שמחה
|
יום ט"ז אב ה׳תשפ״ו
30.07.2026
הרב זלמן וישצקי
כשהייתי רוצה להרגיז את אשר \ זווית אישית
בעבר נהגתי להצטדק ש"עקרונית" אני אדם חיובי ושמח, עד שרעייתי והחיים עצמם לימדו אותי שהעיקרון לא משנה אם הוא לא בא לידי ביטוי מעשי. רעיון זה מתחבר לעומקו של חמישה עשר באב, המייצג את עניין הגילוי בפועל – כפי שהלבנה קיימת תמיד אך שמחתנו היא על התגלותה במלואה. בסופו של דבר, למדתי שהעצם והעיקרון הם חשובים, אך רק הגילוי המעשי והשמחה הגלויה הם שמביאים לשינוי אמיתי.
כשהייתי רוצה להרגיז את אשר כשהיינו בישיבה, הייתי אומר לו ״אבל עקרונית אני בחור חסידי ורציני״. זה היה תמיד אחרי שההתנהלות שלי לא הייתה בדיוק תואמת את ההגדרה, למשל שינה עד מאוחר ובזבוז זמן באופן כללי. אשר היה ועודנו חבר נפש אבל עם פתיל די קצר (שהתארך יפה יפה עם השנים והחוויות) שהיה מתחמם ומסנן בעצבים ׳צריך להעמיד את ׳העקרון׳ שלך מול כיתת יורים׳.
אני לא הבנתי למה הוא מתרגז, אחרי הכל עקרונית אני באמת בחור חסידי, רציני וירא שמים, זה לא שקר.
דפוסי חשיבה והתנהגות לא משתנים בקלות, וכשנישאתי שמתי לב שזה די חוזר על עצמו. שוב ושוב אני טוען שעקרונית אני מדהים, אבל רעייתי אומרת, עקרונית מעניין את הסבתא שלי.
אני זוכר רגע מכונן, הרגע שלפני השינוי, זה שאחריו הכל כבר היה אחרת. היינו עמוק בתוך חיי המשפחה שגדלה ב״ה ודיברנו (בציאונגסווייזע, חפרנו) על אופטימיות, חשיבה חיובית ושמחה. אני טענתי בלהט שאני עקרונית אדם שמח, אופטימי וחיובי ועובדה, אני מתנהל בעולם בין לא מעט מהמורות ויכול להם. רעייתי החכמה אמרה את המשפט הפרקטי והמתחשב הבא: אבל איך זה עוזר לי שאתה עקרונית שמח? אם אתה שמח עקרונית ועל הפרצוף שלך יש תשעה באב כי היה לך יום קשה, אז אתה לא שמח, נקודה. מצידי תהיה עצוב עקרונית אבל שמח מעשית.
השיח הזה והרגע הזה לא פעלו בבת אחת, הם היו סיום של שיח ארוך שנים בנושא, זה היה ה׳מכה בפטיש׳ שאחריו משהו השתנה, ההוויה שלי הבינה והפנימה: העקרון לא מעניין, מעניין מה שאתה תכלס עושה.
ובמילים של חסידות, העצם הוא טוב אבל בלי הגילוי הוא לא שווה הרבה, אולי לכן הרבי היה מדגיש בברכותיו: שיהיה בטוב הנראה והנגלה.
השבוע למדתי מאמר של ׳ט״ו באב׳ שאמר הרבי בתשמ״ז שככה נתן לי גושפנקא. המאמר שמבוסס על מאמר קדום של הרבי הרש״ב מיוסד על ׳פרי עץ חיים׳ לר׳ חיים ויטאל שאומר שעיקר עניינו של חמשה עשר באב הוא, שהוא יום שבו מאירה הלבנה בשלימותא ׳קיימא סיהרא בשלימותא׳ ומזה מסתעפים שאר הניסים שהגמרא מייחסת ליום המיוחד של ט״ו באב עד שהוא מקבל סופרלטיבים כמו ׳לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב׳.
ההברקה שתפסה אותי במאמר היא שמהותו של ט״ו באב הוא רק ׳גילוי׳, ובדברי המאמר: ״המעלה דחמשה עשר באב היא בענין הגילוי״ והרבי מציג את הרעיון הזה בכמה רבדים של היום המיוחד הזה, שנים מהם אציין פה.
הכי פשוט, בעצם היותו יום שבו הלבנה בשלימותא. זה לא נכון, שהרי הלבנה כל הזמן בשלימותא, היא כל הזמן באותו גודל, היא לא קטנה וגדלה במשך החודש, זה רק שהגילוי שלה קטן וגדל. ובחמשה עשר בחודש היא בגילוי.
ב. האירוע הראשון כרונולוגית שמיוחס בגמרא לט״ו באב הוא ׳יום שכלו בו מתי מדבר׳, שהרי אחרי חטא המרגלים נגזר על דור המדבר למות במדבר. המדרש מתאר שבכל שנה בתשעה באב היו הגברים במדבר סיני נכנסים לקברים שחפרו לעצמם וכ15 אלף מהם לא קמו בבוקר. גם בשנת הארבעים הם נכנסו לקברים בתשעה באב, וכשבבוקר גילו שאף אחד לא מת חשבו שאולי הם טעו בחישוב התאריך ונכנסו לעוד לילה, כך לילה אחר לילה מי׳ עד י״ד באב, בט״ו באב כשראו שהלבנה בשלימותא ״אמרו: ביטל הקב"ה אותה גזירה קשה מעלינו ועשו משתה ושמחה ויו”ט״. כלומר, ביטול הגזירה לא נעשה בט״ו באב כי אם בט׳ באב, בחמשה עשר באב הגיע רק ׳הגילוי׳ שהגזירה התבטלה. ובכל זאת משתה ושמחה ויום טוב לא עושים ביום בו התבטלה הגזירה אלא ביום בו התגלה לנו שהיא התבטלה.
כי ככה זה, העצם והעקרון הם בסדר, אבל הגילוי הוא הסיבה למסיבה.
אז אם אתם עקרונית שמחים תזכרו שזה מעניין את הסבתא של אשתי, כי העיקר הוא הגילוי של השמחה ולא עקרון השמחה.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
