יעקב אגם הלך לעולמו: השכן, האמן, והחסיד שלא הכירו...
אגם של צבע
״מגדלי נאמן״, מתחם המגורים בו אני גר, הוא ללא ספק היפה ביותר בתל אביב, על כך אין כל ויכוח. השאלה היא רק למה. יש האומרים שזאת בזכות עיצובו הייחודי, אותו פסיפס צבעוני ועז, שעוטף את המגדלים בשלל גוונים. ויש אומרים שזאת דווקא בגלל שזהו המקום היחיד ממנו לא ניתן לראות את כל הצבעוניות הילדותית וה׳קיטשית׳ הזו...
כך או כך, כולם מסכימים שגם כיום, למרות שלל מתחמי מגורי היוקרה הפורחים בתל אביב כפטריות אחרי הגשם, 'מגדלי נאמן' הם לא סתם עוד מתחם, מגדלי נאמן הם יצירת אמנות.
קל מאוד לעצב בנין בגוון אחד או שניים. קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, לעצב בניין בכל הגוונים האפשריים, ולהצליח למזג ושלב ביניהם. ליצירה צבעונית שכזו דרוש יוצר שהוא עצמו בעל אישיות צבעונית ועשירה לא פחות, והמגלם באישיותו עצמו שילוב של גוונים וניגודים.
כזה בדיוק היה ידידי היקר יעקב אגם זכרונו לברכה שהלך היום לעולמו, שעיצב את המגדלים הצבעוניים, וחתימת ידו טבועה ומתנוססת עליהם בגאווה עד היום הזה.
המגדלים, כמו גם מרבית עשייתו האומנותית העוסקת בצבעים העזים ביותר ובשילובים שביניהם, היו ביטוי כנה ואמיתי לעושרה וצבעוניותה של נפשו שלו, שידעה לשלב בין הגוונים ותחומי החיים המנוגדים ביותר, ולמזגם לכדי יצירת אמנות מושלמת.
יעקב האמין, ואף ניסה להסביר לי לא פעם, שהצבע הוא שפתו של האמן והיוצר הגדול מכולם – האלוקים. מתוך אמונה זו, הוא בחר לאמץ שפה זו, ו׳לדבר׳ וליצור בה כמיטב יכולתו.
מעבר לצבעים העזים הבולטים באישיותו, אלו המוכרים לכל. היו בו גם גוונים בהירים וחמקמקים שנגלו רק לעיניהם של אותם אלו שהיכירוהו והתבוננו בו מקרוב. כמו למשל גווניה היפים של הנשמה היהודית החמה והמאמינה שפעמה בקרבו.
כולם הכירו את יעקב אגם האמן. אני זכיתי להכיר גם את יעקב אגם המתפלל, שהיה משתתף קבוע בתפילות הימים הנוראים בבית הכנסת מגדלי נאמן. כמו גם את יעקב אגם האושפיזין, שהיה מתארח כל שנה בסוכתינו, עליה היה מתבדח אומר, שהיא הסוכה היחידה בעיצוב האמן יעקב אגם, זאת מאחר וקיר המגדל הצבעוני שימש כאחת מדפנותיה. וכמובן גם את יעקב אגם החסיד, שהיה מספר לי בהתרגשות, פעמים אין ספור, על פגישותיו עם הרבי מליובאוויטש, ועל התכתבויותיו עמו. מכתבים שכשהראה לי אותם נדהמתי לגלות שהם עוסקים בין השאר בתובנות מעמיקות על הפילוסופיה של האמנות ועל יחסי האור והצל ביצירתו.
ככל השכנים במתחם, גם אני וילדיי, הכרנו גם את יעקב אגם השכן. שהיה קשיש חביב ונחמד. שהאיר פנים לכל אדם, גדול כקטן. וידע להעניק תשומת לב וחיוך, ולעיתים קרובות גם איור וציור, לכל מי שפגש בו. קשה לי לדמיין את החיים במגדלים הצבעוניים, בלי נוכחותו הפיזית של האיש הצבעוני היקר הזה שהסתובב כאן בינינו. אך אני משוכנע שיצירותיו המעטרות אל הלובי, והחיפוי הצבעוני העוטף את המתחם כולו, יבטיחו שרוחו הצבעונית תמשיך לרחף מעלינו לעד.
יהי זכרו ברוך!
מאפשרים לכם לקבל
