זיכרון להולכים: הרה"ח ר' אליעזר ברוק ע"ה
איש של מסירות שקטה, חסיד שלא חיפש כותרות, ומהנדס שהפך את מקום עבודתו למוקד של תורה, תפילין והפצת המעיינות
הרה״ח ר׳ אליעזר ברוק ע״ה, מראשון לציון, היה מאותם חסידים שפעלו כל חייהם בפשטות ובצניעות, בלי רעש ובלי לבקש לעצמם דבר. אולם מאחורי הצניעות הסתתרה מסירות עצומה לענייני הרבי, למבצעים הקדושים, ללימוד התורה ולמעשי צדקה וחסד.
במשך שנים רבות שימש כמהנדס בכיר בבסיס צה״ל בתל השומר. בעיניו, מקום העבודה לא היה רק מקום של פרנסה. הוא ראה בו את שדה השליחות הפרטי שההשגחה העליונה ייעדה לו – מקום שבו ניתן להגיע בכל יום לעשרות יהודים, להניח עמם תפילין, לומר מילה יהודית ולקרב את לבם לאביהם שבשמים.
מהנדס גם ב״מבצע תפילין״
את מסירותו ל״מבצע תפילין״ ביצע ר׳ אליעזר בצורה שאפיינה אותו: בשילוב של לב חסידי וחשיבה הנדסית ומעשית.
בבסיס היו שני חדרי אוכל סמוכים, שאליהם הגיעו מדי יום עובדים וחיילים רבים. ר׳ אליעזר הבין כי בעזרת זוג תפילין אחד, או אפילו כמה זוגות בודדים, לא יוכל לזכות את כולם בזמן הקצר שעמד לרשותם. לכן תכנן ובנה בעצמו מערכת מיוחדת ובה תאים לעשרה ואף לארבעה־עשר זוגות תפילין: בחלק העליון הונחו תפילין של ראש, ובחלק התחתון תפילין של יד. כך יכלו יהודים רבים להניח תפילין בזה אחר זה, במהירות ובנוחות.
זו לא הייתה פעולה חד־פעמית ולא התלהבות חולפת. יום אחר יום הוא עמד שם וזיכה יהודים במצווה. גם לאחר שיצא לגמלאות, המשיך להגיע למקום עבודתו כדי להניח תפילין עם העובדים. מבחינתו, אפשר היה לפרוש מן העבודה – אך אי אפשר לפרוש מן השליחות.
כאשר ראה שחלק מחבריו לעבודה מבקשים להתקדם ולקיים את המצווה בקביעות, לא הסתפק בהנחת התפילין היומית, אלא רכש עבורם מכספו זוגות תפילין משלהם.
חסיד בכל מהותו
ר׳ אליעזר היה קשור בלב ונפש לרבי ולכל הוראותיו הקדושות. עשרת המבצעים לא היו בעיניו סיסמה, אלא דרך חיים. הוא עסק במבצע תפילין, במבצע מזוזה, בענייני כשרות ובהפצת יהדות בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו.
את עבודתו עשה ללא פרסום. רבים כלל לא ידעו כמה שעות, מחשבה וכסף השקיע בפעולותיו. הוא לא ביקש הכרה ולא ציפה למחיאות כפיים. היה לו חשוב רק שעוד יהודי יניח תפילין, שעוד בית יקבע מזוזה כשרה ושעוד נשמה תיחשף לאור התורה והחסידות.
בשנותיו האחרונות הקדיש את כוחותיו במיוחד לענייני גאולה ומשיח. הוא מימן והפיץ במסירות את חוברות שיחות הרבי, ה״דבר מלכות״ מהשנים תנש״א–תשנ״ב, מתוך אמונה עמוקה כי את דברי הרבי צריך להביא לכל יהודי.
עשר דקות שנמשכו עשר שנים
ר׳ אליעזר הקדיש שעות רבות מדי יום ללימוד תורה וחסידות. אחד הסיפורים המבטאים יותר מכול את דמותו התגלה רק לאחר פטירתו.
במהלך ימי השבעה הגיע אחד מחבריו וסיפר כי במשך כעשר שנים למד עמו ר׳ אליעזר מדי יום. לפעמים היה מדובר בעשר דקות בלבד, אך הוא לא ויתר על הלימוד הקבוע. יחד הם למדו ״תורה אור״ ו״שולחן ערוך הרב״, יום אחר יום, בקביעות ובעקביות.
כך הייתה דרכו: לא לחפש דווקא מעשים גדולים הנראים לעין, אלא לבנות עוד לבנה ועוד לבנה – עשר דקות בכל יום, מצווה ועוד מצווה, יהודי ועוד יהודי – עד שנוצר בניין אדיר של תורה ושליחות.
רוב המשכורת – לצדקה ולחסד
לצד עבודתו ופעילותו במבצעים, היה ר׳ אליעזר בעל חסד גדול. מדי חודש הקדיש חלק נכבד ממשכורתו, ולעיתים את רובה, לענייני צדקה, חסד וקדושה. הוא סייע לאנשים בשקט, בלי שאיש יידע ובלי שהמקבלים יחושו אי־נעימות.
גם כאן ניכרה אותה נקודה פנימית שליוותה את כל חייו: מה שיש לאדם אינו נועד רק עבורו. הכישרון, הזמן, הכסף והמעמד – הכול כלים שניתנו לו כדי לעשות בהם את רצון ה׳ ולהיטיב עם אחרים.
ר׳ אליעזר לא הרבה לדבר על מסירות נפש; הוא פשוט חי אותה. הוא קם לעבודתו, למד תורה, נתן צדקה, הניח תפילין עם יהודים והפיץ את תורת הרבי. הכול בפשטות, בעקביות ובאמונה תמימה.
הותיר אחריו את רעייתו, הגב׳ לאה ברוק; בניו, ר׳ עודד מראשון לציון ור׳ מאיר מאלעד; בתו, הגב׳ מלכהלי בלוי־חנוכה מכפר חב״ד; נכדים ונינים ההולכים בדרכו וממשיכים את מורשתו.
דמותו של ר׳ אליעזר ברוק ע״ה מלמדת כי שליחות אמיתית אינה נמדדת ברעש שהיא מעוררת, אלא במספר הנשמות שבהן נגעה. הוא הוכיח שאפשר להפוך מקום עבודה לבסיס של קדושה, מקצוע הנדסי לכלי במבצעי הרבי, ומשכורת חודשית למקור של צדקה וחסד.
י״ב באלול – יום היארצייט.
יהי זכרו ברוך, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
מאפשרים לכם לקבל
