45 שנה לניסיון הדרמטי: האם ארון הברית כמעט התגלה?
רב הכותל עומד לבדו במעמקי מנהרה חשוכה מתחת להר הבית. בידו אקדח שלוף. מולו הולך ומתקרב המון ערבי זועם, חמוש במוטות ברזל, אלות וכלי חפירה. עוד רגע אחד – והעימות עלול לצאת מכלל שליטה. כך הסתיים אחד הניסיונות המסקרנים ביותר שנעשו אי פעם לאתר את ארון הברית.
השבוע, בכ' בתמוז, מלאו 45 שנה לאותו יום דרמטי.
במשך דקות ארוכות ניצב רב הכותל, הרב מאיר יהודה גץ, מול ההמון הזועם, עד שלמקום הגיעו תלמידי ישיבה וכוחות הביטחון. אלא שגם הם כבר לא הצליחו למנוע את סיום הפרשה. לעיני הרב הובאו בלוקים, מלט וטונות של בטון, והפתח שבו תלה תקוות במשך שנים ארוכות נאטם לנגד עיניו.
כדי להבין כיצד הגיע רב הכותל לרגע הזה, צריך לחזור כעשור לאחור.
לאחר מלחמת ששת הימים החלו לראשונה זה מאות שנים חפירות נרחבות לאורך הכותל המערבי. במהלך העבודות נחשפו אולמות, מעברים ושערים קדומים שהיו קבורים במשך דורות מתחת לאדמה. אחת התגליות המרתקות הייתה שער אבן גדול שהיה אטום לחלוטין.
התגלית הזו טלטלה את עולמו של הרב גץ.
במשך שנים הוא הקדיש אינספור שעות ללימוד מבנה הר הבית, למקורות חז"ל, ולמדידות שערך בעצמו בשטח. ככל שהעמיק במחקרו, הלכה והתחזקה אצלו מסקנה אחת.
לדעתו, השער שנחשף היה "שער הכוהנים" המוזכר במקורות. אך לא זו בלבד.
על פי החישובים שערך, מעבר לאותו שער הסתתרה מערכת המחילות שבה, כך האמין, גנז המלך יאשיהו את ארון הברית ערב חורבן בית המקדש הראשון.
הרב גץ היה משוכנע כי הצליח לזהות את מקום גניזתו של ארון הברית.
אלא שאז ניצבה בפניו שאלה כבדה.
גם אם אכן הצליח לפענח את התעלומה העתיקה ביותר של העם היהודי – האם מותר בכלל לנסות להגיע אל המקום?
את השאלה הזו החליט להפנות אל הרבי.
במכתב מפורט תיאר את ממצאיו, את חישוביו ואת תוכניתו לפרוץ את השער האטום.
במכתב שקיבל התנגד הרבי נחרצות לרעיון וכתב כי הוא מקווה "שבטלה התכנית לחפור מתחת לבית המקדש, מחילות וכו', ואפילו לספקן."
הרבי הדגיש שאין לגעת במקום המקדש, ואף לא במקום שיש לגביו ספק או אפילו ספק־ספקא של קדושת המקדש.
למרות אכזבתו הגדולה, הרב גץ קיבל את הדברים, גנז את התוכנית ולא ניסה לפרוץ את השער.
אלא שעשר שנים לאחר מכן, הכל השתנה.
בכ' בתמוז תשמ"א, במהלך עבודות במנהרות הכותל, קרס לפתע אחד הקירות הסמוכים לשער וורן. מאחורי הקיר התגלה חלל עצום, מלא מים ובוץ, שלא היה מוכר קודם לכן.
כשהוזעק למקום, התקשה הרב גץ להסתיר את התרגשותו.
ביומנו כתב כי ישב שעה ארוכה כשדמעות זולגות מעיניו, ורק לאחר מכן אזר אומץ, נכנס אל המנהרה ואמר "תיקון חצות".
כדי להמשיך פנימה היה צורך לשאוב כמויות גדולות של מים. השאיבה ארכה זמן, ובינתיים החלה השמועה להתפשט. בתחילה ידעו עליה שרים ובכירים בלבד, אולם בתוך זמן קצר כבר דיווחה עליה התקשורת.
התגובה בעולם הערבי הייתה מיידית.
המוני מפגינים החלו לנהור לעבר הר הבית. ההסתה גברה, ובשעה מאוחרץ הוזעק הרב גץ במהירות אל המנהרה לאחר שנמסר לו כי קבוצת ערבים הצליחה לפרוץ אל המקום דרך פתח מכיוון הר הבית.
כשהגיע לשם גילה עשרות פורעים חמושים במוטות ברזל, אלות וכלי עבודה מאולתרים כשהם מתקדמים לעברו.
לבדו, במעמקי המנהרה, שלף הרב גץ את אקדחו וקרא לעברם לעצור.
רק כעבור דקות ארוכות הגיעו למקום תלמידי ישיבה וכוחות הביטחון.
אלא שהמאבק כבר הוכרע.
לעיני הרב החלו הפורעים להביא בלוקים, מלט וכמויות עצומות של בטון, ויצקו קיר עבה שחסם לחלוטין את המעבר.
זמן קצר לאחר מכן, מחשש למהומות רחבות, החליטה גם ממשלת ישראל לאטום את המנהרה מצדה השני.
כך הסתיים אחד הניסיונות הדרמטיים ביותר שנעשו אי פעם להגיע אל המקום שבו, על פי אמונתו של הרב גץ, הוסתר ארון הברית.
למרות שהמנהרה נפתחה באופן בלתי צפוי ונראה היה כי הדרך פנימה נסללה מעצמה, בסופו של דבר לא בוצעה כל חפירה מתחת להר הבית. המנהרה נאטמה עוד בטרם החל ניסיון ממשי להתקדם – בדיוק כפי שביקש הרבי שנים קודם לכן, כאשר הורה לבטל כל תוכנית לחפור במקום הקדוש.
היכן נמצא ארון הברית כיום? על השאלה הזו עדיין אין תשובה. גם 45 שנה לאחר אותו ניסיון דרמטי, התעלומה הגדולה של העם היהודי נותרה בעינה וממשיכה להסעיר את הדמיון עד היום.
מאפשרים לכם לקבל
