במוצאי היום הקדוש ביקשו מטיילים רבים להצטרף לבניית הסוכה המרכזית הגדולה שנבנתה מלכתחילה כדי להכיל מאות אנשים במשך החג. הסוכה הוקמה על גג בניין בית-חב"ד מקני במבוק באורך עשרה מטרים האחד ובלטה למרחוק. מלבדה נבנתה סוכה קטנה במרכז רחוב הטאמל שבה נמצאו ארבעת המינים לזיכוי הרבים. בימי החג הגיעו לסוכה המרכזית מאות רבות של אורחים. בכל ערב מערבי החג התקיימה בסוכה "שמחת בית השואבה" והאורחים הסבו לאחריה להתוועדות שנמשכה שעות ארוכות מדי לילה והושמעו בה דברי תורה, סיפורים חסידיים וניגוני חג. מלבד האירוח בסוכה המרכזית בקטמנדו, הצטיין חג הסוכות בנפאל בריבוי משלוחי ארבעת המינים לכל נקודה יהודית על פני המדינה ההררית. מדובר בסטים מהודרים של ארבעת מינים שנשלחו ע"י השליח הרב יחזקאל ליפשיץ לכל רחבי המדינה, החל מיישובים מסוימים בשרשרת הרי הימאלאיה הגבוהה בעולם (ביניהם גם יישוב בהר האוורסט) דרך העיר פוקרה ופסגת הר האנפורנה עד העיירה הנידחת נאגראקוט. כאמור, הרב ליפשיץ דאג שארבעת המינים יגיעו לכל ריכוז של יהודים, ולו גם במקום הנידח ביותר. מטיילים שחזרו לקראת שמחת-תורה לקטמנדו, סיפרו על ההתרגשות הרבה שאחזה בהם, כשישבו אי-שם בין ההרים בכפר נפאלי נידח בלי חשמל ומים, ולפתע הגיע אליהם נער נפאלי "כמו מן השמים", מסר להם חבילה וציין בפליאה שאינו מבין מדוע שילמו לו כדי להביא "כמה ענפים" לחבורת התרמילאים. "ואז", המשיך אותו תרמילאי, "כשפתחנו את האריזה וראינו אתרוג, לולב, הדס וערבה, הבנו את המשפט ששמענו פעם, 'כל ישראל ערבים זה לזה'". השמחה עוררה פליאה עם התקרב שמחת תורה, חזרו לקטמנדו בירת נפאל רבים מהמטיילים שיצאו ל'טראקים' (מסעות טיפוס בהרי ההימלאיה) לאחר יום-הכיפורים וחישבו את חזרתם לפני שמחת-תורה במטרה לחגוג עם חבריהם את שמחת-תורה בבית-חב"ד. ואכן, ההקפות היו מיוחדות במינן ורוויות תחושת אחדות. ההקפה השביעית נערכה בשעה מאוחרת ונסתיימה בריקודים סוערים ברחוב. השמחה הספונטנית ברחובה של עיר עוררה פליאה גם בקרב עוברים-ושבים מקומיים וגם בקרב התיירים הזרים שהזדמנו לאזור, שהשתאו לראות יהודים בני כל הגילים ולבושים בכל סוגי הביגוד - מבנדנות וג'ינסים עד מגבעות וסירטוקים - חוגגים באחדות נלהבת, מרקדים ושרים כאיש אחד את ניגוני החג.