תומכי תמימים בסינית | סיפורה המדהים של תות"ל שנחאי
בשלהי קיץ תש"ב התכנסו קצינים יפנים וגרמנים לישיבה סודית בשנחאי. סביב השולחן ישבו נציגי הצבא היפני, אנשי הממשל המקומי ושני קציני אס־אס בכירים, שכבר היו אחראים לרצח המוני יהודים באירופה. על סדר היום עמדה שאלה מצמררת: כיצד ליישם את "הפתרון הסופי" גם כלפי עשרות אלפי היהודים שמצאו מקלט במזרח הרחוק.
באותה שעה ממש, במרחק לא רב משם, ישבו עשרות בחורי ישיבת תומכי תמימים סביב הגמרות, גם עליהם ריחפה חרב ההשמדה. רק שנים רבות לאחר המלחמה, עם פתיחת הארכיונים ופרסום העדויות, התברר עד כמה הייתה הסכנה מוחשית. אילו היו היפנים מקבלים את דרישת הגרמנים – ייתכן שגם סיפורה של ישיבת תומכי תמימים שנחאי היה מסתיים אחרת לגמרי.
תחנה ראשונה: ווילנה
שנים אחדות קודם לכן הייתה הישיבה רחוקה אלפי קילומטרים משנחאי. מרכז ישיבת תומכי תמימים פעל באוטבוצק שבפולין, בסמוך למקום מושבו של אדמו"ר הריי"צ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבינו ראשי הישיבה כי עליהם להימלט במהירות.
הבריחה הייתה רצופת ניסים. הבחורים הגיעו תחילה לווילנה, ומשם, על פי הוראת הרבי, המשיכו במסלול שנראה כמעט בלתי אפשרי – דרך מוסקבה הקומוניסטית. באותם ימים רבים חששו אפילו לעבור בשטחי ברית המועצות, אולם התמימים ראו בהוראת הרבי מצפן ברור ולא סטו ממנה.
בזמן שכל שערי העולם כמעט נסגרו בפני פליטים יהודים, הרבי הפעיל מערכה אדירה. מברקים, מכתבים, פגישות, גיוס כספים וניסיונות בלתי פוסקים להשיג אשרות כניסה – כל אלה נועדו למטרה אחת: להציל את תלמידי הישיבה.
מקובה ליפן
היעד הבא היה יפן. באמצעות אשרות המעבר שהנפיק חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה הצליחו הבחורים להגיע לעיר קובה. התכנון היה להמתין שם זמן קצר בלבד, עד לקבלת אשרות הכניסה לארצות הברית.
אלא שברגע האחרון ביטלה ממשלת ארצות הברית את תוקף האשרות שכבר הונפקו. הבחורים מצאו את עצמם תקועים בארץ זרה, ללא אמצעי קיום וללא יעד ברור.
ואז הגיעה ההוראה: כל הפליטים היהודים יועברו לשנחאי.
שנחאי הייתה תופעה ייחודית באותם ימים. במשך שנים ניתן היה להיכנס אליה כמעט ללא אשרת כניסה, ולכן זרמו אליה רבבות פליטים יהודים שנמלטו מאירופה.
כשהגיעה לשם ישיבת תומכי תמימים כבר התגוררו בעיר אלפי יהודים, לצד ישיבות נוספות ובהן ישיבת מיר. אולם למרות התנאים הקשים, הבחורים לא ראו בעצמם פליטים בלבד – הם ראו עצמם תלמידי ישיבה.
סדר היום נשאר בדיוק כפי שהיה: תפילה, לימוד חסידות, נגלה והתוועדויות. גם כאשר מסביב נשמעו הדי המלחמה, בתוך הזאל המשיכה לפעום אותה רוח של תומכי תמימים.
"איש קדוש חי בשנחאי"
מי שנשא על כתפיו חלק גדול מהמאמץ היה רבה של שנחאי, הגאון החסיד רבי מאיר אשכנזי.
עבור אלפי הפליטים הוא היה הרבה יותר מרב. הוא היה אב, גבאי, מגייס כספים, מארגן מגורים, מנהל מוסדות רווחה ולעיתים גם כתובת אחרונה לכל מי שלא היה לו דבר.
עדויות בני התקופה מספרות כי פעמים רבות ויתר על מיטתו ולן את לילותיו על הרצפה, כדי לארח פליטים בביתו. הוא התרוצץ ללא הפסקה בין בתי הכנסת, מוסדות הצדקה והקהילות השונות, כשהוא דואג לכל צורכי הפליטים ולבחורי הישיבות. אפילו תלמידי ישיבת מיר, שלא השתייכו לחב"ד, הפליגו בתיאור מסירות נפשו. בזכורונותיו של אחד מבחורי ישיבת מיר הוא מתאר את הרב אשכנזי כך "איש קדוש חי בשנחאי, ושמו הרב מאיר אשכנז"
רעב ומחלות
המלחמה הלכה והחריפה.
כסף כמעט שלא היה. בגדים חסרו. תרופות היו מצרך נדיר. חלק מן הבחורים חלו, ואחד מהם אף נפטר בשנחאי לאחר מחלה קשה. אבל דבר אחד לא נשבר. הישיבה המשיכה ללמוד.
גם כאשר הגיעו ידיעות איומות מאירופה, הבחורים קיבלו על עצמם להוסיף בלימוד ובתפילה. הם ראו בכך שליחות רוחנית עבור אחיהם הנתונים בצרה. אפילו מתוך המחסור שבו חיו הצליחו לארגן משלוחי מזון ובגדים ליהודים שנותרו באירופה. כשהגרמנים החלו ללחוץ על יפן לפתור גם את "הבעיה היהודית" במזרח, איש בשנחאי לא העלה בדעתו עד כמה קרובה הסכנה.
הגרמנים הציגו ליפנים הצעה מסודרת להשמדת יהודי שנחאי. לאחר דיונים החליטו היפנים שלא לבצע את התוכנית, אך תחת זאת הקימו את גטו שנחאי והגבילו את חיי היהודים.
עבור תלמידי תומכי תמימים הייתה זו הצלה של ממש. רק בדיעבד התברר עד כמה דקה הייתה המחיצה בין חיים למוות. עם כניעת יפן הסתיימו שנות הגלות בשנחאי.
הרבי הריי"צ חידש מיד את מאמציו להביא את התמימים לארצות הברית. לאחר מסע ארוך הגיעו הבחורים סוף־סוף לניו יורק, שם התקבלו בהתרגשות עצומה.
עבור הרבי הם היו דור העתיד של תומכי תמימים. רבים מהם הפכו במשך השנים לראשי ישיבות, רבנים, שלוחים ומשפיעים, והשפיעו על דמותה של חסידות חב"ד ברחבי העולם.
מאפשרים לכם לקבל
