הצילום הזה היה מסר שמיימי מהרבי לגיסי - בתמוז תשפ"ו
השבוע אספר שני סיפורים: האחד על מו"ח הרה"ג רבי שמואל יהודה וינפלד שליט"א, והשני על גיסי הרב יצחק קורץ, שליח הרבי בשכונת פסגת זאב בירושלים.
את הסיפור הראשון שמעתי מפי גיסי הרב קלמן וינפלד, רב בית הכנסת "בית אליעזר יצחק" בקראון הייטס ורב קהילת "מנהטן ביר" בניו יורק.
בחודש אלול תשס"ו, הפליג הרב קלמן וינפלד לנסוע עד לאוסטרליה הרחוקה כדי להשתתף בשמחת הנישואין של גיסו שהתקיימה שם. בליל שבת, ניגש הרב וינפלד אל עמוד התפילה בבית הכנסת המקומי ועבר לפני התיבה בתפילת "קבלת שבת". בתום התפילה, ניגשה אליו דמות ההוד של הקהילה, השליח הנודע והמפורסם הרב יצחק דוד גרונר ע"ה, ושאל אותו: "מה שמך?". ולפני שהספיק לענות לו את שמו, הוא אמר לו בהתפעלות: "מזמן לא שמעתי תפילה ירושלמית שורשית שכזו".
כששמע מפי גיסי את השם 'וינפלד', אורו עיניו. "איזה וינפלד אתה? האם הנך משתייך למשפחת וינפלד המוציאים לאור המפורסמת מירושלים?". משאישר זאת הרב קלמן, אמר לו הרב גרונר: בוא ואספר לך סיפור על אביך, הרב שמואל שליט"א. זהו סיפור שסביר להניח שאפילו הוא עצמו אינו מכיר.
וזהו סיפור המעשה: הרב יצחק דוד גרונר נהג לבקר את אחיו, מזכירו האישי של הרבי – הרב יהודה לייב (לייבל) גרונר ע"ה, בכל פעם שהגיע לביקור ב-770. באחת הפעמים שהגיע מאוסטרליה לניו יורק, שם את פעמיו ל-770 וכמובן שגם נכנס לחדר המזכירות לתת שלום לאחיו המזכיר הרי"ל. כשנכנס, מצא את אחיו שקוע בשיחת טלפון עמוקה. הרי"ל סימן לו להמתין רגע קט עד שיסיים.
כשניתק הרי"ל את השיחה, שאל אותו אחיו בסקרנות: "עם מי שוחחת כעת בכזו דריכות?". "זה היה יהודי מירושלים בשם הרב שמואל וינפלד", השיב המזכיר, "הוא עומד בראש הוצאת הספרים 'שי למורא' (לשעבר 'אשכול'), ומדי פעם הוא נוהג להפנות שאלות לרבי ולהתייעץ עמו בענייני עבודתו בדפוס. אתמול הוא שלח שאלה בנושא כללי הקשור להוצאה לאור. לא היה מדובר בעניין של פיקוח נפש או בשידוך, שבהם ממתינים לתשובה בכיליון עיניים ובדחיפות. לעצמי סברתי שאין צורך להזדרז ולהעביר לו את התשובה במהירות ובהקדם. התשובה מהרבי התקבלה אצלי בשעת לילה מאוחרת, וכשהבטתי בשעון, ראיתי שבארץ ישראל השעה היא אמצע הלילה. כיוון שלא היה מדובר בנושא דחוף, החלטתי להמתין עם מסירת התשובה עד לשעות הבוקר הנוחות יותר, כדי לא להעיר את הרב וינפלד משנתו. אולם בבוקר, כשנכנסתי אל הרבי כמידי יום ביומו, הפתיע אותי הרבי בשאלה ישירה: 'האם כבר מסרת את התשובה לוינפלד?'. השבתי לרבי שטרם הספקתי, כיוון שהתחשבתי בשעה המאוחרת ובכך שהנושא אינו דחוף ביותר. באותו רגע, נענה הרבי ואמר לי: 'לוינפלד צריך למסור מיד! כי מיד שאומרים לו ומה שאומרים לו - הוא מבצע מיד ללא שהיות כלל'".
האמרה הזו על אביך מפי אחי נחקקה בזכרוני היטב.
*
ואת הסיפור השני סיפר לי השבוע גיסי, הרב יצחק קורץ מירושלים. כמי שמנהל את בית חב"ד בפסגת זאב ביד רמה, הוא עסוק למעלה ראש בעבודת הקודש שלו יומם ולילה.
בבוקרו של ג' תמוז הוא קם לעבודתו הצפופה כבכל יום: הקדמה והכנה לתפילה בבית חב"ד, לאחר התפילה לימוד המאמר "ואתה תצוה", ואח"כ מסירת השיעורים וכו' וכו'. אלא שבאותו יום שרתה עליו מועקה גדולה והוא היה מדוכדך מעט. המחשבות שליוו אותו כל השעות הללו היו הגעגועים העזים לרבי, נשיא דורנו, והחיסרון המורגש של הרבי בכך שעדיין איננו רואים אותו לעיני בשר, לאחר שחלפו כבר לב שנים ארוכות. הוא הרגיש שהסוללה שלו אינה מלאה כדבעי, וחשב כיצד לשנות את מצב רוחו לטובה – אך ללא הועיל. את עבודת הקודש בשליחות לא ניתן לעצור, אבל היא הרבה יותר משובחת כאשר היא נעשית במצב רוח מרומם.
התחושה הזו לא הרפתה ממנו למרות שהוא מנסה להדחיקה ולהתעלם ממנה, אבל היא הייתה גדולה ממנו; היא הכתה בו שוב ושוב. אל תוך מחשבתו מתגנבים משפטים האומרים שהרבי במובן המוחשי (בלבד) איננו כמו שהיה בימים הללו, בימי האור והקדושה כשהיינו מסתופפים בצילו, והוא כמובן מסיר מיד את המחשבות הזדוניות הללו ומפזר אותן לכל עבר.
בשעות הצהריים מתקשרת אליו אחותו, הנמנית יחד עם בעלה על צבא השלוחים של הרבי – משפחת קובעטשעק מסאראטוב שברוסיה – והיא מספרת לו בהתרגשות כי בתמונת הרבי המתחדשת, הנשלחת מידי יום ע"י מערכת "החינוך היומי", נשלחה עכשיו תמונה של הרבי עומד בבית המדרש 770 ומחלק צדקה לילדים לפני התפילה, "ובסמיכות אל הרבי רואים אותך עומד שם כשאתה קרוב לגיל הבר מצוה".
כהרף עין היא שולחת לו את התמונה האמורה והוא מביט בה בהשתאות, כלא מאמין. מעולם הוא לא ראה את התמונה הזו ואף לא ידע על קיומה, והנה הוא מקבל מסר מן השמיים האומר לו: "הרבי אינו עוזב אותך לעולם", שהרי לא יעזוב הרועה את צאן מרעיתו, ובדווקא לא את שלוחיו המתמסרים אליו בכל מאודם. הרבי עומד לצידך בכל אשר תפנה, וגם אם לפעמים לא חשים בכך, המציאות האמיתית אינה משתנית.
"מאותו רגע", ממשיך לספר לי גיסי הרב קורץ, "נהפכתי לאדם אחר. התמלאתי בבת אחת בכל מה שהיה מרוקן אצלי וננסכו בי כוחות חדשים בעוז ובתעצומות. זה פשוט לא יאומן שמתוך 500,000 תמונות של הרבי שנאגרו באוצרות של ג'ם, דווקא התמונה הזו התפרסמה ביום שכל כך הייתי זקוק לה".
פלא פלאים.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com או בווצאפ: 0522711532
מאפשרים לכם לקבל
