נחשף: עדות דרמטית בפרשת כתבי אבי הרבי
פרק חדש ומרתק נחשף בפרשת הצלת כתביו של הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי, מתוך ברית המועצות. במרכז החשיפה עומדים זיכרונותיו של שלמה לייבוביץ, איש ארגון "נתיב" שפעל במשך שנים מאחורי מסך הברזל. ב
סיפורם של כתבי רבי לוי יצחק רצוף אובדן ומסירות נפש. במהלך שנות הרדיפות החרימו אנשי ה־NKVD ספרים וכתבי יד מביתו, וחלקים נוספים מן האוסף לא ניתן היה להציל לאחר הפלישה הנאצית לדנייפרופטרובסק. גם בשנות הגלות המשיך רבי לוי יצחק לכתוב בשולי הספרים שהיו בידיו, באמצעות דיו שהכינה הרבנית חנה במסירות נפש.
לייבוביץ מספר כי במשך תקופה ניסה למצוא דרך ליצור קשר עם חסידי חב"ד שפעלו במחתרת בברית המועצות. הוא פנה לשורה של גורמים, פעילות המחתרת הייתה כל חשאית שהוא לא הצליח לאתר אותם. לבסוף למרות חשדנותם הרבה של חסידי חב''ד ברוסיה שנזהרו ממרגלים ומלשינים, הצליח ליצור קשר עם אנשי המחתרת החב"דית, הם ביקשו ממנו החסידים להעביר אל הרבי כמה ספרים שהיו ברשותם.
הספרים יצאו מברית המועצות והגיעו לידיו של לייבוביץ, ואז התברר כי מדובר בפריטים יוצאי דופן. כמעט בכל עמוד הופיעו הערות רבות בכתב יד. לייבוביץ, שלא ידע תחילה למי שייך הכתב, סבר שמדובר בכתב ידו של אדמו"ר הזקן, ולכן סירב להעביר את הספרים הלאה וטען כי ייתכן שמדובר בנכס בעל חשיבות לאומית.
בשלב הזה נכנס לתמונה נשיא המדינה דאז, זלמן שזר. שזר הציע להציג את אחד הספרים בפני הגאון החסיד רבי שלמה יוסף זוין, מגדולי רבני חב"ד בארץ הקודש.
לייבוביץ עלה לירושלים עם אחד הספרים. הרב זוין עיין בו, זיהה את כתב היד וקבע כי ההערות נכתבו בידי רבי לוי יצחק, אביו של הרבי. בעקבות הקביעה הזו הסכים לייבוביץ למסור את הספרים, מתוך הבנה שמדובר ברכוש השייך למשפחת הרבי.
זמן קצר לאחר מכן עמד שזר לצאת לארצות הברית. לייבוביץ מספר כי הביא אליו את הספרים לנמל התעופה בלוד, כדי שייקח אותם עמו ויעבירם אל הרבי.
בזיכרונותיו הוא מתאר גם את הרגע שבו מצא את שזר לפני הטיסה, יושב בפינה ולצדו תיק עמוס. כששאל אותו מה הוא נושא עמו, השיב שזר כי מדובר בטלית ובתפילין שלו, והוסיף בפשטות: "מה חשבת, שנוסעים לרבי בלי תפילין?".
לימים הודפסו ההערות בכתב היד בסדרת הספרים ליקוטי לוי יצחק.
מאפשרים לכם לקבל
