מהעיר דונייצק הצטרפו 5 תלמידות מבית הספר המנוהל על-ידי הרב פנחס וישצקי. הנה מכתבה של ביתו מושקי וישצקי:

לכבוד
הרב צייטלין!

ב"ה תם ונשלם, עבר, ברח הזמן שזכינו לשהות כאן, ב"חצר הרבי". ב"ה – כי ה' ברוך על כל דבר... אז – "גם זו לטובה"! תודה רבה לכם! המסע הזה נתן לי המון!

א. גם לפני שבאתי עכשיו עם המסע, הרבי והרביצ'ן היו חלק בלתי נפרד מהחיים שלי [זכיתי, אנחנו שלוחים של הרבי – חיינו הם בזכותו, לזכותו, בעבורו ובעזרתו ולעזרתו, בכוחותיו... – אבל זה לא הי'ה בחירתי האישית אחרי הכל...] [ הרביצ'ן – אני קרוי'ה על שמה – זכיתי, אבל גם זה לא בבחירתי האישית] עכשיו, במסע וכתוצאה ממנו הרבי והרביצ'ן נהיו חלק בלתי נפרד ממני עצמי!

גם לפני המסע יכולתי לצייר לעצמי את הרבי כמו בוידיואים, את התמונות, את התמונה של הרביצ'ן. אבל כשציירתי לעצמי, אז בוידאו עדיין נשאר לי הכיתוב הצהוב (התרגום), כמו שזכרתי את הוידאו כך ציירתי, אף פעם לא חשבתי איך שזה הי'ה באמת, שבאמת הרבי אמר שיחה והחסידים שמעו. התמונה של הרבצ'ן תמיד כציירתי לי אותה נשארה במסגרת, שמורה ולא ידועה, מרוחקת.

עכשיו אני יכולה הרבה יותר, אני יכולה לצייר לעצמי (עד כמה שאפשר) איך הרבי הי'ה חי חיים ואת הרביצ'ן התחלתי לקבל כאישה שבאמת לה שייך הכל: "שלי ושלכם – שלה הוא" וגם על אישיותה ודמותה אני יודעת עכשיו הרבה יותר. כן, קראתי ספרים. אבל הקידומת הזאת "שידוע לנו מעט מאוד" תמיד הרתיעה אותי... ובו בזמן הרבה אנשים קשורים איתה (זה גרם לי קצת חוסר אימון) (או שאנשים לא היו הרבה קשורים איתה – או שלא מגלים הרבה..) עכשיו כל הסיפורים שקראתי והרבה סיפורים שלא קראתי , אחרי ששמעתי אותם מכלי ראשון – זה אחרת!!! עכשיו כשאני אספר את אותם דברים אני כלי שני!!!

תודה רבה לכם הרב צייטלין! ולזה זכיתי ואת זה קיבלתי רק בזכות המסע!

ב. לפני המסע, פעמיים הייתי אצל הרבי, יותר נכון חשבתי שהייתי, עכשיו אני יודעת שבעצם זו הפעם שהייתי! עכשיו הכל השתנה ה"770", ה"אוהל", החדר של הרבי ובכלל קראון הייטס – הכל נהיה שונה! החת"ת, לימוד שיחה, פארברענגען, תפילה – הכל נהי'ה שונה!

תודה לכם!! הכל הי'ה ב"ה מצויין ביותר! תודה רבה לכם!

יהי"ר שאדע, אוכל ואצליח לנצל את כל הכוחות, החיות, החסידישקייט והידע שקיבלתי כאן על הצד הטוב ביותר ובמקסימום האפשרי!

הבנות שבאו איתי הן בנות רגילות מהכיתה שלי, חברות שלי, המסע פעל אצלן המון! הן מאוד מאוד נהנו!
שמחו, קבלו ולקחו – תודה לכם! בזכות המסע הזה כל המכון שלנו ישתנה בעז"ה, בזמן שיותר מחצי כיתה השתנתה – משתנה כל הכיתה, משתנה כיתה – משתנה כל המוסד! תודה לכם – זה בזכותכם!
תודה לכם, הרבה הצלחה בהמשך, הרבה בריאות, שמחה, נחת וכל טוב בגו"ר.

מושקי וישצקי – דונייצק.


בס"ד

רשמים מבית חיינו – כ"ב שבט התשס"ו.

מספרת חיה מושקא כהן הלומדת בכיתה י"א בירושלים:

בסקירה על המסע שלנו לכ"ב שבט יום הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא בו יצאנו כ-120 בנות מכל רחבי הארץ, מתעוררים בי זכרונות רבים הנחרטים עמוק בליבי מכל מראות הקודש העוברים לנגד עיני מכל מה שחווינו אצל הרבי ב"770",

זכורני שקודם הכניסה ל"אוהל" למדנו את המאמר "באתי לגני" ושיחה בעניין ההשתטחות. נכנסנו לאוהל כשבידינו "מענה לשון" חשנו אווירת קדושה ורוממות הרוח, זו היתה עת רצון ממש וכלל לא חשבנו על כך שלא טעמנו מאומה מאז הבוקר ועד השעה שלוש אחר הצהריים.

הסדר היה שמידי יום למדנו קודם התפילה שיעורי חסידות מרבנים שונים, לאחר מכן התפללנו והרגשנו כי הרבי נמצא אתנו. זכינו להתוועד עם מזכירי הרבי שיחיו: הרב גרונר, הרב קליין והרב קרינסקי שניסו לספר לנו ולו במעט על הרבי, אך כידוע ככל שלומדים יותר כך מרגישים כמה אנחנו לא יודעים ולא מסוגלים להבין מיהו הרבי? בהתוועדויות נשזרו סיפורי מופת וסדר ניגונים והם נמשכו עד השעות הקטנות של הלילה.

הקפדנו לשמור על השיעורים החשובים: חת"ת, והיום יום ספר המצוות, תוך אמירתם בחברותות, דבר שהוסיף להנאה בעניין. הגיע הרגע הגדול נכנסנו לחדרו של הרבי – לקודש הקודשים פנימה ובקשתי: רבי! אנא תתגלה! רצוננו לראות את מלכנו! שמנו צדקה והנחנו פ"נ, כמו כן קראנו תהילים, התפללנו מנחה, ובקשנו על הכלל ועל הפרט.

לאחר מכן עלינו לחדר של הפריעדיקע רבי שאת זמן שהותנו בו נצלנו לתפילה ולפדיונות נפש. כ"כ ביקרנו בחדר ההתוועדויות של הרבי הריי"ץ והראו לנו את הכסא בו ישב הרבי נשיא דורנו, וזה היה מרגש ומרטיט את הנפש בעודנו חושבים על כל המאמרים והפלפולים. מאנשים קדושי עליון שנשפכו במקום זה כמים – איזה זכות!

השתתפנו בשמחת נישואין של בתו של הרב חיים שלום דייטש ראש כולל הצ"צ ברובע היהודי בי-ם ומי שצפתה מהצד לא יכלה להבחין שרוב בנות הקבוצה כלל לא הכירו את הכלה קודם לכן – חסידים בכל מקום הם כמו משפחה ואין הם נפרדים. ובכלל עצם החוויה של הריקודים מתוך שירה וזימרה לא רק שתרמו "לקול ששון וקול שמחה" אלא גם גיבשו את הקבוצה מתוך אחדות רעים שבוודאי הוסיף לאווירה במשך השהות שלנו יחדיו.

בכנס השלוחות חשנו את הרצון להצטרף לצבא השלוחות ולזכות לגרום נחת לרבי.

ברצוני לשתף בסיפור מתוך אחת ההתוועדויות הממחיש מהו חסיד חב"ד:

מסופר על קבוצת חסידים מחסידויות שונות שנסעו ליריד ובאחת מנסיעותיהם החליטו שכל חסיד יספר בתורו מעשה המראה את גדולת רבו וכך סיפרו החסידים: אחד סיפר שביקש ברכה לילדים ונושע. השני בקש ברכה לפרנסה ואכן הצליח, השלישי ביקש ברכה לזיווג הגון לבתו ונושע וכן על זה הדרך עד שהגיעו לחסיד חב"ד ושאלו אותו: נו אתה הליובאוויטשער מה יש לך לספר על הרבי שלך?

ענה החסיד: פעם הציעו לי עיסקה שמאוד קסמה לי וניגשתי לבקש את הסכמתו וברכתו של הרבי והרבי ענה לבצע את העיסקה. והחסיד אכן שמע לרבי והשתתף בעיסקה והפסיד בה את כספו. לשמע הסיפור התפלאו החסידים ושאלו מה הפלא בסיפור הזה? וכיצד זה מראה על גדולת רבך? ענה להם החסיד: הפלא הוא שאני נשארתי חסיד. והלואי ונזכה להיות חסידות חב"ד אמיתיות הגורמות לרבי רק נחת.

לסיום:
חובה נעימה היא להודות לרב צייטלין שליט"א ולמדריכות המסורות על המסע החוויתי הרצוף פעילות כמעט 24 שעות ביממה, שבטוחני שתרם רבות לקבוצה באופן שלא ישכח לעולם, ועל הדאגה הכנה למצוא אירוח לבנות למרות העומס הרב של האורחים והכל מתוך שמחה. תודה ושוב תודה.

רוב תודות למשפחות היקרות שארחו אותנו בחום ובלבביות ונתנו לנו להרגיש כמו בבית. נהיר לי שהתכונות הנפלאות של הרבנית חיה מושקא ניטעו בקבוצה והרבנית ממשיכה לפעול ללא לאות בדרכה כמקודם בענוותנות, בהתבטלות, בפנימיות ובאהבת ישראל. וכן כשמה של הרבנית שב"ה הרבה בנות מהקבוצה זכו להקרא על שמה שהרי –

חיה = חיות ושטוערם לכל דבר שבקדושה.
ומושקא = מור, שהוא אחד מסממני הקטורת.

וכמובן התבשמנו מהריח הטוב ומהניחוחות – מהקדושה האופפת אותנו בביקור של אחד
עשר יום ב- 770 בו שאבנו ומילאנו מצברים ואת 10 כוחות הנפש.

ויה"ר שיקויים בנו: "והחי יתן אל ליבו" ושנזכה לגאולה השלימה שתבוא במהרה בימינו תיכף ומיד ממש! אכי"ר!

חיה מושקא כהן - ירושלים