אני מתעקש להעדיף את המונח 'התנתקות' על 'גירוש' / יוני רובין
בערב תשעה באב השנה התפרסם קטע ברשתממנו אנו למדים כי אחד מהמגישים המקשקשים למאות אלפים בתרעלת הערוצים, אינו יודע היכן טמונים השורשים - היכן טמונים הם אבותינו .
הבעיה היא לא אתו ובערותו, הבעיה היא עם העמדת מִּלְיָה שלם של מגישים ומבינים, מומחים והוגים, ביטחוניסטים ולשעברים הממלאים את האולפנים בהתנשאות וחשיבות עצמית, מביעים דעה, הבנה והכרעה בנושאים מהם הם לגמרי מנותקים - שורשנו, יהדותנו, מרחבי ארצנו ומעל הכל ביטחוננו.
מבחינתם הכל זה 'שם' רחוק מנוכר ולא מוכר. לו רק היו מתאמצים להתקרב להכיר ולבקש בענווה מעט הבנה גם ללא הסכמה; היכן המקומות? מי הם אותם הנאחזים? לשמוע את ה'למה', להבין קצת את התפיסה, לפתח ההערכה אל מול ההקרבה, לנסות לזהות את עוצמות האכפתיות.
ואולי אלו שיותר מכל זעקו, הם שצדקו, הם הם שהוכפשו, והם גם שיותר מכולם שילמו?!
יצא לי לא אחת, כשדברתי בפני פורומים 'משלנו' אודות 'תכנית ההתנתקות' - היה מי שמיהר לתקן אותי; "..הגירוש".
אני מתעקש (ולאחרונה שמתי לב לנוספים שנוהגים כך) לבכר את המינוח 'ההתנתקות'.
ההתנתקות - היא הבעיה.
העקירה וההפקרה - התוצאה.
"תוכנית ההתנתקות" לא הייתה רק תוכנית, תוכנית ההתנתקות הייתה הוויה ומציאות. מציאות מתוכה צמחה ההתנתקות כתוכנית, תוכנית לעקירה והחרבה שהתעלמה מההפקרה, תכנית שיותר מכל נתנה רוח גבית לאויב הערבי והביאה עלינו את פרעות תשפ"ד, הנוראות בהקיפן ואכזריותם אף מטבח פרעות תרפ"ט שהתרגשו על היישוב היהודי בארץ ישראל, בימים אלה לפני תשעים ושבע שנה.
ובכוכבית צריך לומר: על כל זאת הם לא חשבו כשאת המינוח 'ההתנתקות' קבעו. אלא נתנו שם הנתפס כמעדן ומכבס יותר. הכיבוס משחית.
מאפשרים לכם לקבל
