אנחנו עדיין המומים וכואבים,
חשבו שזה לא יבוא,
חשבנו שמשיח יבוא עוד לפני שנראה את שמך חרות ע"ג אבן..
אלטער זיידע, דימעה יורד מהעין לראות את זה,
פעם תמונת היום הייתה על היום-הולדת שלך, עכשיו... על יום השנה שלך...
גרוני נחנק לומר שוב,אלטער זיידע ע"ה... זה לא מציאות... זה קשה להאמין שזה באמת מה שקרא,
אבל אנחנו בטוחים ומובטחים, שמשיח יבוא בכל רגע! ואתה תמשיך לרדת במדרגות הירוקות בבית של סבתא, ובשלב מסויים תתחיל לזמזם בכדי לא להבהיל את מי שמנצא במטבח!
אלטער זיידע, מתגעגעים לאותם רגעים מקסימים, לאותם סיפורים מדהימים, מתגעגעים ל:"א.. זאגט ער..."
והכל נישאר בזיכרון...
ויהיה רצון, שיהי זיכרך ברוך.

אנו מתגעגעים מאוד....

אני מתגעגע...

הלב המום,כאוב,וחסר תנוחה,
חשבנו שזה לא יקרה, חשבנו שאנחנו חיים בתוך חלום, ששימך לעולם לא יהיה חרות על גבי אבן,
זיידע, אני מתגעגע לאותם ימים שהייתה יורד במדרגות הירוקות של סבתא,ובאיזה שהו שלב מסויים הייתה מחיל לזמזם,בכשי לא להביל את מי שנמצא במטבח...
אני מתגעגע לאותם סיפורים מאלפים...
אני מתגעגע לאותם רגעים יפים של המשפחה, של כולם ביחד,ואתה מחלק סוכריות..
אני מתגעגע ל:"א.. זאגט ער..."
אני מתגעגע לאותם רגעים מופלאים..
עוד לא הבנתי עד לפני כשבועיים את המשפט "נפלה עטרת ראשנו" עכשיו אני מבין.. זיידע... אני מתגעגע... ):

מה שכתוב על המצבה "ולו דומיה תהילה" - קשור בסיפור הזה:

כשבא פעם ממאנטריאל לנ.י. (תשט"ז ?) ישב בהתוועדות של כ"ק אדמו"ר.

בין השיחות אמר כ"ק בקול
" איפה יודל חיטריק ממאנטריאל - ולא דומיה תהילה".

הפירוש עפ"י הכתוב הוא שאין וא"א לשבח את הקב"ה. רק שתיקה (דומיה) היא התהילה.

וכ"ק אדמו"ר השתמש בביטוי זה על ר יודל חיטריק. תנצב"ה.

על זה היה דוה ליבנו על אלא חשכו עינינו...
המומים..!