קווים לדמותו של ענק ההלכה הגרא"ח נאה | מיוחד
הפוסק שקבע את 'המידות לעולם ההלכה'
---------------------------------
הגאון הרב אברהם חיים נאה זצ"ל נולד בי"ג באייר שנת תר"ן בעיר חברון, לאביו הגאון החסיד רבי מנחם מענדל נאה, שהיה מראשי ישיבת "מגן אבות" ומחשובי חסידי חב"ד בארץ הקודש. בבית חסידי ושורשי זה, הספוג בתורת חב"ד ובדקדוק ההלכה, גדל והתעצב.
כבר בצעירותו ניכר בשקידתו העצומה, ולמד בישיבות המפוארות של חברון וירושלים, שם הוסמך להוראה על ידי גדולי הרבנים. בשנת תר"ע נישא לרעייתו מרת דבורה, בתו של הגאון החסיד רבי שאול יצחק פניגשטיין, ולאחר נישואיו עבר להתגורר בשכונת בתי אונגרין בירושלים, שם המשיך להקדיש את כל זמנו ללימוד התורה.
בשנת תרע"ד, בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ הרב נאה לעזוב את הארץ זמנית בשל נתינותו הרוסית. הוא הגיע לגאורגיה ומשם המשיך לבוכרה, שם פעל במשך מספר שנים בקרב הקהילה היהודית המקומית. במהלך שהותו שם, הרביץ תורה, עסק בביצור חומות הדת ואף חיבר עבור בני הקהילה את ספרו ההלכתי "חמודי שבת" שתורגם לשפתם (יהודית-בוכרית) כדי להנגיש להם את ההלכות המעשיות. משם המשיך למצרים, שם ייסד את 'ישיבת ארץ ישראל' לפליטים, ורק לאחר סיום המלחמה חזר לירושלים.
במהלך חייו בארץ זכה לשמש בתפקידים ציבוריים רבי-משקל. הוא מונה למזכיר בית הדין (ספרא דדיינא) של העדה החרדית בירושלים, תפקיד בו שירת בישרות ובנאמנות יוצאת דופן והיה לדמות מוכרת ואהובה על כל חוגי היהדות בעיר.
במקביל לעבודתו בבית הדין, עמד בלב העשייה של חסידי חב"ד בארץ, פעל בשליחויות מורכבות ברחבי העולם, וזכה לאמונם המלא של רבותינו נשיאינו – קשר עמוק שליווה אותו לאורך כל שנות פועלו עד להסתלקותו בכ' בתמוז תשי"ד, אז נטמן בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.
"אין להרהר אחר פסקיו"
אחד הגילויים המרעישים והמרתקים ביותר שנחשפו מתוך צילומי כתבי יד קודש, מציג את התוקף והגיבוי המוחלט והבלתי מתפשר שהעניק הרבי לרבי אברהם חיים נאה זצ"ל ולספריו. המענות הללו מבהירים מעל לכל ספק כי בעולם הפסיקה החב"די, הרב נאה אינו עוד דעה, אלא עמוד התווך המרכזי שאין לזוז ממנו.
באחד המכתבים, כאשר חסיד ניסה לערער על שיעוריו של הרב נאה והציע להחמיר כשיטות אחרות, השיב לו הרבי במענה חריף וברור: "כבר הורה זקן, הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה, ואין להרהר אחר פסקיו!" הרבי שלל לחלוטין את הניסיונות של אלו שביקשו למצוא "חומרות" מחוץ למסורת חב"ד, והסביר כי מי שמנסה לזוז משיעורי הרב נאה כדי להחמיר, עלול למצוא את עצמו מגיע לידי קולא גדולה ופוגע בשרשרת הפסיקה של חסידי חב"ד דור אחר דור.
בהזדמנויות שונות ובפני רבנים ופוסקים מכל החוגים, הכריז הרבי בתוקף כי הגרא"ח נאה הוא ה"מרא דאתרא" והסמכות העליונה והבלעדית בכל הנוגע למידות ושיעורי התורה, כיוון שכל יסודותיו מבוססים על דקדוק אלוקי מוחלט בדברי רבינו הזקן.
מאחורי הקלעים של פולמוס המידות: דיוק הנדסי ומטבעות עתיקים
המערכה ההלכתית ההיסטורית של רבי אברהם חיים נאה, לא הייתה רק פולמוס תיאורטי על דפי הגמרא. עדויות חושפות עבודת שטח פיזית ומחקר מעשי יוצא דופן, שהפך למפעל חיים של ממש. כדי להוכיח ששיעורי שו"ע רבינו הזקן והרמב"ם תואמים את המציאות בשטח ואת מסורת הדורות, הרב נאה לא היסס לפעול כחוקר וכמהנדס.
הוא הסתובב ואסף מטבעות עתיקים מתקופות שונות, שקל אותם מול משקולות בנות זמננו, מדד נפחים של ביצים ושיער מים ונוזלים באמצעות כוסות מדידה מיוחדות שבנה בעצמו בדיוק מתמטי מוחלט. כאשר יצא לאור ספרו המהפכני "שיעורי תורה" (ולצידו "שיעור מקוה" ו"אבני צדק"), עולם התורה כולו הוכה בתדהמה. גדולי הפוסקים והלמדנים בירושלים ובבני ברק, שלא נמנו על חוגי החסידים, נדהמו לראות כיצד חסיד חב"די מעמיד את יסודות ההלכה המעשיים על הדיוק המדעי הגבוה ביותר. למרות הוויכוח הנוקב, החזון איש עצמו רחש כבוד מופלג לגאונותו ולישרותו של הרב נאה, והפולמוס הזה נותר עד היום המתווה הראשי של עולם ההלכה: "שיעורי החזון איש" מול "שיעורי הרב נאה".
הכתבים בלילות והשליחות המוקדמת בבוכרה ומצרים
מאחורי היקף הספרים העצום, עמדה שגרת יום צפופה ומחויבות עמוקה לציבור, שלא הותירה לו פנאי לכתיבה בשעות היום. בנותיו סיפרו כי את ספריו ההלכתיים הגדולים היה כותב בעיקר בשעות הלילה המאוחרות, באותן שעות שקטות שבהן יכול היה להתרכז ולשקוע בעומקה של הלכה ללא הפרעה.
עוד לפני שהתפרסם כאחד מגדולי הפוסקים בארץ הקודש, פעל רבי אברהם חיים נאה בשליחויות ציבוריות חשובות ברחבי העולם בהוראת רבותינו נשיאינו. בעקבות דודו, הגאון רבי שלמה לייב אליעזרוב, יצא לפעול בקרב יהודי בוכרה ואף חיבר עבורם ספר הלכתי מיוחד בשפתם (ערבית-בוכרית מדוקדקת). בהמשך הגיע למצרים, שם הקים את 'ישיבת ארץ ישראל' ועמד לימין הקהילה המקומית בביצור חומות הדת והחינוך, כשהוא מותיר רושם כביר בכל מקום אליו הגיע.
"קצות השולחן" בסדר היום: ההוראה המפורשת לערבי שבתות
ספר היסוד של הרב נאה, "קצות השולחן" (יחד עם הביאור המעמיק "בדי השולחן"), נולד מתוך צורך חסידי בוער. שולחן ערוך רבינו הזקן הוא עמוק מיני ים, ולא כל אחד מסוגל לחלץ ממנו שורה תחתונה לפועל ממש בעיצומו של יום יום עמוס. הרב נאה תמצת וסידר את הלכות המעשה הנחוצות ביותר במתכונת בהירה, קולחת ומדויקת.
הרבי לא רק שיבח את הספר, אלא הפך אותו לחלק בלתי נפרד מסדר היום ומחובתו של כל חסיד. במכתבים שנחשפו, הרבי עורר ותבע כי על כל אברך ובחור לנצל את שעות ערב שבת קודש כדי לפתוח את ספר "קצות השולחן" וללמוד את הלכות שבת הנחוצות. הרבי הסביר שלימוד זה אינו עניין לימודי גרידא; זו הדרך היחידה שבה חסיד יכול להבטיח שהוא מנהל את ביתו כראוי ומגיע ליום השבת כשהוא יודע כיצד לנהוג בפועל, ובכך הוא מציל את עצמו ואת בני ביתו מלהיכשל באיסורי שבת חמורים מתוך חוסר ידיעה.
נאמן הבית של אדמו"ר הריי"צ בארץ הקודש
המסמכים והתכתובות ההיסטוריות מציגים זווית נוספת ועוצמתית בדמותו – אחריותו הציבורית הכבדה והאמון המוחלט שניתן לו מחצר הקודש. בתפקידו כמזכיר אגו"ח בארץ הקודש וחבר ההנהלה, רבי אברהם חיים נאה עמד בקשר ישיר, שוטף וחשאי עם אדמו"ר הריי"צ. מכתבים רגישים ביותר זרמו אליו, ובהם תארים מופלגים ונדירים שכתב לו הריי"צ, שלא הוענקו כמעט לאף דמות אחרת באותה תקופה.
הרב נאה היה האחראי האישי על ניהול מוסדות חב"ד, עסקנות הכלל מול שלטונות המנדט בירושלים, וחשוב מכל – על חלוקת כספי ה'כולל' ששלח אדמו"ר הריי"צ. באותם ימים קשים של רעב ועוני בארץ, משפחות אנ"ש רבות היו תלויות לחלוטין בישרותו ובדקדוקו של הרב נאה, שחילק את המשאבים בצדק ובמסירות נפש, ושימש כגשר החי, הנאמן והאיתן בין חצר הקודש ברוסיה ובארצות הברית לבין היישוב החב"די בארץ ישראל.
משכין השלום של ירושלים
לצד גאונותו ההלכתית ומילוי תפקידו הרשמי כספרא דדיינא (מזכיר בית הדין) בירושלים, נודע הרב נאה ככתובת המרכזית להשכנת שלום בית וליישוב סכסוכים. מדי יום ביומו, לאחר שהיה שומע בבית הדין את המחלוקות המורכבות בין בני זוג שהגיעו על סף גירושין, היה פונה אליהם בעדינות ומבקש מהם לבוא אל ביתו בשעות הערב, מחוץ לכתלי בית הדין הרשמיים.
באותן פגישות ליליות בביתו, בסבלנות אין קץ ובמאור פנים, היה מצליח להרגיע את הרוחות, לגשר על הפערים ולהביא לפשרות ששמרו על שלמותם של בתים רבים בירושלים.
המופת המצמרר ב-770: שני בקבוקי המשקה
הקשר המיוחד וההערצה ההדדית בינו לבין הרבי הגיעו לשיא מופלא ומצמרר בימיו האחרונים על פני האדמה. בשנת תשי"ד, כאשר חלה רבי אברהם חיים נאה במחלה קשה, נכנס בנו ליחידות בקודש פנימה ב-770 כדי לבקש ברכה דחופה לרפואה שלמה עבור אביו הגדול.
הרבי הקשיב לבן ברוחב לב, ולאחר מכן העניק לו שני בקבוקי משקה חסידיים. הרבי הושיט את הבקבוקים ואמר מילים שהרעידו את לב המשפחה: "בקבוק אחד עבור רפואת אביך, רבי אברהם חיים, והשני עבור..." – וכאן הרבי עצר לפתע ברוח קודשו ולא סיים את המשפט.
בכ' בתמוז שנת תשי"ד נסתלק הגרא"ח נאה לגנזי מרומים ונטמן בבית העלמין הר המנוחות בירושלים, כשאנ"ש שוקעים באבל כבד על אובדן עמוד ההוראה. רק שבועות ספורים לאחר מכן, כאשר נערכה שמחת נישואין קבועה מראש במשפחתו של רבי אברהם חיים נאה, הבינו החסידים בדמעות את רוח הקודש הגלויה: הבקבוק השני יועד מראש לשמחת החתונה, כאשר הרבי צפה את העתיד לבוא וביקש להעניק למשפחה כוח ונחמה גם לימים הבאים, מתוך דאגה ואהבה אבהית לכל פרט.
"נפגש בשבוע הבא" – פטירת בר הפלוגתא
סיפור נוסף ומפעים המלמד על ההשגחה הפרטית שליוותה את ימיו האחרונים, קשור בוויכוחים ההלכתיים היומיומיים שהיה מנהל בשטיבלאך בירושלים עם תלמיד החכם הנודע, רבי שמואל מועד זצ"ל. השניים היו רגילים להתפלפל ארוכות בהלכה, כשרבים מאנ"ש מתאספים סביבם כדי ליהנות מאור תורתם.
ביום חמישי, ימים ספורים לפני הסתלקותו, עמדו השניים לאחר תפילת שחרית והתווכחו ארוכות בעניין הלכתי סבוך שלא הצליחו לסיימו באותו היום. עם פרידתם, אמר רבי שמואל מועד לרב נאה בידידות: "נו, עוד שבוע, כשניפגש כבר, נמשיך את הוויכוח". ביום שני שלאחר מכן, כ' בתמוז, נפטר הרב נאה לבית עולמו. יומיים בלבד לאחר מכן, ביום רביעי של אותו השבוע, נפטר לפתע גם בר הפלוגתא שלו, רבי שמואל מועד, והחסידים בירושלים ליוו אותם בתחושת רוממות, בידיעה ששני גדולי התורה עלו יחד להמשיך את אותו הוויכוח ההלכתי בישיבה של מעלה.
מאפשרים לכם לקבל
