מי יכריע את צביון כפר חב״ד: הוועד הנבחר או בית המשפט?
ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, תושבי כפר חב״ד פוגשים ברחובות שלטים, מכתבים של ילדות וכיסאות ריקים. מאחורי הקמפיין המרגש עומדת דרישה ברורה: להקצות קרקע בכפר ל„בית חיה מושקא”, בית ספר נפרד ומקביל ל„בית רבקה” הוותיק • ועד האגודה כבר דן בבקשה ודחה אותה פה אחד; עתירה לבית המשפט הסתיימה בלי קרקע, בלי צו ובלי הקפאת הקצאות • מול הקמפיין, תושבים מציגים את הצד שלא הופיע על השלטים ומבקשים לחזק את סמכות הוועד הנבחר
קשה להישאר אדישים מול מכתב של ילדה המבקשת כיתה, כיסא ומזגן. כל ילדה ראויה לפתוח את שנת הלימודים במקום מכובד ובתנאים ראויים. על הרגש הזה נשען הקמפיין שממלא בימים האחרונים את רחובות כפר חב״ד: שלטים, תיק של תלמידה, כיסא ריק והסיסמה „ואהבת לרעך כמוך”. המסר שמציג הקמפיין פשוט - יש ילדות בלי מקום ללמוד, ולכן על הכפר להעמיד לרשותן קרקע.
מול המסר הזה מבקשים תושבים בכפר להציג תמונה רחבה יותר. לטענתם, יש כאן עוד צד ויש עובדות חשובות שאינן מופיעות על השלטים.
בכפר חב״ד כבר קיים בית ספר יסודי לבנות. לא מוסד חדש ולא מסגרת זמנית, אלא „בית רבקה” - מוסד שהוקם עם ייסוד הכפר, נמצא תחת נשיאותו של הרבי ומחנך את בנות הכפר למעלה משבעים שנה.
„בית חיה מושקא” לא הוקם מפני שלא היה בכפר בית ספר לבנות. הוא הוקם כמסגרת נפרדת וכחלופה ל„בית רבקה”, עבור קבוצת הורים שביקשה קו אחר. כעת מבקשת הנהלת המוסד לקבל קרקע ציבורית ולהפוך את המסגרת לחלק קבוע מן הכפר. לדברי התושבים המתנגדים להקצאה, הדיון כבר אינו רק על מזגן, כיסא או חדר לשנת לימודים אחת, אלא על שאלה רחבה יותר: מי מוסמך להחליט מה יקום על הקרקעות של כפר חב״ד? את עמדתם ונימוקיהם הם ריכזו בחוברת שהופצה לתושבי כפר חב״ד.
בית הספר של הרבי - והחלופה החדשה
מאז שנת תש״ט פועל בכפר בית הספר היסודי „בית רבקה”. כ״ק אדמו״ר הריי״צ דאג לייסודו עם הקמת הכפר. הרבי ליווה את התפתחותו, הדריך את הנהלתו והמוסד זכה לעמוד תחת נשיאותו.
כמעט בכל משפחה בכפר יש אמא, בת או אחות שלמדה ב„בית רבקה”. בוגרותיו הקימו בתים חסידיים ויצאו לשליחות בכל רחבי העולם. בשביל תושבי הכפר, „בית רבקה” הוא לא עוד מוסד. הוא חלק מהבית וחלק מהסיפור של כפר חב״ד.
„בית רבקה” הוא מוסד מצליח, ותיק ואהוב, שמעניק לבנות הכפר חינוך חסידי במשך עשרות שנים. כאשר כבר פועל בכפר בית ספר כזה - ועוד מוסד העומד תחת נשיאותו של הרבי - הקמת בית ספר מקביל מחייבת לבדוק ברצינות מה תהיה השפעתו על המוסד הוותיק.
מולו הוקם מוסד חדש. לא כתוצאה ממחסור בכיתות ב„בית רבקה”, אלא משום שקבוצת הורים ביקשה מסגרת נפרדת. בעתירה שהגישה העמותה לבית המשפט היא עצמה הגדירה את ציבור ההורים כ„זרם מובחן וייחודי בכפר”, שלטענתו אינו מקבל מענה במוסדות הקיימים.
גם בעבר נפתחו בכפר מסגרות חדשות כשהיה בהן צורך. אבל זה נעשה בסדר הנכון: בברכת הרבי, בהסכמת הנהגת הכפר ומתוך שמירה על הקו החב״די המשותף. כך היה בראשית שנות המ״ם, כאשר משפחות ביקשו מסגרת לימודים ביידיש. ההבדל היה בשפה - לא בהקמת קהילה חינוכית נפרדת.
במוסד לבנות אפילו צורך לשוני כזה לא עמד על הפרק. מאז ייסוד הכפר למדו בנות הכפר יחד ב„בית רבקה”, בדרך חינוכית אחת, והעמידו פירות ופירי פירות לתפארת כרם חב״ד. זהו הרצף שמבקשת הקמת מוסד מקביל לשנות.
אין כאן ערעור על זכותם של הורים לבחור היכן ילמדו ילדיהם. השאלה היא אחרת: האם בחירה פרטית מחייבת את כלל תושבי הכפר למסור למוסד החדש קרקע ציבורית? מישהו נדרש לבחון גם את טובת „בית רבקה”, את מספר התלמידות, את הצוות, את התקציבים ואת צורכי הכפר בשנים הבאות. לשם כך נבחר ועד האגודה.
למעלה ממחצית אינן תושבות הכפר
ויש עובדה נוספת שהקמפיין אינו מבליט: מבדיקת COL, המבוססת על מידע שנמסר ממקורות מהימנים שבחנו את נתוני התלמידות, עולה כי למעלה ממחצית מתלמידות „בית חיה מושקא” אינן מתגוררות בכפר חב״ד.
זה נתון שכל תושב צריך לדעת לפני שהוא מגבש עמדה.
כפר חב״ד תמיד פתח את שעריו לכל יהודי, וכך צריך להיות. איש אינו מבקש לסגור את הדלת בפני ילדה מחוץ לכפר. אבל קרקע של הכפר היא לא פתרון לשנה אחת. מה שבונים עליה נשאר כאן לשנים ולדורות.
מוסד שמרבית תלמידותיו מגיעות מחוץ לכפר רשאי לבקש עזרה וראוי לשמוע את בקשתו. עם זאת, אין להציג קרקע קבועה של תושבי הכפר כזכות המגיעה לו מאליה. סירוב להקצאה כזאת אינו בהכרח „שנאה”, אלא יכול להיות מילוי האחריות של ועד שנבחר לשמור על נכסי הכפר ועל צורכי תושביו.
מה יקרה כאן בעוד עשר שנים?
ועד הכפר אינו יכול להסתכל רק על פתיחת שנת הלימודים הקרובה; עליו לחשוב מה יהיה בכפר בעוד חמש, עשר ועשרים שנה. אחד הנימוקים שמציגים המתנגדים להקצאה הוא שמספר המשפחות הצעירות בכפר אינו מצדיק שני בתי ספר מקבילים לבנות.
במצב כזה, עוד מוסד אינו רק „עוד אפשרות”. בתוך כמה שנים הוא עלול להביא לפגיעה ממשית ב„בית רבקה”: פחות תלמידות, פחות תקציבים, קושי להחזיק צוות טוב והיחלשות של המוסד שהרבי הקים וליווה. חברי הוועד נבחרו גם כדי למנוע מצב כזה.
מי רשאי לשאת את שמו של הכפר?
טענה נוספת בחוברת נוגעת לעצם השימוש בשמו של כפר חב״ד. מוסד שפועל בתחומי הכפר ונושא את שמו נתפס בעיני הורים ובציבור החב״די כמוסד המייצג את הכפר של הרבי. לכן אין מדובר בעניין פרטי של מקימיו בלבד.
לפני שמוסד כזה מקבל מקום קבוע וקרקע, הנהגת הכפר צריכה לדעת מי עומד בראשו, על איזה קו הוא מחנך והאם הוא ראוי לייצג את כפר חב״ד. אין זו התערבות מיותרת, אלא אחריות על שמו ועל דמותו של הכפר.
קרקע אינה רק מגרש. הקצאת קרקע למוסד היא גם אמירה ציבורית שלפיה המוסד מקובל על הנהגת הכפר והופך לחלק קבוע ממנו. משום כך נדרש ועד האגודה להשתכנע תחילה שהנהלת המוסד והדרך החינוכית שלו מתאימות לכפר שעליו הוא מופקד.
הרבי כבר הכריע מי מנהל את הכפר
במרכז החוברת עומדים מכתבי הרבי בענייני הכפר, שמהם עולה שוב ושוב עיקרון ברור: כפר חב״ד אינו הפקר, ואת ענייניו מנהל הוועד שנבחר בידי התושבים.
הרבי לא השאיר מקום לספק בשאלה מי מקבל את ההחלטות. במכתב לוועד הנהלת הכפר מיום י״ח במנחם־אב תשט״ז כתב:
„כיון שהכפר בחר ועד להנהלת עניניו, לכאורה צריך להיות פשוט שבהחלטות בעניני הכפר... הרי זהו ועד הנבחר על ידי אנשי הכפר”.
הקריאה שמציגים המתנגדים להקצאה היא פשוטה: החלטות בענייני הכפר מתקבלות בידי הוועד שבחרו אנשי הכפר. קמפיין ציבורי או פנייה לבית המשפט לאחר קבלת ההחלטה אינם מבטלים את סמכותו.
בט״ו בשבט תשל״ט כתב הרבי לכל אחד ואחת מתושבי הכפר כי חילוקי הדעות בנוגע לוועד מקומם עד האסיפה והבחירות. לאחר מכן „אין להם מקום כלל”, ועל כל אחד ואחת, „מבלי יוצא מן הכלל”, לשמוע להוראות הוועד ולשתף עמו פעולה ככל הדרוש.
על בסיס הדברים האלה אפשר להתווכח, לנסות לשכנע ואף לבחור בעתיד ועד אחר - אך לא לקבל את סמכות הוועד רק כשהחלטתו נוחה, ולנסות לעקוף אותה כשהתשובה היא „לא”.
כאשר קבוצה ביקשה בעבר להביא להתפטרותו של אחד מחברי הוועד, כתב הרבי כי לפלא שעצם ההצעה נכנסה לדיון לאחר שחברי הוועד נבחרו בבחירות.
זהו הסדר שעליו נשענת העמדה המוצגת בחוברת: הציבור בוחר, הוועד מחליט, והתושבים משתפים פעולה.
הרבי בירך את חברי הוועד לפעול „בדרכי נועם ובדרכי שלום”, אבל מיד הוסיף: „במקום שצריך - בתוקף הראוי”.
זהו בדיוק המקרה שבו, לשיטת תומכי ההחלטה, נדרש הוועד לפעול בנועם ובשלום - אך גם „בתוקף הראוי”.
שלושה תנאים. שלוש נורות אדומות
הרבי לא עסק רק בשאלת סמכותו של הוועד. הוא התייחס גם להקמת מוסד חינוכי נוסף בכפר.
כאשר הועלתה בשנת תש״ל הצעה להקים גן ילדים וגן ילדות, הסכים הרבי בתנאי שאין בהצעה חשש לשלושה דברים: השגת גבול, מחלוקת ופוליטיקא. בחוברת מבקשים לבחון גם את המקרה הנוכחי לפי שלושת התנאים האלה: מוסד מקביל עלול לקחת מ„בית רבקה” תלמידות, צוות ותקציבים; הקמתו מעמיקה את החלוקה בכפר; והקמפיין הציבורי, העתירה נגד אגודת הכפר והניסיון להקפיא הקצאות לאחרים מעוררים חשש ממאבק כוח. אלו אינן בדיקות שהומצאו לצורך המאבק הנוכחי, אלא תנאים שהרבי עצמו הציב לפני הקמת מוסד נוסף.
במכתב נוסף שלל הרבי הקמת ישיבה חדשה כאשר הדבר כרוך במחלוקת, אף שעל מוסד תורה ניתן לכאורה לומר „יגדיל תורה ויאדיר”: „בנידון זה הרי זה ענין של מחלוקת וכו׳ וכו׳ - ובמילא... אין זה כדאי וענין” (אגרות קודש, כרך כ״ד, אגרת ט׳רל״ה). כלומר, עצם העובדה שמדובר במוסד חינוך ובכוונות טובות אינה מכשירה את הקמתו כאשר התוצאה היא מחלוקת והשגת גבול.
ומי אמור לבדוק ולהכריע? אותו ועד שהרבי קבע כי הוא המחליט בענייני הכפר.
לא קיבלו את החלטת הוועד - ופנו לבית המשפט
עמותת „בית חיה מושקא - חינוך על טהרת הקודש” פנתה לוועד אגודת כפר חב״ד וביקשה להקצות למוסד שטח בכפר. ועד האגודה דן בבקשה והחליט פה אחד לדחות אותה. בהחלטה המנומקת קבע הוועד כי האחריות להקצאת מקרקעין למוסדות חינוך מוטלת על הרשות המקומית, כי לאגודה אין קרקע מתאימה ופנויה, וכי הקמת בית ספר מקביל עלולה לפגוע ב„בית רבקה”.
הסמכות: האחריות לניהול מוסדות החינוך ולהקצאת מקרקעין לצורכיהם מוטלת על הרשות המקומית, ולכן על העמותה לפנות למועצה ולא לאגודה.
הקרקע: גם אילו הייתה ההקצאה בסמכות האגודה, אין ברשותה קרקע מתאימה ופנויה. מלאי הקרקעות בכפר מוגבל, וקיימים צרכים בעלי עדיפות גבוהה יותר, ובהם צורכי החינוך המיוחד.
הפגיעה במוסד הקיים: מוסדות החינוך הקיימים מעניקים מענה לתושבים, וגודל האוכלוסייה אינו מצדיק מוסד נוסף. הוועד קיבל את עמדת הנהלת „בית רבקה”, שלפיה הקמת בית ספר מקביל תגרום נזק למוסד החינוך הקיים.
זו לא הייתה דחייה שרירותית ולא התעלמות ממצוקת התלמידות, אלא הכרעה ציבורית מנומקת: שמירה על סמכויות האגודה, על הקרקעות המוגבלות של הכפר ועל „בית רבקה”. במקום לקבל את הכרעתו של הגוף שנבחר בידי התושבים, הגישה עמותת „בית חיה מושקא - חינוך על טהרת הקודש” עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
העתירה הוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל, מועצת שדות דן, אגודת כפר חב״ד ורשמת האגודות השיתופיות.
אלא שהעמותה לא ביקשה רק קרקע לעצמה. עד שדרישתה תתקבל היא ביקשה מבית המשפט לאסור הקצאה או העברת מקרקעין בכפר לכל גורם אחר. משמעות הבקשה הייתה שמוסדות קיימים, צרכים ציבוריים אחרים ותוכניות הפיתוח של הוועד ייאלצו להמתין - הכפר כולו לא יוכל להתקדם בהקצאות קרקע, עד ש„בית חיה מושקא” יקבל את מבוקשו.
בעיני התושבים, זו הייתה הנקודה החמורה במהלך: לאחר שהוועד הנבחר קיבל החלטה, נעשה ניסיון להעביר את ההכרעה על קרקעות הכפר מידיו אל בית המשפט.
לא קרקע. לא צו. לא הקפאה
העתירה לא העניקה לעמותה את שביקשה. בדיון שנערך בכ״ב באייר תשפ״ה, 20 במאי 2025, העיר בית המשפט על הקושי הנוגע לסמכות המקומית. בעקבות ההערה הסכימה העמותה למחיקת העתירה, ללא צו להוצאות ותוך שמירת האפשרות להעלות את טענותיה בעתיד.
בית המשפט לא הכריע במחלוקת לגופה, ואין לייחס לו החלטה שלא נתן. אבל את התוצאה אי אפשר לטשטש: לא הוקצתה קרקע, לא ניתן צו נגד הוועד ולא הוקפאו הקצאות לאחרים.
משההליך המשפטי הסתיים ללא קבלת הסעדים, חזר המאבק לרחובות הכפר. הפעם לא באמצעות כתב עתירה בן מאות עמודים, אלא באמצעות מכתבים של ילדות, שלטים ופנייה אל הרגש. הדרישה נותרה אותה דרישה; רק הזירה התחלפה.
מי אחראי למבנה?
לפי המידע שהגיע לידי COL, בעל המבנה שבו פעל המוסד דרש מהנהלתו לפנות את המקום, וערב פתיחת שנת הלימודים טרם נמצא לתלמידות פתרון קבוע. העדר המבנה אינו מטיל את האחריות על תושבי כפר חב״ד ואינו הופך את קרקעות האגודה לפתרון האוטומטי של הנהלת המוסד.
עמדת המתנגדים להקצאה היא כי האחריות הראשונית למציאת מבנה מוטלת על מי שהקים את המוסד, רשם אליו תלמידות והרחיב את פעילותו. מצוקת המבנה אינה יכולה להפוך כשלעצמה לחובה המוטלת על ועד האגודה להקצות קרקע.
קיים גם חשש מפני תקדים: אם קמפיין ציבורי יבטל החלטה מנומקת של הוועד, תתקשה הנהגת הכפר לעמוד בעתיד מול כל קבוצה שתקים מוסד ותדרוש עבורו קרקע.
„די לשנאה”? עד כאן
מרבית הקמפיין נשען על „ואהבת לרעך כמוך” ועל מצוקת התלמידות. אבל באחד השלטים שהוצבו בכפר הופיע באותיות ענק המסר: „די לשנאה”.
זהו שלט אחד, ולא כל הקמפיין, אך המילים הללו מגלות עד כמה השיח הידרדר. האם חברי הוועד השוקלים את עתיד הכפר שונאים ילדות? האם תושבים המבקשים לשמור על „בית רבקה” ועל הוראות הרבי פועלים משנאה? עצם הצגת השאלות הללו מראה עד כמה המסר חצה את גבולות הוויכוח הענייני.
תושבת שעברה ליד השלט בדרכה ללוויה כתבה: „הזדעזעתי מהמילים הקשות הללו. להשתמש במילים כאלו בכפר של הרבי? זה המסר שאנו מעבירים לילדים שלנו - שיש כאן מי שפועלים משנאה?”
הדברים משקפים תחושה שעלתה בקרב תושבים נוספים: אפשר לחלוק על החלטת הוועד, לכאוב ולבקש דיון נוסף, אך הצגת מי שתומכים בהחלטה כאנשים הפועלים מתוך שנאה חורגת מגבולות הוויכוח הענייני.
הקריאה „ואהבת לרעך כמוך” מחייבת גם לכבד את חברי הוועד, לא להטיל דופי במניעיהם ולא להציב את הילדות בחזית המאבק על קרקע וצביון.
מוסד חדש זקוק לברכת המרא דאתרא
נקודה נוספת בחוברת נוגעת לברכת המרא דאתרא. פתיחת מוסד חינוך חדש בכפר חב״ד אינה נשענת רק על רצונה של קבוצת הורים; לצד הסכמת ועד האגודה נדרשת גם ברכתו של רב הכפר, הנושא באחריות הרוחנית למוסדות הפועלים בתחומו. עמדה זו מבוססת על הוראה מפורשת של הרבי.
בעקבות ההתעוררות להקמת מוסדות לאחר הסתלקות הרבנית מרת חיה מושקא ע״ה, בכ״ב בשבט תשמ״ח, הזהיר הרבי מפני מצב שבו „שניים או יותר יקימו אותו מוסד באותו מקום”, ומפני „חשש של השגת גבול”. הרבי הורה לכל המתכוננים להקים מוסד להיוועץ בהקדם עם רב מורה־הוראה בעיר או בשכונה, המכיר את המצב המקומי, כדי לוודא שאין בהקמה חשש להשגת גבול. הרבי אף הוסיף: „ומה טוב שיקבלו מהרב אישור בכתב על דבר הקמת מוסד פלוני בשם פלוני” (תורת מנחם - התוועדויות תשמ״ח, חלק ב׳, עמ׳ 368).
הסדר שקבע הרבי ברור: קודם בודקים את המצב המקומי, אחר כך מקבלים את הסכמת הרב - ורצוי בכתב - ורק אז מקימים מוסד. במהלך הנוכחי לא הוצגה ברכה או הסכמה של המרא דאתרא להקמת המוסד ולקבלת הקרקע. כל עוד אין הסכמה של ועד האגודה ואין ברכת רב הכפר, אי אפשר להציג את הקמת המוסד כאילו היא רצונו של הכפר או כמהלך הזכאי לקבל את קרקעותיו ומשאביו.
בשעת המבחן: לחזק את ידי הוועד
חברי ועד האגודה ניצבים כעת מול לחץ כבד: שלטים, קמפיין מתוזמן והורים המציגים כאב אמיתי. אבל תפקידו של ועד אינו להיכנע למי שמפעיל את הלחץ החזק ביותר, אלא להביט עשר ועשרים שנה קדימה ולשאול מה יישאר כאן אחרי שהשלטים יוסרו - כפר המאוחד סביב מוסדותיו הוותיקים, או מקום שבו כל קבוצה מקימה לעצמה מוסד, דורשת קרקע והופכת את הפיצול לעובדה קבועה.
החלטת הוועד שלא לתמוך בהקצאת הקרקע אינה החלטה נגד הילדות. זו החלטה שנועדה לשמור על „בית רבקה”, על קרקעות הכפר, על אחדות התושבים ועל הסדר שקבע הרבי לניהול כפר חב״ד.
המטרה היא חיזוק מוסדות החינוך הוותיקים של הכפר לבנים ולבנות, במקום הקמת מסגרות מקבילות שיקבעו את הפיצול לשנים. זו, מבחינתם, הדרך לשמור על חינוך חב״די חסידי, על אחדות התושבים ועל הרצף שנבנה בכפר מאז ייסודו.
הדיון אינו רק על מגרש מסוים. הוא נוגע לעתידו של „בית רבקה”, לאופי החינוך שיישא את שמו של כפר חב״ד, לסמכות הוועד ולדרך שבה יחולקו קרקעות הכפר בשנים הבאות.
זהו המסר המרכזי שמפנים תומכי החלטת הוועד לחבריו: הרבי קבע שענייני הכפר מנוהלים בידי הוועד הנבחר, דרש שלאחר ההכרעה ישמעו התושבים לוועד וישתפו עמו פעולה, והורה לפעול בדרכי נועם ובדרכי שלום - אך במקום שצריך, בתוקף הראוי. הוועד אינו עומד לבדו: ציבור רחב מבקש ממנו שלא להיכנע ללחץ, ולשמור על „בית רבקה”, על קרקעות הכפר, על אחדותו ועל צביונו.
מאפשרים לכם לקבל
