הפולמוס הסוער בראשית ימי החסידות על הספר 'ראשית חכמה'
החסיד רבי אברהם שיינעס, לימים חתנו של אדמו"ר הזקן, היה תחילה בעצמו מן המתנגדים בשקלוב. על פי המסופר ב'בית רבי', הוא הבחין בחיות מיוחדת אצל חברו ללימוד. החבר סיפר לו כי שמע את ה'תיקון חצות' של החסיד רבי יוסף משקלוב, והשניים הלכו לשמוע אותו מבעד לחלון. רבי אברהם התפעל וביקש להתקרב לחסידות, אך חשש מאביו ומאנשי עירו. בינתיים החל ללמוד בספר 'ראשית חכמה'. כששכח את הספר מתחת לכר ואביו מצאו, הכה אותו האב עד שנשבר המקל. המתנגדים - כך מסופר שם, הזהירו שלא ללמוד בספר, "כי אמרו שזוהי התחלה ללימוד החסידות".
מה היה בו, בספר המוסר הזה, שחובר בצפת דורות לפני הופעת החסידות, שעורר התנגדות כזאת?
הצצה לספר - לחצו כאן!
חוקר החסידות הנודע הרב אברהם אביש שור, פרסם החודש ב"קובץ בית אהרן וישראל" מאמר ושמו: "ספר ראשית חכמה בחצרות החסידים". במאמר מוצע הסבר, כי היחס לספר קשור למחלוקת על משמעות 'תורה לשמה'. מחבר ה'ראשית חכמה', המקובל רבי אליהו די וידאש, מדגיש, שעיקר עסק התורה הוא, להביאה לידי מעשה. הלימוד צריך להוליך ליראת שמים ולקיום המצוות, ולא להישאר בגדר חכמה בלבד. צדיקי החסידות קבעו את הספר בסדר לימודם, ולצד היראה והמעשה הדגישו את הדבקות בה' כתכלית הלימוד.
אצל אדמו"ר הזקן הדברים מקבלים ביטוי מעשי. באיגרתו הוא מורה ללמוד קודם התפילה ב'שער התשובה', ובסוף 'שער היראה' ו'שער הקדושה' שב'ראשית חכמה', ומבטיח למי שירגיל עצמו בדרך זו: "יתהפך לבריה חדשה וה' יהיה בעזרו". הרב שור מביא גם מסורת שמסר רבי שניאור זלמן מקאפוסט, בעל 'מגן אבות', בשם זקנו אדמו"ר הזקן: "כל מי שלא ילמד ספר ראשית חכמה, לא ילמד גם את ספר התניא". ובסיפור שב'בית רבי' נאמר, שאדמו"ר הזקן ציווה ללמוד בספר, ושמי שלא ילמד בו לא ילמדו עמו דברי חסידות. בתניא, פרק ה', מבואר היסוד: "לשמה - היינו כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה, איש כפי שכלו".
מנגד מעמיד הרב שור את שיטת רבי חיים מוולוז'ין ב'נפש החיים': 'לשמה' אינו דבקות, אלא לימוד לשם התורה עצמה. רבי חיים מדגיש את מעלת העיון והיגיעה ואת ערך הלימוד גם כשאינו לשמה. המחבר רואה בהבדל הזה את שורש התנגדותם של גדולי המתנגדים ל'ראשית חכמה', עד שנמנעו מללמוד בו ומלהסכים להדפסתו. עם זאת, הוא מביא גם מדברי צדיקי החסידות שאין להמתין לכוונה שלמה: יש ללמוד, ומתוך שלא לשמה לבוא לשמה.
בסיום המאמר המרתק חוזר לשקלוב. הרב שור מצא תגלית מיוחדת, ומזהה את אביו של רבי אברהם שיינעס עם "רבי צבי הירש בן רבי מאיר" מרבני שקלוב, שחתם עם רבי חנוך העניך שיק (אביו של החסיד רבי פינחס רייזעס) על התקנה נגד החסידים בשנת תקמ"ז. בהמשך נתנו שניהם הסכמות ל'הלכות תלמוד תורה' של אדמו"ר הזקן, ובשנת תקנ"ז היו שני המסכימים להדפסת 'ראשית חכמה' בעירם. המחבר רואה בכך עדות למהפך דרמטי ביחסם לחסידות ולספר: מה שנאסר על הבן לקרוא, נדפס לבסוף בהסכמת האב.
הרה"ח ר' אברהם אביש שור הוא מגדולי חוקרי תולדות החסידות בכלל, וחסידות חסידי קרלין-סטולין בפרט שעל שורותיה הוא נמנה, וקרוב ליובל שנים הוא עוסק בתחום זה ועומד בקשר קבוע עם גדולי חוקרי חסידות חב"ד. מחקריו של הרב שור מבוססים על עבודת ארכיון ועיון במקורות החסידיים, ועוסקים בין השאר בראשית החסידות, בתולדות קרלין-סטולין ובמשנתם של אבות החסידות. מאמריו נאספו בספרו "כתבים: פרקי תולדה ועיון במשנת קרלין-סטולין", שיצא בהוצאת 'מכון בית אהרן וישראל', ובקובץ הקבוע של המכון הוא מפרסם את מחקריו הנודעים לתהילה.
מאפשרים לכם לקבל
