כאן עובר הגבול: המפלגה מטרידה אתכם? לא בטוח שאסור לה
כולם מקבלים הודעות בחירות, אבל האם זה בכלל חוקי?
אם גם הטלפון שלכם התחיל להתמלא לאחרונה במסרונים פוליטיים, הודעות קוליות ושיחות ממספרים לא מוכרים, אתם ממש לא היחידים.
ככל שמתקרבים לבחירות לכנסת ה-26, המפלגות והגופים הפוליטיים מגבירים את הפעילות מול הציבור. חלק מהפניות מגיעות בהודעות טקסט, אחרות בהודעות קוליות או בשיחות טלפון, ולעיתים מדובר גם בסקרים או במסרים שמבקשים להשפיע על ההצבעה.
אבל כאן עולה שאלה פשוטה: אם לא נתנו למפלגה את האישור לשלוח לנו הודעות, איך היא יכולה לעשות את זה?
החריג המפתיע בחוק הספאם
התשובה נמצאת בסעיף 30א לחוק התקשורת, המוכר יותר בשם "חוק הספאם".
החוק אוסר במקרים מסוימים לשלוח מסרים פרסומיים ללא הסכמה מראש. אלא שכאשר מדובר במסרים פוליטיים, המחוקק קבע חריג מפורש.
החוק מגדיר "תעמולה" באופן שמוציא ממנה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות. בהתאם לכך, מסר פוליטי של מפלגה אינו נחשב "דבר פרסומת" שעליו חל האיסור הרגיל של חוק הספאם.
במילים פשוטות: העובדה שלא ביקשתם לקבל את הודעת הבחירות אינה הופכת אותה אוטומטית לספאם אסור.
גם בית המשפט העליון התייחס לכך במפורש וקבע כי המחוקק בחר להתיר משלוח של מסרונים פוליטיים גם ללא הסכמה מראש לפי סעיף 30א לחוק התקשורת.
אז למה אנחנו מקבלים את כל זה?
משום שהחוק מבדיל בין פרסום מסחרי לבין פעילות פוליטית.
כאשר עסק שולח לנו פרסומת, החוק מבקש להגן עלינו מפני הצפה של מסרים מסחריים. תעמולת בחירות נמצאת במסגרת משפטית אחרת, שבה המחוקק מאפשר למפלגות ולמועמדים לפנות לציבור גם בלי שקיבלו ממנו אישור מראש.
וזה מסביר את התופעה שמורגשת עכשיו היטב: עצם העובדה שמפלגה השיגה את מספר הטלפון שלכם ושלחה אליו מסר פוליטי אינה הופכת את המשלוח להפרה של חוק הספאם.
אבל זה לא אומר שמותר הכול
כאן מגיע החלק החשוב.
הפטור מחוק הספאם אינו מעניק למפלגות חסינות כללית מפני כל טענה של אזרח.
החוק עדיין מתייחס למצבים של הטרדה, ובמקביל קיימות הוראות אחרות הנוגעות להגנת הפרטיות ולשימוש במידע אישי.
לכן יש הבדל בין השאלה "האם מותר לשלוח לי הודעת בחירות?" לבין השאלה "האם מותר להמשיך להטריד אותי בכל דרך שהיא?".
אלה כבר שאלות משפטיות שונות.
מה קורה אם ביקשתם שיפסיקו?
גם כאן התמונה מעניינת.
אין מנגנון מקביל ופשוט להסרה מרשימת תפוצה פוליטית כפי שקיים בעולם הפרסומות המסחריות. אפילו המאגר "אל תתקשר אליי", שנועד למנוע פניות מסחריות מסוימות, אינו מיועד לתעמולה פוליטית.
אבל אם אדם פונה במפורש למפלגה או לגורם פוליטי, מבקש להפסיק לקבל הודעות ולמחוק את פרטיו, והפניות נמשכות, עשויות להתעורר עילות משפטיות מכוח דינים אחרים.
בין היתר, עורכי הדין שצוטטו ב-ynet הצביעו על האפשרות של טענה ל"הטרדה אחרת" לפי חוק הגנת הפרטיות, במיוחד כאשר נעשה שימוש במידע אישי כדי להתאים את המסרים לנמען.
כבר היו מקרים שהגיעו לבית המשפט
וזה לא רק דיון תיאורטי.
במקרה אחד, משרדו של עו"ד אמיר זולטי ייצג בשנת 2021 אדם שהמשיך לקבל מסרוני בחירות ממפלגה לאחר שביקש להפסיק את המשלוח ולמחוק את פרטיו.
ההליך הסתיים בהסכם פשרה שאושר בבית המשפט. במסגרתו שילמה המפלגה פיצוי של 3,500 שקל, התחייבה למחוק את המידע ולהימנע משימוש במספר הטלפון בעתיד.
במקרה אחר נפסק פיצוי בעקבות שתי הודעות תעמולה. הפיצוי לא ניתן מכוח חוק הספאם, אלא בשל נסיבות שבהן המשלוח הוכר כ"הטרדה אחרת" וכפגיעה בפרטיות.
כלומר, עצם העובדה שתעמולת בחירות אינה כפופה לחוק הספאם אינה אומרת שמפלגה יכולה להתעלם מכל דרישה ומכל גבול אחר.
ומה עם מידע אישי שהמפלגה יודעת עליכם?
זה אחד הנושאים שהופכים את הסיפור למורכב יותר.
כאשר מדובר במסר כללי שנשלח לציבור, מדובר בדבר אחד. אבל כאשר גוף פוליטי משתמש במידע אישי כדי להתאים את המסר לאדם מסוים, השאלות המשפטיות עשויות להיות שונות.
למשל, שימוש במידע שאינו ציבורי כדי לפנות לאדם באופן שמבוסס על מצבו האישי או על קשריו המשפחתיים עשוי לעורר שאלות הנוגעות לפרטיות ולעיבוד מידע אישי.
הנושא של פרטיות ובחירות הפך בשנים האחרונות למשמעותי במיוחד, כאשר השימוש במידע לצורך תעמולת בחירות מותאמת אישית מעורר שאלות משפטיות בפני עצמו.
ומה לגבי שיחות טלפון?
גם כאן אין כלל שאומר שכל שיחה פוליטית לא רצויה היא עבירה.
עם זאת, חוק התקשורת כולל הוראה נפרדת האוסרת שימוש במתקן בזק או בציוד קצה באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין.
לכן, שיחת בחירות רגילה אינה הופכת מעצמה לעבירה רק משום שהנמען לא רצה לקבל אותה. לעומת זאת, במקרים חריגים שבהם מדובר בהטרדה משמעותית, השאלה כבר עשויה להיות אחרת.
גם האנונימיות מוגבלת
תעמולת בחירות אינה אמורה להיות פרסום אנונימי לחלוטין.
דיני תעמולת הבחירות כוללים דרישות של שקיפות וזיהוי המפרסם והמזמין, והחוק נועד בין היתר לאפשר לציבור לדעת מי עומד מאחורי התעמולה.
במקרים שבהם עולה טענה לתעמולה אסורה או לפנייה אנונימית, קיימים גם הליכים מול יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. ועדת הבחירות מפעילה כיום מערכת ייעודית להגשת הליכים הנוגעים, בין היתר, לדיני תעמולת בחירות.
אז מה באמת מותר?
התמונה, בסופו של דבר, די ברורה:
מפלגה יכולה לשלוח מסר פוליטי גם בלי שקיבלה מכם הסכמה מראש, משום שתעמולת בחירות הוחרגה מחוק הספאם.
אבל החריג הזה אינו אומר שכל פעולה של מפלגה מול אזרח מותרת. הטרדה משמעותית, פגיעה בפרטיות או שימוש בעייתי במידע אישי עשויים להיבחן לפי חוקים אחרים.
וזו בדיוק הנקודה החשובה: הודעת בחירות לא הופכת לבלתי חוקית רק משום שלא ביקשתם אותה. אבל גם המילה "בחירות" אינה מעניקה לגורם הפוליטי פטור מכללי הפרטיות וההטרדה.
בעידן שבו כמעט כל אדם מחזיק טלפון אישי, הגבול הזה הופך לרלוונטי במיוחד: עד כמה מותר למפלגה להגיע אל הבוחר, ומתי הפנייה הפוליטית הופכת לחדירה לפרטיות.
הכתבה מבוססת על פרסום ynet ועל המידע המשפטי שהובא בו.
מאפשרים לכם לקבל
