שמחה | יום י"ז אלול ה׳תשפ״ו 30.08.2026
מהכותל ועד הנובה

בני נוער מהתפוצות גילו מחדש את זהותם היהודית במסע קיץ בישראל

שתי קבוצות, לנערים ונערות, יצאו הקיץ למסע בן כעשרים יום בישראל. המשתתפים הגיעו ממספר מדינות ועברו מסלול שכלל אתרים היסטוריים, התנדבות, טיולים וחוויות משותפות. עבור חלקם, השינוי נמשך גם לאחר הנחיתה בבית.
בני נוער מהתפוצות גילו מחדש את זהותם היהודית במסע קיץ בישראל

שני מסעות של 'סי-טין לנוער' נערכו הקיץ בישראל, במסגרתם יצאו קבוצות נפרדות של נערים ונערות לתוכניות שנמשכו כעשרים יום. המשתתפים הגיעו מארצות הברית, אנגליה, קנדה ומקומות נוספים.

קבוצת הנערות הגיעו לישראל ב- כ״ו בסיוון , וקבוצת הנערים ב- ד׳ בתמוז. במהלך המסעות השתתפו בני הנוער בשורה ארוכה של פעילויות ואתרים: טיפסו בשביל הנחש למצדה לפני הזריחה, טיילו בנחל עמוד ובסטף, שטו בקאנו בירדן, ארזו מזון במסגרת לקט, התנדבו בביתי רפואה, ביקרו בחברון ובאתר הטבח בנובה.

לצד הפעילויות השונות, המסע כלל גם מפגשים עם ההיסטוריה היהודית.

"כשנסעתי לישראל, אף פעם לא דמיינתי שאהיה תשעה באב ליד הכותל המערבי", סיפר איידן הולניק מווסט צ'סטר, פנסילבניה. הוא היה בין עשרות בני הנוער שישבו באותו לילה על אבני הכותל ואמרו איכה, רבים מהם בפעם הראשונה.

הרב מענדי קוטלרסקי, יו"ר 'סי-טין העולמי', הסביר את מטרת המסע: "הרבי דיבר על האידיאליזם של צעירים, שכאשר נער מחליט לעשות משהו, הוא נותן לו את כל כולו. רבים מבני הנוער האלה הם הילד היהודי היחיד בכיתה שלהם. כשאנחנו מביאים אותם לישראל ל-22 יום, אנחנו לא נותנים להם חופשה. אנחנו נותנים להם את הכלים להיות שגרירים של המורשת שלהם בקרב חבריהם בבית".

ביום השני בישראל הגיעו הנערות לשדרות. הן סיירו בעיר, אכלו ארוחת צהריים בבית חב"ד שדרות, ומשם המשיכו אחר הצהריים לאתר הנובה. במקום פגשו ניצול מהמתקפה, שסיפר להן מה התרחש שם.

הנערים עברו מסלול דומה כשבוע לאחר תחילת התוכנית שלהם. הביקור בנובה היה בין הדברים הראשונים שעליהם סיפרו הבנים להוריהם עם שובם הביתה.

רות שנק, ממנצ'סטר שבאנגליה, סיפרה כי בנה רפי התרגש במיוחד מהמפגש עם ניצול הנובה ומהביקור ביד ושם. היא הגדירה את הביקור כ"חלק חשוב בהיסטוריה היהודית שצריך לחוות באופן אישי".

רפי עצמו תיאר את התחושה שלקח מהמסע כ"הערכה חדשה ליהדות, משהו כל כך חזק שהוא מסוגל להתאושש אחרי כל כך הרבה מעשים איומים שנעשו נגדו".

ההכנה למסע החלה עוד לפני שהמשתתפים עלו למטוס. המשתתפים השלימו שמונה שעות של לימוד לקראת הנסיעה וקיבלו שובר בסך 3,000 דולר שנועד להפחית מעלויות המסע.

שתי התוכניות התקיימו בנפרד לנערים ונערות.

אחד הדברים שהפתיעו את בני הנוער היה האופן שבו חוו את היהדות בישראל. זיידן בווארו מניו הייבן, קונטיקט, סיפר כי היהדות בישראל הרגישה לו חמה ומחוברת יותר.

בנצי אשכנזי מסירקיוז, ניו יורק, תיאר את היהדות בישראל כמסורת חיה שאינה נאלצת להיות מוסתרת בכל מקום.

אצל אסנת ארשינובה מפייר לון, ניו ג'רזי, ההפתעה הייתה אחרת: היא גילתה עד כמה השפה אינה בהכרח מחסום ליצירת קשר בין יהודים. לדבריה, היא הצליחה להתחבר לעומק ליהודים בישראל גם כאשר לא הייתה ביניהם שפה משותפת.

אליטה ארנולד תיארה את השילוב בין התחומים כחלק מרכזי מהמסע, שכלל אמנות, היסטוריה, טיולים ולימוד על העבר והעתיד של ישראל, לצד זמן פשוט ליהנות.

עבור חלק מההורים, השינוי ניכר מיד עם החזרה הביתה.

"הוא חזר ילד חדש", סיפרה ג'ניפר הולניק. "הוא רצה להשתתף ביותר פעילויות יהודיות, לקיים סעודות שבת כחלק קבוע מהשגרה שלנו, ורצה להתחיל ללכת יותר לבית הכנסת. זו באמת הייתה הזרז שהעניק לו השראה להתחבר יותר לזהות היהודית שלו".

דיאנה רובינשטיין ממיאמי סיפרה כי התמונות היומיומיות מהמסע היו משמעותיות עבורה, במיוחד התמונות של בנה אלעד מתפלל עם הקבוצה במקומות שעליהם קראה בעבר בלבד.

סבין אפלבאום מווילמינגטון, דלאוור, הבחינה בשינוי בשגרת החיים של בתה. לדבריה, היא החלה להתפלל באופן קבוע, וסיכמה את הקיץ בארבע מילים: "זה היה הכי טוב אי פעם".

ההחלטות שקיבלו בני הנוער עם שובם לא נשארו רק בתחושות. תפילין היו בין ההחלטות שחזרו אצל המשתתפים.

שלום ברזניאק מהברונקס קיבל על עצמו להתפלל מנחה ומעריב לאחר שעלה לתורה בשבת הראשונה של המסע, והוא מתכוון להמשיך בכך.

מלני מינץ קיבלה על עצמה לשמור שבת במשך שבועיים ברציפות, להדליק נרות, לומר קריאת שמע ולומר מודה אני.

אצל אחרים ההחלטות קיבלו גם אופי של השפעה על הסביבה. אדם פרץ מסטודיו סיטי, קליפורניה, חזר עם תוכנית לפתוח מועדון יהודי בבית הספר שלו ולהביא את מה שראה בישראל אל בית חב"ד המקומי.

יצי ריץ', שכבר משמש מנהיג בסניף שלו במנצ'סטר שבאנגליה, אמר כי ימשיך בפעילות שם ויתמיד בהחלטות שקיבל במהלך המסע.

עבור יוזמי המסעות, זו הייתה אחת ממטרותיהם המרכזיות: לא רק להביא בני נוער לישראל, אלא לאפשר להם לקחת את החוויות וההחלטות חזרה לחייהם בקהילותיהם.

שתי התוכניות הסתיימו באותו אופן: סעודת סיום, נסיעה לשדה התעופה וטיסה שיצאה מעט אחרי חצות. בשורה האחרונה של תוכנית המסע נכתב: "בשנה הבאה בירושלים".

רפאל פרוט מסן לורן שבמונטריאול סיכם את החוויה במשפט: "זה לא רק מסע כדי להבין את ישראל. זה מסע כדי להבין את עצמך".

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.