על התנשאות, ביטול ודודה אחת עם שאלה שלא הרפתה ממני
אבל איך עושים את זה? זה מה שדודה שלי שאלה אותי השבוע.
בשבוע שעבר כתבתי על התנשאות. הבאתי את הביאור של הרבי, שגג מסמל התנשאות ומעקה לגג את השמירה מפניה.
סיפרתי גם על ביקורת שקיבלתי מאדם, שהיה קשה לו להקשיב לדברי, כי חש שאני מתנשא עליו.
והשבוע הייתי אצל הרבי, כלומר בניו יורק. ביקרתי את הדודה היקרה שלי, אחות אימי, שביתה היה לי בית - בעיקר בשנים בהם למדתי בניו יורק, אבל גם לפני ואחרי כן, ולמעשה עד היום.
הדודה שלי, שהיא תלמידה חכמה, שלא כל דבר עובר אצלה בקלות, שאלה: קראתי את הפוסט שלך. נשמע יפה, אבל איך עושים את זה בפועל? איך באמת מדברים עם כל אדם בלי התנשאות?
יש לזה מילה אחת בחסידות, עניתי, קוראים לזה ׳ביטול׳.
דודה שלי פתחה עיניים ואמרה בעברית של אנשים, שמזמן לא גרים בארץ: מה אתה שח? ׳ביטול׳? ככה פשוט, ׳ביטול׳?
לא אתיימר לכתוב את ההגדרה ל׳ביטול׳, ואולי בכלל אין הגדרה. רק אומר שלא הופתעתי מה ׳מה אתה שח׳ של דודה שלי, כי ׳ביטול׳ נתפס בין חסידים כמשהו ערטילאי ובלתי מושג.
אבל השיח העסיק אותי כמה ימים ואיכשהו פתאום נדמה לי, שהפרשה הקרובה ׳כי תבוא׳ טומנת בחובה את הסוד לניטרול התנשאות ואולי גם ל׳ביטול׳.
בשתי מילים: הכרת הטוב.
כשאני אומר הכרת הטוב, יש למילה הכרה שתי משמעויות:
א. הכרת הטוב כלפי המיטיב. כלומר, לומר לאדם שהיטיב איתך תודה רבה.
ב. פשוט להכיר את הטוב שיש לנו. כלומר, לפני שנגשים לומר תודה, יש להביט סביב ולהכיר בטוב, לראות אותו.
כשאדם מכיר בטוב שיש לו ומבין ויודע שזה מתנה שהוא קיבל, הוא נגש לומר תודה ממקום פנימי ואמיתי. וכשאומרים תודה ממקום שכזה הרי שאין התנשאות.
כי התנשאות קיימת רק במקום שאני מחשיב את עצמי למשהו. אך כשאני אומר ׳מודים אנחנו לך׳, מכיר בטוב ויודע שקיבלתי אותו במתנה, אני מרכין ראש. אני מרכין את ההתנשאות, אם ישנה.
אז איך עושים את זה?
רגע לפני שיושבים עם מישהו, מביטים פנימה בכנות נקיה ומכירים שכל מה שיש לנו קיבלנו, ואז מגיעה ההודאה עם ההודיה וההתנשאות מתמוססת.
התורה בפרשת השבוע, כשלאורך אחד עשר פסוקים ארוכים עוסקת במצות ביכורים, מדריכה אותנו בדיוק איך לעשות את זה נכון:
א: שב במקומך - המקצועי או הרגשי, הנפשי או ממש הגיאוגרפי, במקום הטוב והרגוע שלך תוך ידיעה שזו מתנת א-ל.
ב: קח משהו מהתוצרת שלך, זאת שאתה יצרת, שכביכול עשית בעשר אצבעות.
ג: לך אחורה בזכרון ההיסטורי, לא רק שלך אלא גם של אבותיך, אפילו מאות שנים אחורה. היזכר מאין באת, מה עברת, שים לב שלאור כל מה שעבר עליך ועל משפחתך כלום מכל מה שיש לך לא מובן מאליו ולפעמים גם לא ממש הגיוני ומובן בשכל אנוש.
ד: שוב אל הרגע הזה שאתה במנוחה ונחלה כשהטנא בידיך והשתחווה לאות הכרה, הודאה והודיה.
ה: תנאי לא פחות חשוב - ושמחת בכל הטוב שניתן לך.
ו: אבל לא לבד. אל תשמח לבד, חייב לשמוח עם אלו בסביבתך שזקוקים לתמיכה ועזרה.
כמו כל דבר בחיים, בשביל להיות טוב בזה צריך לעבוד בזה, להתאמן על זה. מנסיון, זה עובד. זה משתלם ואתה נעשה אדם טוב יותר.
ושיהיה לנו בהצלחה,
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
