מאת חגית ריטרמן, בשבע

ההתחלה היתה בעצם תגובה למתקפה על גל החזרה בתשובה ששטף את הארץ בשנות השמונים. העיתונים פרסמו כתבות שבהן תוארה החזרה בתשובה כאקט שהורס משפחות, סטודנטים לסוציולוגיה כתבו עבודות שמציגות אותה כביטוי למשבר נפשי, וגורמי שמאל דרשו להפסיק מיד את מה שכינו "הכפייה הדתית".

בתוך כך נקראו נציגי חב"ד להתייצב בוועדות של הכנסת ולהסביר את הפעילות שלהם, שעל-פי החשד גרמה להתקרבות אל הדת. למה דווקא חב"ד? הם בלטו בפעילותם הדתית כיוון שהציעו לעוברים ולשבים להניח תפילין, חילקו סופגניות לחיילים שיצאו ללבנון, והעבירו שיעורי יהדות בבתי-ספר לא דתיים.

"תחת האיום החדש שנקרא חזרה בתשובה כללו כל פעילות של הפצת יהדות", מספר הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד ועורך 'שיחת השבוע'. "הדברים תוארו בתקשורת בצורה קשה, והתחושה היתה שאין אפשרות להציג צד שני. התקשורת היתה חסומה. הבנו שחייבים לפרוץ איכשהו את המחסום. הבעיה לא הסתכמה רק בכך שיהודים מנותקים לגמרי מיהדות ושמציירים להם תמונת עולם מסוימת; גם למסורתיים ולדתיים לא היו תשובות על המתקפה".


בעצם, התחלנו בארה"ב

ביום שישי יראה אור הגיליון ה-1,000 של 'שיחת השבוע', עלון בית-הכנסת הפופולארי שיוצא לאור מטעם תנועת חב"ד. עלון 'שיחת השבוע' מופץ לא רק בקרב חסידי חב"ד, אלא בכל הארץ. כן, יש להם מנויים גם בקיבוצים, אם תהיתם. לרגל המאורע החגיגי, התפוצה של 180 אלף העותקים תגדל עוד, ארבעת העמודים יהפכו לשמונה, והצבע האחיד המתחלף מדי שבוע יהפוך לנחלת העבר: מעתה, מבטיח העורך, יהיה צבע מלא.

הגיליון הראשון יצא לפני 19 שנים, בי"ט כסלו, חג הגאולה (יום שחרורו מהכלא הרוסי של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד). 'שיחת השבוע' הודפס ב-20 אלף עותקים, ופוזר בבתי-כנסת ברחבי הארץ. התגובות היו נלהבות: "חבר'ה שלנו יצאו למבצעים (פעילויות להפצת היהדות), וכל פעם ביקשו מהם עוד ועוד גיליונות".

'שיחת השבוע' לא היה עלון בית-הכנסת הראשון. 'שבת בשבתו', הוותיק ממנו, החל את דרכו שנתיים לפניו. בחו"ל פורסמו דפי פרשת השבוע כבר בשנות ה-60, ובשנות ה-80 החל להופיע בארה"ב דף בעברית, 'לקראת שבת' שמו, שכלל גם עיבוד של שיעורי הרבי מלובביץ'. ברוד הצעיר, ששהה שם במסגרת 'שנת הקבוצה' (שנה בה בוגרי ישיבות חב"ד לומדים בחצר הרבי מלובביץ'), התבקש לכתוב את הדף, ו"החבר'ה שלנו, שיצאו לפעילויות של קירוב יהודים בימי שישי, היו מחלקים אותו". ברוד חזר לארץ עם חלום להוציא משהו דומה גם כאן, אבל החלום נגנז, בעיקר בשל קשיים טכניים, והוא החל לעבוד כעורך ההוצאה לאור של צעירי חב"ד.

הצורך להתגונן מפני המתקפה על החזרה בתשובה, התחושה שהתקשורת לא מאפשרת להשמיע את הקול הדתי והרצון להעניק ליהודים שאינם דתיים כמה טיפות ממעיין היהדות חברו יחד והולידו את הרעיון להוציא לאור עלון שיספק תכנים ברוח האמונה היהודית. צעירי חב"ד לקחו על עצמם את המשימה.

"בעצם, יצרנו כאן סוג של עיתון", מסביר ברוד את החידוש שבהקמת 'שיחת השבוע'. "אומנם צמד דפים, אבל כזה שכולל, בנוסף לחומר התורני, גם מאמר שעוסק באקטואליה, כתבה קצרה, ובעיקר יכולת להעביר תמונת חיים מסוימת. רצינו להגיע לאנשים".

המו"ל של 'שיחת השבוע' הוא 'צעירי אגודת חב"ד', גוף שהרבי מלובביץ' הקים בארץ כדי לנהל את הפעילות של תנועת חב"ד בהפצת יהדות ובהנחלת חסידות.

ליו"ר צעירי חב"ד, הרב יוסף-יצחק אהרונוב, יש חלק מהותי בקיומו של המפעל: הוא טיפח את 'שיחת השבוע' מראשיתו, והוא זה שנושא בעול הגירעון הקבוע כדי שהתכנים יגיעו אל הקוראים.

המערכת הקטנה כוללת את ברוד עצמו, כמובן, שכותב אקטואליה בעמוד הראשון ועוד שני מדורים וגם עורך את הטקסטים שהכותבים מגישים לו, זלמן רודרמן, שכותב את המדור 'מעשה שהיה' ואת הכתבה שבשער האחורי, הרב יוסף גינזבורג, שכותב את פינת ההלכה, הרב אליעזר ברוד, הכותב את 'מן המעיין', וצ' לבנוני, הכותבת את 'שולחן שבת' – עיבוד שיעוריו של הרבי מלובביץ'.


השמאלנים לא רוצים אקטואליה

שאלתי את ברוד אם יש להם קוראים שמתלוננים על הרוח החב"דית. הוא ענה שלא, אלה שמתלוננים דווקא היו רוצים שלא תהיה שם אקטואליה. מהם כאלה שאוחזים בדעות שמאליות, מהם כאלה שלא רוצים לקרוא אקטואליה בשבת.

"אנחנו חושבים שאין מנוס מלעסוק בסוגיות האלה. אולי זו אחת המטרות העיקריות שלשמן שיחת השבוע הוקם. חלק גדול מהקוראים שלנו אינם קוראים עיתונים דתיים או ימניים, הם חשופים כל השבוע לרשתות הרדיו והטלוויזיה הגדולות ולשני היומונים הגדולים. בסוף השבוע הם מגיעים לבית-הכנסת, ולנו יש הזדמנות לפגוש את האנשים האלה. האם מותר לנו להיות מה שנקרא יפי נפש, לטעון שאיננו רוצים לעסוק באקטואליה, ובינתיים לאבד את היכולת לתת להמוני יהודים אפשרות לראות את הדברים מבעד למשקפיים יהודיות?

"אנחנו משתדלים לשמור על מינון ראוי. נאמר כך, אני לא כותב ב'שיחת השבוע' כפי שהייתי כותב ב'בשבע', למשל, שבו הייתי מרשה לעצמי להתבטא בצורה חריפה. ובכל זאת, מוכרחים להתייחס לעניינים מהותיים.

"באשר לנקודה החב"דית, נכון שיש כל שבוע שיחה של הרבי ועוד מדור שעוסק בחסידות, אבל שאר המדורים הם לא בהכרח חב"דיים. אנחנו נזהרים שזה לא יהיה עלון תעמולה של חב"ד, ועם זאת, כמו עלון שיוצא מטעם חב"ד, ברור שהוא מציין אירועים של חב"ד.

"הסיפורים הם מכל העדות, אם כי אני חייב לומר שיש לנו מגוון מועט יחסית של סיפורים מעדות המזרח: יש פשוט מחסור בסיפורים כאלה. אנחנו יודעים שיש ציבור ספרדי ששואל למה אין יותר סיפורים. אנחנו מנסים למצוא, שילחו לנו".


למען שלום בית

בסוגיה מה לכתוב ליד שמו של הרבי מלובביץ', שליט"א או זי"ע (זכרו יגן עלינו), החליטו ב'שיחת השבוע' לא להחליט.
"אני סבור שצריך לכתוב זצ"ל או זי"ע", אומר ברוד, "וכחצי שנה אחרי הסתלקותו של הרבי כתבנו כך. התברר שלחלק מחסידי חב"ד קשה עם זה, ולא רק בגלל הוויכוחים, אלא מבחינה רגשית. יש מי שכואב להם לראות את הביטוי הזה מוצמד לשמו של הרבי. בעיניי זו גישה לא נכונה, כי מנהג ישראל לא אמור להכאיב לאף אחד, אבל יש מי שרואים בזה כאילו אמרנו 'הרבי נפטר', והתחושה שלהם היא 'למה צריך לציין לי את זה, בשבילי הרבי חי'.

"החלטנו שכיוון שמדובר בפרסום פופולארי וממילא לא תמיד הקפדנו לכתוב ליד שמו של כל צדיק את כל התארים, אפשר שלא יהיה שום תואר. החלטנו שאם זה יביא שלום בית ויהיה נוח לכולם, מוטב כך. התייעצנו עם ועד רבני חב"ד, והם קיבלו את ההצעה. אנחנו פשוט כותבים הרבי. הרי כשאני כותב על אדמו"ר הזקן ועל הבעל-שם-טוב אני לא כותב זצ"ל או זי"ע, אלא הבעל-שם-טוב. אז הרבי מלובביץ'".

את השם 'שיחת השבוע' הציע העורך, ברוד, שרצה לרמוז ל"שיחות" של הרבי, כלומר לשיעוריו, וגם לציון זמן אקטואלי.

על 'שיחת השבוע' מנויים כ-3000 אנשים, שמקבלים, תמורת 110 שקלים בשנה, את הגיליון אל תאי הדואר הפרטיים שלהם. כל שאר הגיליונות (177 אלף) מחולקים אומנם חינם, אבל יש מי שמשלם עליהם: בכל הארץ יש אישים או גופים שמממנים את ההפצה. אלה יכולים להיות בית חב"ד המקומי, בית-הכנסת, המועצה הדתית ואחרים.

"אין לנו שום דרך אחרת לקיים את המפעל הזה", מסביר ברוד. "אם יש גיליונות כאלה בשדרות או בקרית-שמונה, מישהו שילם עליהם. מכאן נובע גם מחסור. כשיש מאה מתפללים בבית-הכנסת ורק 20 גיליונות, מבקשים מאתנו עוד, אבל אין לנו אפשרות לשלוח. ההפצה בנויה על תרומות. אבל אפשר להוריד מהאינטרנט, וזה מה שעושים במקומות רבים בעולם". המהדורה העברית, אגב, מודפסת גם בריכוזים יהודיים בארה"ב, ויש גם מהדורות ברוסית ובצרפתית.

בשונה מעלוני בית-כנסת אחרים, ב'שיחת השבוע' החליטו לא לעבור לנייר כרומו. "המפרסמים רוצים צבע, וזה יהיה, אבל נייר כרומו הוא לאו דווקא יתרון. לא בגלל העלות כי ההבדל זניח, אלא כיוון שלטעמנו כרומו עושה רושם פרוספקטי משהו".

הפרסום ב'שיחת השבוע' איננו זול, יחסית לעלוני בית-כנסת אחרים, ובכל זאת הוא מוזמן בדרך כלל שבועות מראש, לפעמים אף חודשים. אבל הפרסומות מכסות רק מעט מהעלות. בצעירי חב"ד החליטו, בינתיים, לא להקצות לפרסום יותר מקום. "הדבר האחרון שמלהיב אותי הוא להפוך את 'שיחת השבוע' לעלון מודעות", מסביר ברוד.

אבל פרסומות נוספות מאפשרות עמודי מערכת נוספים.
"אנחנו לא מעוניינים בעלון בית-כנסת שבעצם הוא עלון פרסומת עם קצת דברי תורה. אנשים מקבלים בסופי השבוע חבילות של נייר, יש המון עיתונים, אז לתת להם עוד חבילת נייר? כך יש משהו קטן, נחמד, מביאים אותו הביתה מבית-הכנסת, קוראים, מעבירים הלאה, ומחכים שיבוא הגיליון הבא".


מסיתים נגד אוסלו

יש סוג מסוים של הצלחה שנמדד גם לפי מתנגדים. ברוד: "בימי הסכמי אוסלו תקפו את עלוני בתי-הכנסת בטענה שהם 'מסיתים' נגד הסכם אוסלו. אם אינני טועה זה היה ח"כ אלי דיין מהעבודה שאמר ש'שיחת השבוע' הוא אחד הגורמים לכך שהציבור הדתי נגד ההסכמים כי העלון 'מסית'".

מסית או משפיע? לפי חסידי חב"ד שמחלקים דפים ברחבי הארץ, הוא כנראה דווקא משפיע. הם מספרים שעוברי אורח לוקחים מהם את העלונים, מודים להם ואומרים "זה עיתון עם נשמה".

סיפרתי לו, לברוד, שאחי הבכור הבחין פעם בגיליונות של 'שיחת השבוע' המושלכים בבוץ ליד תחנת אוטובוס, ואסף אותם. חבל, אמר אחי לבחור דתי שעמד שם וחיכה לאוטובוס, כתובים כאן דברי תורה. זה לא כל כך נורא שהם מתגלגלים כך, ענה לו הבחור, אני מצאתי פעם גיליון של 'שיחת השבוע' על הקרקע, הרמתי, ובזכות הדברים שקראתי החלטתי לחזור בתשובה.

ברוד התרגש. אם אינני טועה, ראיתי איזו דמעה בעיניו. מבחינתו, כמובן, הצלחה איננה רק כשיהודי שאינו דתי מחליט לשנות את חייו בזכות מה שקרא, מספיק שמישהו יפיק לקח חיובי. כמו אב גאה, הוא שולף מהמגירה עשרות מכתבים נרגשים שנשלחו אל המערכת לקראת גיליון האלף.

משרדו הקטן בכפר-חב"ד נראה כמו משרד טיפוסי של מי שעוסק בכתיבה: ספרים, עיתונים, קלסרים. על הדלת שלו מודבקת כפולת עמודים מיומון שפרסם תמונות פספורט של נרצחי אוסלו, אז הם עוד היו 300, עיתונים מחכים שיקראו בהם כתבות שאסור להחמיץ, ספרי קודש על המדפים ותמונה של הרבי מלובביץ' על הקיר.

מנחם ברוד נולד בריגה. ב-1965, בהיותו בן חמש, עלה עם הוריו, שהתיישבו בכפר-חב"ד. הוא אב לתשעה ילדים בגילים שנתיים וחצי עד 22 וחצי. בנו הבכור, שיינשא בע"ה בקרוב, נמצא בשליחות בצרפת, בן אחר הוא שליח בישיבת חב"ד במוסקבה, והשאר לומדים בישיבות (חצר הרבי בניו-יורק, מגדל-העמק, לוד) ובכפר.


חב"דניקים מדווחים מהשטח

ברוד חובש, כאמור, שני כובעים: עורך 'שיחת השבוע' ומשנת 1990 גם דובר תנועת חב"ד. ב-1992 הוזמן ברוד אל אולפני הטלוויזיה כדי להסביר מדוע חסידי חב"ד מדברים על הרבי כעל משיח. "רציתי להסביר שזה לגיטימי, שמשיח הוא אדם שחי בכל דור ודור, ושתלמידים שמכירים בגדולת רבם אומרים עליו שהוא ראוי להיות משיח. הדבר מופיע בגמרא.

"בשתיים בלילה אני מקבל טלפון מניו-יורק. הרבי קיבל על כך דיווח, והוא כתב 'האומנם אינו מבין שכשיתחיל לדבר ימשכו אותו עוד יותר?'. כלומר, הרבי אומר: יגררו אותך לומר דברים שאני לא רוצה שתאמר. ביטלתי את הראיון".

איך נראה סדר יום של דובר תנועת חב"ד שגם עורך עלון שבועי? סדר ויום הן לא בדיוק המילים המתאימות: מטלות היום גולשות אל שעות הלילה, והסדר הוא שתכנית העבודה מופרת תדירות. "דובר צריך לבדוק, לתת תשובות, להתראיין, לגונן. חלק גדול מאוד מהעבודה קשור בדברים שהציבור כלל לא רואה, למשל, מניעת פרסום שלילי. יש בזה המון עבודה, מכיוון שהתקשורת היום מסועפת מאוד".

כשיש אירועים בעולם דוגמת היעלמות מטיילים בבוליביה, צונאמי או קתרינה, פונים גופי תקשורת כמו גל"צ וקול ישראל אל דובר חב"ד, ומבקשים שיקשר אותם אל שליח התנועה במקום. החב"דניקים מדווחים מהשטח. "אצל גל"צ זה פק"ל", מספר ברוד, "הם יודעים שלחב"ד יש שליחים בכל מקום".


למה לנו פוליטיקה עכשיו

בחב"ד לא ששים להשתתף בסצנה הפוליטית כיוון שהרבי התנגד לפלגנות. אבל היו מערכות בחירות בהן תנועת חב"ד היתה פעילה: ב-1988 תמכו חסידי חב"ד באגודת-ישראל, וב-1996 בנתניהו, בסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים".

"חב"ד מתרחקת מפוליטיקה", אומר ברוד, "כי כל יהודי צריך להרגיש שחב"ד היא כתובות עבורו. לכן הרבי שמר שחב"ד לא תהיה מעורבת מבחינה מפלגתית.

"ב-88' נוצר מאבק בתוך הציבור החרדי, בין החסידים למתנגדי החסידות. במצב כזה, הרבי, שהוא גדול אדמו"רי החסידות, לא יכול להגיד 'החסידות נאבקת על נפשה ואני אעמוד מן הצד'. היה מצב חריג שבעקבותיו הרבי הורה לחב"ד לפעול כדי שאגו"י תהיה חזקה, על-מנת לחזק את הציבור החסידי. אך מיד אחרי הבחירות הוא הורה לחדול מכל פעילות פוליטית.

"ב-96' היו נסיבות שונות, אבל אותו עיקרון. שם עמדה על כף המאזניים השאלה מה עלינו להעדיף: את טובתה של חב"ד – שיכולתה לפעול בציבור לא תיפגם – או את הצורך להדוף מה שאנו רואים בו סכנת פיקוח נפש. בתקופה זו כל יום התפוצצו אוטובוסים ברחבי הארץ, ראינו את שפיכות הדמים הנוראה שהסכם אוסלו המיט עלינו, ועמדו על הפרק שתי אפשרויות: או ששמעון פרס ייבחר וימשיך את דרך אוסלו, ואולי אפילו ביתר שאת, או שנתניהו יבלום את התהליכים, כפי שהבהיר בשיחות סגורות עם ועד רבני חב"ד".

מה בדיוק הוא אמר באותן שיחות?
"שהוא יפעל כדי שהתהליך ייתקע. ידענו מראש שפוליטיקאי הוא פוליטיקאי, אבל אני לא מצטער על התמיכה שלנו בו, למרות שהיא גרמה לנו נזק. חב"ד חונכה למסירות נפש, ולפעמים מסירות נפש היא להקריב את המעמד שלך למען עם ישראל.

"כשנתניהו הלך להסכמי חברון ולהסכמי וואי מחינו נגדו בכל תוקף. זה היה דבר חמור. אבל אם צריך לשקול חלופות, אז הוא מסר פחות שטחים מרבין ומברק. אינני בא לתת נקודות זכות לנתניהו, אבל אם אנחנו צריכים לבחור בין רע לבין הגרוע ממנו, אז אני חושב שעשינו פעולה גדולה למען עם ישראל בכך שמנענו את המשך שלטונו של פרס ובלמנו את התהליך הזה. אגב, אף אחד לא יכול להתכחש לכך שבשנים האלה של נתניהו עקומת הפיגועים ירדה באופן דרסטי. ושוב, זה בכלל לא מכפר על המהלכים השליליים שהוא עשה".

איך ידעתם ב-96' שזה רצון הרבי?
"הרבי קבע שבכל הדברים האלה יחליט ועד רבני חב"ד, וחסידי חב"ד נשמעו להם".

אז יכולה להיות גם בבחירות הנוכחיות מציאות כזו, שוועד רבני חב"ד יגיד לחסידים שיש לתמוך במפלגה מסוימת?
"יכול להיות, אבל הנסיבות אינן כאלה שיצדיקו זאת. חסידי חב"ד כקבוצה לא יהיו מעורבים בבחירות האלה. פעלנו כשחשבנו שיש דבר גדול, נקודתי מאוד, שאנחנו יכולים להכריע בעניינו את הכף".

איפה נמצאת חב"ד במאבק על ארץ ישראל, רק בשכנוע רעיוני או גם בהשתתפות פעילה?
"יש דברים שחסידים עושים באופן אישי, כמו כל אזרח, ויש דברים שמכוונים מטעם הגורמים המוסמכים, שזה בעיקר ועד רבני חב"ד. אחרי הסכמי אוסלו חב"ד הקימה את 'המטה לשלום העם והארץ' שניהל את פעילות המחאה בסיסמה 'ארץ ישראל בסכנה'. הימין נרדם אז. לאחר מכן חב"ד לא ראתה צורך להיות זו שמובילה, אלא לסייע למי שמוביל. בימי ההתנגדות להריסת גוש קטיף, קרא ועד רבני חב"ד לחסידים לסייע לפעולות המחאה שארגנו הגופים שהובילו את המאבק: השרשרת, ההפגנות הגדולות".

למה חב"ד לא הקימה יישובים ביש"ע?
"היתה התארגנות של קבוצות, ואנשים פנו אל הרבי וביקשו שייתן לחסידים הוראה להתיישב. הרבי ענה שלא זה תפקידם של חסידי חב"ד. לחב"ד הוא ייעד תפקיד אחר. לבודדים שרצו ללכת להתנחלויות הרבי אישר, ובאמת יש בהתנחלויות חסידי חב"ד.

"לא אחת באו אלינו אנשי יש"ע ואמרו למה אתם לא מגייסים את כל עוצמתה של חב"ד למאבק, ממה אתם חוששים. אמרנו להם שיש הבדל מהותי בינינו ובינן. אם הם לא ייאבקו למען ארץ-ישראל, נשאלת השאלה בשביל מה הם קיימים. הרי לשם כך נוצרו. אמרנו: 'אם אתם לא פעילים בנושא הזה, שואלים אתכם מה קורה לכם, למה אתם לא פעילים. אבל חב"ד, אם היא פועלת בתחום הזה, שואלים אותה למה את עוזבת את התפקיד האמיתי שלך'.

"יש מי שמאוד מעריכים את העובדה שהמתנחלים, למרות שנעקרו, חזרו ונאבקו ונגררו על הסלעים, ויש מי שאינם מעריכים זאת. אבל כך או כך, זה המקום של ציבור המתנחלים בתודעה הישראלית, וזה המאבק שהם מובילים.

"חב"ד צריכה להיות מזוהה בתודעה הישראלית ככזו שבאה אל כל יהודי ויהודי – אל הקיבוצניק מהשומר הצעיר ואל הצפון-תל-אביבי, ומחייכת אליו ואומרת שמע, אתה יהודי, בוא שב איתנו בליל הסדר וכדומה. יש לנו תפקיד מיוחד שהרבי ייעד לנו. תפקידה של חב"ד, שכל יהודי באשר הוא יוכל להתחבר ליהדות באמצעותה. כשחב"ד נכנסת לפעילות המחאה, היא פוגעת ביכולתה לפעול בקרב ציבור רחב, ביכולת לתקשר יהדות עם ציבור שחושב אחרת פוליטית. ברור שחב"ד עוזרת לכל יהודי בכל מה שאפשר. לכן לצד התפקיד שלנו, אנחנו צריכים לעזור למתנחלים, אבל לא לקחת את מקומם.

אולי יש משהו לא הוגן בשאלה שלי, כי אם היו חרדים שבלטו בהירתמות לטובת השמירה על הארץ זה דווקא אתם, חסידי חב"ד.
"אני מבין מאיזה מקום באה השאלה, לא מתוך רצון לתקוף את חב"ד אלא כיוון שמצפים מחב"ד לפעול בתחום הזה יותר מכפי שמצפים מאנשי מאה שערים, למשל. אנשים אומרים 'אתם כל כך בעד ארץ ישראל והרבי דיבר כל כך הרבה על הסכנה שבמסירת שטחים, אז למה אתם לא הופכים את העולם'. אבל יש לנו מגבלות, לכן בי"ד רבני חב"ד קבע את הקווים".

מה היתה העמדה של הרבי מלובביץ' לגבי המתיישבים? האם הוא התבטא בעניין תפקידם?
"הרבי דיבר על מסירות נפשם. הוא דיבר על כך שצריך ליישב את הארץ כי על-ידי זה מבצרים את הגבול ומגֵנים על כל יהודי שחי בארץ".

מה יחסכם לצבא?
"הדעה של הרבי כל השנים היתה שהשירות בצה"ל הוא עניין של מסירות נפש, ואם מישהו לא הולך ואחר הולך במקומו, יש כאן דין של 'במקום שחב לאחרים', כלומר שאתה נהנה ממשהו ומחייב מישהו אחר.

"אבל כשם שאי אפשר לקחת טייס ולעשות אותו צנחן, כי זו תהיה מעילה בתפקידו, כך לגבי גיוס בחור ישיבה. לומדי התורה הם חיילים בצבא הקיום היהודי, לכן הרבי התנגד לגיוס תלמידי ישיבות, אבל קרא לאברכים שסיימו את הישיבה למלא את חלקם בצבא. הבחורים בישיבות משרתים את עם ישראל לא פחות מהבחורים שמחזיקים רובה, כי הקיום של העם היהודי מבוסס על התורה כשם שהוא מבוסס על הגנה פיזית".


בקרוב הספר

ובחזרה ל'שיחת השבוע', שלפחות במקרה שלכם היא גם שיחת השבוע. למה אתם לא מגדילים את כמות העמודים?
"אסור להגדיל", מחייך ברוד.

למה?
"שתמיד יישאר טעם של עוד".

בטח היו פעמים שהתחשק לך לשנות משהו בפורמט.
"אני מרגיש קצת לא נוח, יצרנו איזשהו קונספט לפני כ-20 שנים, והוא כמעט לא השתנה. אבל כל פעם שבדקנו, הבנו שאין מה לשנות. כל שינוי יגרע. הפורמט הזה מכסה מגוון של צרכים.

"לפעמים אני רוצה להוסיף מדור חדש, אבל אני לא יכול להוסיף בלי להוריד משהו. מה אוריד? את הסיפור? את הראיון? את ההלכה? את השיחה של הרבי? אין מה להוריד, זה פשוט תמהיל שקשה מאוד לגעת בו. ויותר מזה: אנחנו עכשיו מעצבים מתכונת גרפית חדשה, ובאתי למעצבים בכירים מאוד מתוך גישה של 'בואו נשנה'. הם אמרו: מלבד שדרוגים קלים, לא לגעת. העלון בנוי נכון. לפעמים אנשים מרגישים שאם לא משנים יש כאן איזה ניוון, ואין זה בהכרח נכון. לפעמים יש דבר שהוא טוב, ולא צריך לגעת בו".

יש סיכוי שתכרוך את גיליונות 'שיחת השבוע' לספר?
"ודאי, רק ספר אחד? מה שנאסף ב'שיחת השבוע' ב-20 השנים האלו הוא אוצר בלום של חסידות, סיפורים, אִמרות, פתגמים, חומר על חגים. כבר יצאה סדרת ספרים של מדור 'שולחן שבת', שזכתה להצלחה אדירה. אנחנו מתכוננים להוציא לאור את כל החומר, כי הוא יביא תועלת להרבה מאוד אנשים".