רב או נוכל? תעלומת הירושלמי על סדר קדשים
תגלית מרעישה
בתחילת המאה הקודמת התפשטה ברחבי העולם היהודי ידיעה שנשמעה כמעט בלתי נתפסת: לאחר מאות שנים של סימני שאלה, נמצא כתב יד עתיק של התלמוד הירושלמי על סדר קדשים.
הייתה זו בשורה של ממש. בעוד שבידינו מצויים סדרי זרעים, מועד, נשים ונזיקין של התלמוד הירושלמי, סדר קדשים – העוסק בעבודת בית המקדש והקרבנות – אינו נמצא בידינו. במשך דורות תהו רבים האם אבד במהלך השנים, או שמעולם לא נכתב.
הידיעה שהגיעה מהונגריה חוללה התרגשות עצומה. קול קורא הופץ בקהילות היהודיות ובו קריאה לסייע בהוצאתו לאור של כתב היד שנמצא זה עתה. רבים ראו בכך אחת התגליות הגדולות ביותר של הדורות האחרונים.
מעיון בגליונות העיתונות היהודית מאותם ימים אפשר לחוש את עוצמת ההתרגשות שאחזה בעולם התורה. בגיליון מחודש חשוון תרס"ו התבשרו הקוראים על "בשורה טובה", שלפיה נמצא "מטמון גדול ואוצר נחמד שאין דוגמתו בעולם" – כתב יד של הירושלמי על סדר קדשים, "אשר חכמים חשבוהו לנאבד או שלא נתחבר כלל". הידיעה התקבלה בהתלהבות עצומה והציתה את דמיונם של רבים.
האוצר שנמצא בטורקיה
במרכז הסיפור עמד אדם שהציג את עצמו כחכם הספרדי יהודה אלגאזי. סיפורו נשמע אמין להפליא.
לדבריו, אחיו ששהה לרגל עסקיו בעיר איזמיר שבטורקיה רכש את עיזבונו של אחד מחכמי העיר. בין המכתבים הישנים מצא התכתבות שממנה עלה כי בידי המשפחה נמצא כתב יד עתיק של התלמוד הירושלמי על סדר קדשים.
אלגאזי סיפר כי יצא בעקבות הרמזים, ולאחר חיפושים ממושכים הצליח לאתר את כתב היד בביתו של אחד מצאצאי אותה משפחה. בעל הבית, כך נטען, כלל לא הבין את ערכו של האוצר שהיה מונח ברשותו.
זמן קצר לאחר מכן החלו להופיע הכרכים הראשונים של "הירושלמי על קדשים", כשהם מלווים בפירושו של אלגאזי עצמו.
כדי לחזק את אמינות החיבור צורפו אליו גם הסכמות שיוחסו לגדולי ישראל.
תחילה התקבלו הכרכים בזרועות פתוחות. על אחד מחשובי רבני ארץ ישראל מסופר כי ביום שקיבל לידיו את הספר לבש בגדי לבן, וכאשר הגיע הספר לידיו בירך עליו ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות. רב אחר קיבל על עצמו להניח מדי יום תפילין דרבנו תם, לאחר שמצא להן אסמכתא בדברי הירושלמי שזה עתה נחשף.
גל של שמחה הציף את עולם התורה. הגמרות החדשות שפכו אור על מחלוקות עתיקות בין הראשונים והעניקו תשובות לסוגיות שנותרו פתוחות במשך מאות שנים.
הספקות מתחילים לצוף
אלא שלא חלף זמן רב עד שסימני השאלה החלו להופיע.
גם בעיתונות התקופה החל הטון להשתנות. אם בתחילה עסקו הגיליונות בהתלהבות מהגילוי ובחשיבותו, הרי שככל שחלפו החודשים החלו להתפרסם יותר ויותר תהיות וביקורות על מקורו של כתב היד ועל אמינותו.
רבנים וחוקרים החלו לעיין בספר החדש והצביעו על קשיים מהותיים. היו שהתקשו בסגנון הלשון, אחרים מצאו מקורות שלא התאימו לדברי חז"ל, ורבים תהו כיצד ייתכן שחיבור כה מרכזי נעלם לחלוטין במשך מאות שנים מבלי שהותיר כמעט כל זכר.
הוויכוח הלך והחריף.
בקיץ תרס"ז הגיע המאבק לשיאו. באותה תקופה החלה להתפרסם סדרת מאמרים מקיפה שבה נותח החיבור לפרטי פרטים. פעם אחר פעם הוצגו קטעים מתוך ה"ירושלמי" החדש, ולצדם המקורות המקבילים מן הירושלמי המצוי בידינו. הכותב הצביע על משפטים שהועתקו, על שינויים שנעשו בנוסח ועל תוספות שנועדו ליצור רושם של כתב יד עתיק, וביקש להוכיח כי אין מדובר בגילוי היסטורי – אלא בזיוף מתוחכם. מה שהוריד עוד מאמינות החיבור היא העובדה כי התברר שההסכמות שהובאו בספר מאת גדולי ישראל התבררו כזיוף.
מי שהכריעו את הכף היו הגאון הרגוטשובער, בעל ה"אור שמח" וה"אמרי אמת" מגור, שקבעו כי אין מדובר בכתב יד קדום – אלא בזיוף מתוחכם.
ההתלהבות הפכה באחת לאכזבה גדולה.
מי באמת היה יהודה אלגאזי?
ככל שהפרשה הלכה והתבררה, החלו רבים לבדוק גם את עברו של האיש שעמד במרכזה.
מה שהתגלה השאיר את העולם היהודי כולו בתדהמה.
לשום דבר ממה שסיפר שלמה יהודה אלגאזי לא היה קשר לאמת. הוא נולד ברוסיה בשם זוסיא פרידלנדר. במהלך חייו החליף שמות וזהויות, נדד בין מדינות, הציג עצמו פעם כתלמיד חכם אשכנזי ופעם כרב ממוצא ספרדי, ואימץ את השם "שלמה יהודה אלגאזי" כדי לבסס את מעמדו. הוא הסתבך בפרשיות שונות ואף נאלץ לעזוב קהילות שבהן שהה.
קלונו נחשף לעיני כול, והפרשה שנראתה בתחילתה כתגלית היסטורית הפכה לאחת ההונאות הגדולות בתולדות הספרות התורנית.
השאלה עדיין נותרה פתוחה
אלא שגם לאחר שהתברר כי "הירושלמי על קדשים" של יהודה אלגאזי אינו אלא זיוף, השאלה עצמה לא נפתרה.
האם בכלל היה אי פעם תלמוד ירושלמי על סדר קדשים?
החיד"א מביא כי חכמי ארץ ישראל כתבו ירושלמי גם לסדר קדשים, אך הוא אבד במשך הדורות. מנגד, בראשונים כמעט שלא נמצאים אזכורים מפורשים לקיומו, וגם אותם מקורות בודדים שנמצאו עוררו דיונים נרחבים כיצד יש להבינם והאם הם אכן מעידים על קיומו של חיבור כזה.
גם הגניזה הקהירית, שבה התגלו אלפי קטעי כתבי יד עתיקים ובהם גם חלקים נרחבים מהתלמוד הירושלמי, לא סיפקה תשובה. למרות העושר העצום של כתבי היד שנמצאו בה, לא התגלה אפילו קטע אחד של תלמוד ירושלמי על סדר קדשים.
כך, 120 שנה לאחר שהעולם היהודי סער סביב הבשורה על מציאת הירושלמי האבוד, נותרה השאלה הגדולה פתוחה: האם היה אי פעם תלמוד ירושלמי על סדר קדשים שאבד במרוצת הדורות, או שמא מעולם לא נכתב מלכתחילה?
מאפשרים לכם לקבל
