עליהם הוקמו לימים ה'ליובאוויטשער ישיבה' ומבנה ה'קבוצה' 1414 פרזידנט.
"מלחמת העצמאות" מול הממשל הפדרלי
אחת המערכות הגדולות הייתה בחזית המשפטית והפוליטית. הרב פישר רכש בניינים בהם 80% מהדיירים היו גויים, והחל בתהליך פינוי ושיפוץ. בתשל"ח נסע לוושינגטון כדי להשיג עבור הבניינים סבסוד פדרלי למגורים (Section 8). תוכנית זו אפשרה לקבל הלוואות בנקאיות גדולות, אך עוררה את זעמם של תושבים שחורים בשכונה שארגנו הפגנות סוערות.
באותם ימים אף הוגשו נגדו תביעות פדרליות על אפליה וגזענות.
כשהגיע שלב אכלוס הדירות, דרשה הממשלה לקיים הגרלה על זהות הדיירים. הרב פישר, שידע היטב שרוב הפונים יהיו גויים, הציע פשרה: להבטיח מראש 60–70 אחוזים ליהודים ואת השאר להגריל. המדינה סירבה בתוקף.
ביום ההגרלה, הייתה אמורה להגיע נציגה פדרלית בשעות הבוקר להיות נוכחת ולפקח על האירוע. לאחר שראה שהיא מתעכבת החליט הרב פישר לנקוט בצעד אמיץ ויוזמתי - הוא העמיד עדים ועשה מה שצריך... כאשר הגיעה המפקחת הפדרלית באיחור בשעות הצהרים וגילתה את התוצאות, פרצה מהומה. צעד זה הוביל למאבק עז מול הממשל, אך הרב פישר לא נרתע. בעזרת עסקן יהודי-אמריקאי שעמד לצידו, הוא ניצח.
במקביל, דחף עסקנים חסידיים בהם ר' ישראל רוזנפלד להתמודד כנציגי השכונה בעירייה. "הרבי לא פעם ולא פעמיים כתב לי לפעול בכל הכוח לטובת וועד השכונה. הייתה עבודה קשה והמון מאבקים", הוא מסכם.
תורה וגדולה במקום אחד
חרף עיסוקיו הציבוריים והעסקיים, החיבור לתורה ולצדקה נותר במרכז הווייתו. בשנות המ"מים היה מוסר מדי בוקר שיעור עיוני בחסידות לפני התפילה, ושיעור בשולחן ערוך לאחריה, בהשתתפות חשובי החסידים.
באותה תקופה הוקם בירושלים כולל 'צמח צדק'. כעבור מספר חודשים אזל התקציב, והרב שייע יוזביץ התבקש על ידי המזכיר הרב חודקוב למצוא מקורות מימון. יוזביץ פנה לרב פישר, אך הרב פישר טען שיש לו הוראה מהרבי להתמסר לרבנות ולביסוס השכונה.
יוזביץ העביר את הדברים לרבי. התגובה לא איחרה לבוא; המזכיר התקשר בשם הרבי אל הרב פישר ומסר כי הרבי מתפלא כיצד בשעה שהוא מדבר כל כך הרבה על נתינת צדקה, יש לו שאלות ותהיות...
הרב פישר קיבל על עצמו את החזקת הכולל למספר שנים. בשלב מסוים, שאל את הרבי האם עליו להמשיך בתמיכתו. תשובת הרבי מקפלת בתוכה את סיפור חייו של הרב פישר: "להמשיך לתת מה שנתת - ולהוסיף על זה בכפליים".
מי שמתבונן כיום, עשרות שנים לאחר מכן, על המורשת העצומה שהעמיד - ממאבקי הענק על השכונה בשנות השבעים ועד לביסוסם של עמודי התווך של עולם החסידות - מבין עד כמה הוראת הרבי קוימה במלואה. הרב פישר הכפיל והעצים את פועלו לבלי היכר, וכיום, ממרום פועלו, ניצב מפעל חייו כחומה בצורה, חומה של קדושה, תורה ויראת שמים.
מאפשרים לכם לקבל
