אלפים עולים לקברו אך מעטים יודעים מי היה
בית העלמין העתיק בצפת רוחש חיים כמעט בכל יום שישי. בין ציוני האר"י הקדוש, הבית יוסף, רבי משה אלשיך ושאר גדולי ישראל, ישנו ציון אחד אפוף במסתורין. נוהרים אליו צעירים ומבוגרים, זוגות המצפים לילדים, מעוכבי זיווג, בעלי עסקים, חולים ובני משפחותיהם, הם קוראים שם פרקי תהילים ומבקשים ישועה.
זהו ציונו של רבי לייב בעל הייסורים.
הפלא הגדול הוא שרבים מאלו הפוקדים את ציונו יודעים היטב על הסגולה המיוחסת למקום, אך מעטים בלבד יודעים מיהו אותו רבי לייב. במשך קרוב למאתיים שנה הפכה דמותו לאחת הדמויות המסתוריות ביותר בתולדות החסידות.
על פי המסורת, לפני פטירתו ביקש רבי לייב שכל מי שיימצא בעת צרה יבוא להתפלל על קברו, והבטיח שיפעל עבורו בשמים. במשך השנים עברה המסורת מפה לאוזן, והמנהג הלך והתפשט עד שהפך לנחלת יהודים מכל החוגים והעדות. אלא שגם כאן אין תמימות דעים: יש הסבורים שהסגולה שייכת דווקא לימי שישי לאחר חצות, אחרים מזכירים ערב ראש חודש, ויש הקושרים אותה ליום ההילולא בט"ו בחשוון.
האיש שאיש אינו מצליח לפענח
כאשר מנסים להתחקות אחר דמותו של רבי לייב, מגלים עד כמה הערפל סמיך.
יש הטוענים שהיה מחסידי חב"ד הראשונים, בעוד אחרים שוללים זאת. גם זהותו המדויקת אינה ברורה, והמסמכים שנותרו אחריו מועטים ביותר.
אחת הדעות הרווחות מזהה אותו עם רבי לייב מטערקיש־מוהילוב, מגדולי תלמידיו ומקורביו של האדמו"ר זקן. לפי תיאור זה היה קדוש מופלא, עד כדי כך שכאשר ביקשו החסידים להכתירו כאדמו"ר, אמר אדמו''ר הזקן שאינו מתאים לכך משום שהוא "מופשט לגמרי מענייני העולם הזה". לא מפני שחסרה לו גדלות, אלא להפך – מפני שהיה שקוע כולו בעבודת ה' ולא עסק כלל בענייני העולם.
בין הסיפורים המפורסמים עליו מובא מעשה שסיפר הרבי הריי"צ. אחד האברכים שהדריך רבי לייב נפגע מדברי חבריו שטענו כי אצל אדמו"ר אחר רואים מופתים גלויים. כעבור זמן הגיע מכתב מבעל התניא שבו התייחס דווקא לאותו אברך, למרות שאיש לא סיפר לו על המקרה. האברך הבין שבעל התניא ידע ברוח קודשו את אשר אירע.
כאשר סיפר לרבי לייב את כל השתלשלות הדברים, השיב לו משפט שנחרת בדברי ימי החסידות: "זהו המופת האמיתי – לעשות מחתיכת עץ בן אדם." כלומר, להפוך יהודי לעבודת ה' אמיתית הוא המופת הגדול מכל.
לעומת זאת ישנם הטוענים שהוא עם ר' יהודא ליב בא"א אברהם יהושע העשל, שחתום יחד עם ממוני כולל חב"ד בחברון או עם הרב ר' ליב מבעלז.
לפי המסורת המקובלת, לעת זקנותו עלה רבי לייב לארץ ישראל. תחילה התיישב בחברון והיה מן הדמויות המרכזיות בראשית היישוב החב"די בעיר האבות. באותם ימים הייתה חברון מרכז חשוב להתיישבות חסידי חב"ד בארץ הקודש, לאחר שעידוד מיוחד לכך ניתן מאדמו"ר האמצעי. רק בשלב מאוחר יותר עבר לצפת, ובה חי את שנותיו האחרונות.
ומה פשר הכינוי "בעל הייסורים"?
זו אולי השאלה הגדולה ביותר.
על מצבתו עצמה נחקק הכינוי "בעל הייסורים", אך איש אינו יודע להסביר בוודאות כיצד דבק בו. אין בידינו תיעוד על מחלה קשה או על סבל מיוחד שעבר, ואף אחד מן החוקרים לא הצליח למצוא מקור ברור לכינוי החריג.
יש המשערים שחייו היו רצופים ייסורים גופניים. אחרים סבורים שמדובר בייסורים רוחניים או בעבודת ה' יוצאת דופן. אולם נכון להיום, כל ההשערות נותרו בגדר השערות בלבד.
מאפשרים לכם לקבל
