חשיפת הפרוטוקולים: כך נולד אחד המבצעים הנועזים בהיסטוריה
חמישים שנה אחרי השבוע שהחזיק מדינה שלמה בנשימה עצורה, ארכיון המדינה חושף את הפרוטוקולים הסודיים שמאחורי מבצע אנטבה. מי שצולל אל תוך עשרות אלפי העמודים מגלה שבכל שורה ושורה אפשר להבחין ביד מכוונת מלמעלה. השרים ישבו, הזהירו, חששו, מנו את הימים, אך בסופו של דבר הכול הסתדר באופן שקשה להסביר רק בשכל אנושי.
הכול התחיל בצוהרי יום ראשון, כ"ז בסיוון תשל"ו (27 ביוני 1976). ישיבת ממשלה שגרתית הופרעה בפתאומיות, כאשר דיווח דחוף הונח בפני ראש הממשלה יצחק רבין: מטוס אייר פראנס שהמריא מתל אביב נחטף, ככל הנראה. רבין לא התלבט. "הכוונה שלי היא להעמיד את ממשלת צרפת כגורם אחראי לגורל הישראלים", קבע בכתב ידו, וסירב מראש לכל אפשרות לשחרר את צרפת מאחריותה.
מה שלא ידעו אז מקבלי ההחלטות הוא שכמה חודשים קודם לכן התרחש בניירובי שבקניה אירוע שהפך לימים לחוליה משמעותית בפרשה. במבצע סודי שכונה "מבצע צרבת" סיכלו השב"כ והמוסד ניסיון לפגוע במטוס אל על שעמד לנחות בקניה. המחבלים שנתפסו אז נכלאו בישראל, ורבין חשד שדווקא בכך טמון ההסבר לחטיפה: שמא המחבל ודיע חדאד ימ"ש תכנן את המהלך כולו כדי להביא לשחרורם.
הימים הבאים היו מסע של ממש בין תהום לתקווה. המטוס נחת תחילה בלוב לתדלוק, ולאחר מכן המשיך לאנטבה שבאוגנדה, שם שלט אידי אמין, ששוחח עם החטופים כאילו היה מארח טוב לב. בירושלים, לעומת זאת, שררו בלבול, דאגה וחוסר ודאות. במהלך אותו שבוע התקיימו לא פחות מ־18 ישיבות סודיות של צוות השרים המצומצם שהקים רבין, לצד ישיבות ממשלה, ועדת השרים לענייני ביטחון וועדת החוץ והביטחון של הכנסת. כל החלטה נשקלה שוב ושוב, וכל מילה נבחנה בקפידה.
בתוך כל הסערה בלט אלוף-משנה (מיל') ברוך בר-לב, ששירת בעבר באוגנדה והכיר את אמין באופן אישי. בר-לב ניסה לרתום את הקשר הישן ביניהם ופנה אליו במילים שחרגו הרבה מעבר לדיפלומטיה המקובלת: "יש לך הזדמנות שניתנה לך על ידי אלוהים להציל אנשים", הפציר בו, ובכך הזכיר לשליט האכזרי שיש מי שמביט מלמעלה על מעשיו. אמין, לדבריו, השיב כי הוא כבול בידי החוטפים, שהקיפו את החטופים בחומרי נפץ.
במקביל, מאחורי הקלעים התנהלה ההתלבטות הדרמטית ביותר: האם לצאת למבצע צבאי. שר הביטחון שמעון פרס כתב לרבין פתק שסיכם את הדילמה: "פעולה צבאית לכאורה אפשרית, אבל לא לפני שני לילות ויום מההחלטה", והדגיש שגם המוסד יוכל לשגר 12 לוחמים מוסווים לקניה רק במהירות שיא. בלילות הללו כל שעה הייתה גורלית.
ביום רביעי, ל' בסיוון, שוחררו רוב החטופים הזרים, ובאנטבה נותרו רק הישראלים. התחושה בירושלים הייתה של בדידות מוחלטת. אולם מן הפרוטוקולים עולה פרט שלא היה ידוע לציבור: המשא ומתן לא היה תרגיל הסחה בלבד. הממשלה שקלה באמת ובתמים לשחרר אסירים, ורק לאחר שהתברר כי האפשרות הצבאית ריאלית, הפך המשא ומתן לכלי שנועד לשמר את גורם ההפתעה.
חודש וחצי בלבד לפני החטיפה ייסד הרבי את "מבצע י"ב הפסוקים", לעידוד אמירת פסוקי תורה בפי ילדי ישראל. כאשר פרץ המשבר, פנו חסידי חב"ד לרבנים מובהקים בבקשה לשלב בעצרות התפילה לשלום החטופים את אמירת הפסוקים, מתוך אמונה בכוחם המיוחד לפעול ישועות. לאחר השחרור הציע הרבי לבדוק את מזוזות בתי הניצולים, ובכל בית שנבדק נמצאה בעיה כלשהי — חלק מהמזוזות היו פסולות וחלקן אף חסרו לחלוטין.
בישיבת ועדת החוץ והביטחון סיכם רבין באחד הרגעים הדרמטיים את הסכנה הכפולה שעמדה בפני הממשלה: "אם הפטפטת הישראלית לא תשבור את העניין, נוכל לעמוד בזה", הזהיר, והבהיר עד כמה רגישה הייתה כל הדלפת מידע.
מתברר שלא רק בירושלים עקבו בדריכות אחר ההתפתחויות. דו"ח סודי ומפורט על מהלך המבצע הגיע גם לידי הרבי, והוא השיב עליו בכתב יד קודשו. במענה כתב בתמיהה: "מפתיע שבכל השקו"ט המובא בפרטיות בדו"ח – לא הזכיר אף אחד אודות האפשרות שהמשא ומתן אין זה ערובה שבסופו של דבר הצד השני יקיים עכ"פ התנאי העיקרי שכל החטופים יוחזרו חיים."
בשבת, ג' בתמוז תשל"ו (3 ביולי 1976), הייתה היום שבו נפלה ההכרעה. בישיבת הממשלה המכרעת תיאר פרס את הרגע במילים שנחרטו בזיכרון הלאומי: "מבצע שצה"ל לא התנסה בשכמותו", והוסיף כי זהו המבצע הראשון מסוגו בתולדות עם ישראל מחוץ לגבולות המזרח התיכון. עוד לפני ההצבעה הבהיר רבין לחברי הממשלה שגם החלטה שלא לפעול היא אפשרות לגיטימית, אך המליץ לאשר את המבצע. הממשלה הצביעה פה אחד בעדו.
ואז, ברגע שבו נראה היה שהכול תלוי בחוט השערה, הציג הרמטכ"ל מוטה גור את תוכנית הפעולה: "הרעיון המרכזי הוא שאנו טסים עם ארבעה מטוסי הרקולס", פירט בביטחון, מבלי לדעת שכעבור שעות ספורות תתממש התוכנית כמעט במלואה, כאילו יד נסתרת מלווה את הכוחות צעד אחר צעד.
שעות לאחר ההחלטה המריאו ההרקולסים למסעם הארוך, כ־4,000 קילומטרים מן הבית. דקות לאחר חצות, כאשר האולטימטום של החוטפים עמד לפקוע, נחתו המטוסים על מסלול אנטבה. בתוך דקות ספורות פשטו הלוחמים על הטרמינל, חיסלו את המחבלים וחילצו 102 חטופים, רובם המכריע יהודים וישראלים. מי שמתבונן ברצף האירועים, שבו כל פרט התרחש בדיוק בעיתוי הנכון, מתקשה לראות בכך תכנון אנושי בלבד. יש כאן הרבה יותר.
שעות ספורות לאחר מכן, כשהחטופים שבו לקרקע הארץ, ידעו כל תושבי ישראל שמשהו גדול מן המובן מאליו התרחש כאן. שבוע שלם של פחד, התלבטות ותפילה הסתיים בניצחון שריגש את העולם כולו, וייזכר עוד דורות רבים כעדות לכך שגם בעת צרה יד ה' מלווה את עמו.
בהתוועדות שלאחר המבצע התייחס הרבי לחיילים שהשתתפו בחילוץ, והדגיש את גודל מסירות הנפש שנטלו על עצמם למען הצלת יהודים. הרבי ראה במבצע כולו אות אזהרה ועידוד גם יחד — הזדמנות להודות על הנס הגלוי, ובד בבד להתחזק בשמירת התורה והמצוות.
למקרה שפספסתם
מאפשרים לכם לקבל
