המסע של 30 השעות שמוביל לבית חב״ד בקצה העולם
שליחות בקצה העולם
איך זה להקים בית חב״ד במקום מבודד, בלי קהילה קבועה, בלי מוסדות חינוך ועם יהודים שמתחלפים מדי שבוע? עבור הרב בועז קליין, שליח חב״ד בברילוצ׳ה שבארגנטינה, זו המציאות כבר 18 שנים.
ברילוצ׳ה נמצאת בנקודה מרוחקת במיוחד, והדרך אל בית חב״ד דורשת מסע של יותר מ־30 שעות. למרות המרחק, בית חב״ד הפך למקום שאליו מגיעים יהודים שונים לאורך השנה, בהם גם מטיילים ישראלים.
במשך השנים פוגש הרב קליין יהודים רבים המגיעים לברילוצ׳ה, כאשר בכל שבוע עשויים להגיע אנשים אחרים. במקום קהילה קבועה ומוסדות מסודרים, השליחות מתנהלת מתוך המפגשים הללו, כשבית חב״ד משמש כתובת עבור יהודים המגיעים למקום.
המפגשים עם המטיילים
אחד המאפיינים המרכזיים של השליחות בברילוצ׳ה הוא המפגש עם המטיילים הישראלים. עבור חלקם, בית חב״ד הוא נקודת מפגש יהודית במהלך המסע, מקום שבו הם יכולים לפגוש יהודים נוספים ולהיות בסביבה יהודית גם רחוק מהארץ.
הרב קליין מספר על השנים הרבות בשליחות ועל הסיפורים שהצטברו לאורך הדרך, ובעיקר על הרגעים שבהם שליח מבין מחדש בשביל מה הוא נמצא שם.
שמחת תורה בקצה העולם
אחד הסיפורים המיוחדים שעליהם הוא מספר קשור לשמחת תורה. באחת השנים היו בבית חב״ד שני יהודים ארגנטינאים שלא ידעו עברית. למרות זאת, הם רקדו במשך שעות עם התורה.
הסיפור הזה ממחיש את מה שעומד בבסיס השליחות במקום מרוחק כל כך: גם כאשר אין קהילה קבועה, וגם כאשר היהודים המגיעים למקום משתנים משבוע לשבוע, הקשר ליהדות יכול לבוא לידי ביטוי ברגעים פשוטים וישירים.
18 שנים בברילוצ׳ה
18 שנות השליחות של הרב בועז קליין בברילוצ׳ה כוללות מפגשים רבים עם יהודים שהגיעו למקום מכל רחבי העולם, לצד קשר שנבנה לאורך השנים עם המטיילים הישראלים ועם היהודים המקומיים.
לקראת שמחת תורה, הוא משתף בסיפורי השליחות ובאותם רגעים שמזכירים לשליח, גם בקצה העולם, את משמעות המקום שבו הוא נמצא.
מאפשרים לכם לקבל
