סעודת שבת עם כובע וחליפה: לא מעוררים על כך מספיק וחבל
השבוע עלעלתי מעט בטלפוני הנייד ונתקלתי בהתכתבות שהיתה לי זה מכבר עם הגאון החסיד, רבה של קרית מוצקין, רבי מאיר דוד דרוקמן שליט"א, שידיו רב לו בדרכי החסידות, במנהגיה והליכותיה והוא קיבל רבות ממשפיעי הדור הקודם גם את התוונא דליבאי דלא כתבי אינשי.
ההתכתבות בינינו נסובה על הצורך החסידי לכסות את הראש בעת התפילה, קריאת התורה ובעת אמירת תהילים גם בשבת מברכים.
באחד הטורים שלי כתבתי אי פעם על חשיבות הענין ובין היתר כתבתי כי אצל הרבי כשהיו אומרים תהילים בשבת מברכים היו כולם ללא יוצא מן הכלל חבושים בכובע ולובשים מעיל עליו וחוגרים בגארטעל.
הרב דרוקמן כתב לי כי אין להביא ראיה משם ואין זה בבחינת חק ולא יעבור ונימוקו עמו, וזאת מלבד שיש ללמד זכות על כך שבדורות קודמים כאשר לא היו מזגנים היו רבים שאמרו את התהילים גם מבלי להקפיד על כך.
ומבהיר את דבריו: משל למה הדבר דומה? ליושבים בהתוועדות הרבי. הרי תמיד ישבנו כולנו מול הרבי בב' מקיפים וכן חגורים באבנט. האם ניתן ללמוד מכך שבכל התוועדות חסידית צריך לישב עם שמונת הבגדים? לדבריו, לאו דווקא. אצל הרבי היה זה מפני כבוד הרבי אבל כאשר אנחנו יושבים בינינו לבין עצמנו בהתוועדויות לא חייבים להתעטף ולהתמקף .עובדה היא שרבים מזקני החסידים התוועדו מפעם לפעם ללא המעיל העליון.
והדברים - לעניות דעתו - הם גם לענין אמירת התהילים: אצל הרבי אמרנו את התהילים מולו ומפני הכבוד ומפני היראה לבשו כולם המעיל וכיסו ראשם בב' מקיפים כיאה לעומדים מול הרבי אבל כאשר אומרים תהלים כל אחד במקומו ובעירו ניתן להקל בכך.
כמו כן שלח לי מהכתובים שאדמו"ר נ"ע היה מוריד את הטלית מעל ראשו בעת קריאת התורה (מרשימת הגרמ"ז גרינגלס).
אני כשלעצמי סובר שהסיבה שהתעטפו באמירת התהילים היא מפני אמירת פסוקים רוויים בשמות הקדושים ולא רק בגלל שעמדנו לפני הרבי. הרי כך אנו נוהגים גם בברכת המזון ועוד כהנה להניח לפחות את הכובע העליון על הראש, אך בכל זאת אינני מתיימר לחלוק הלכה למעשה על דעתו של הרב דרוקמן שליט"א.
כל זאת, לא באתי לספר זאת לכם כדי שתקלו בדבר שלענ"ד יש להחמיר בו כאמור, ולא העלתי את הדברים אלא משום הסיפא של דבריו שבו הוא ממשיך וכותב לי שאם כבר מדברים על מלבושים ומקיפים יש להעיר ולעורר על תופעה חשובה אחרת לדבריו שאין איש מעורר על כך וחבל.
מדובר בעת אכילת סעודות שבת ויום טוב. הרבי היה נוהג לאכול את כל הסעודות גם כשהיה בביתו לבוש עם סרטוק וחגור בגארטעל! אם אנו מחפשים להיות 'מקושרים' ולנהוג כמו הרבי בכל דבר וענין יש להקפיד גם על ענין זה וללכת בדרכיו ובאורחותיו. נוהג זה להיות לבוש כל עת הסעודה במקיפים עליונים הוא לא רק משום שכך נהג הרבי אלא הוא נובע מתוך הכרה במעלתה של אכילת סעודת השבת. אין זו ארוחה גרידא שבה משקיטים את הרעב ומענגים את השבת במיני תרגימא. סעודת השבת היא מקור לשפע גשמי אבל גם ובעיקר רוחני.
בכל העולם החסידי לא יעלה על הדעת לשבת רק עם חולצה לשולחן השבת. אולי זהו אחד המבדילים בין עדות החסידים לבין אלו שלא טעמו טעמה של חסידות. ואם הוא ענין חסידי הרי אנו הם החלוצים והעומדים בראש המערכה ובחזיתה להפיץ את אור הבעש"ט וממשיכי דרכו.
איננו מבינים לעומקם את המושגים הנאמרים ב"אתקינו סעודתא": "מהימנותא שלימתא", "חקל תפוחין", "עתיקא קדישא", "זעיר אנפין", אבל התיבות הללו יותר מרומזות לנו שהסעודה היא זמן איכות רוחנית ויש להתייחס אליה בהתאם.
וכאמור לעיל שבזמננו כאשר ב"ה זכה דורנו למזגנים בכל אתר ואתר קל הדבר יותר להקפיד עליו.
גם לפני ארבעים שנה כאשר הגענו לאילת לא היו מזגנים מצויים ובמקומם היו "מצננים" שפעלו באופן מכני והצלחתם לקרר את הבית לא היתה משביעה רצון. ועם כל זה מעולם לא הסרתי את סרטוקי ואבנטי לאחר בציעת הפת כי אם ישבתי עמם עד תום הסעודה גם אם היא התארכה למאוד וגם אם מעלות החום העפילו לגבהים. נהגתי כך משום שאבי מורי ע"ה נהג כן וכך גם כל דודיי נהגו ונוהגים כן ולא עלה על דעתי לשנות ממנהג אבותינו ואבות אבותינו.
אינני בטוח אם דורנו הוא זה שמתאים לעורר אותו על כך אבל גם אם כמה בודדים יקבלו זאת על עצמם דיינו.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com
או בווצאפ 0522711532
מאפשרים לכם לקבל
