על בתי הכנסת

אכן בבתי-כנסת פורצים לעיתים ריבים ומחלוקות, אך זה מדרכו של השטן לתקוף ולנסות לחבל דווקא במקומות החשובים והנעלים ביותר, כי באמת בית הכנסת הוא המקום האחד והיחיד של "חיבור": חיבור האדם עם בוראו וחיבור בין בני-האדם אלו עם אלו.

גאון ואיש פשוט, עשיר עצום ועני מרוד, מנכ"ל חברה ופועל דחק, בדרך כלל אינם נפגשים זה עם זה, הם אינם דרים באותה שכונה, אינם צועדים באותם דרכים ושבילים, אינם קונים באותו חנות, ואף ילדיהם לומדים בבתי ספר שונים, ילדי העני לומדים בבית-ספר ממשלתי וילדי העשיר בבית ספר פרטי, מקומות הבילוי שלהם שונים - העשיר משתכן בבתי מלון נוצצים ומפוארים והשני מבלה באכסניה פשוטה, העשיר נבדק אצל רופאים בקליניקות פרטיות והעני ממתין בתור בקופת חולים;

נקודת המפגש ביניהם היא רק ב"בית הכנסת"!

שם כולם יושבים בצוותא זה לצד זה, עולים כאחד לתורה, מאזינים בצוותא לאותו שיעור תורה של הרב, אומרים לחיים בשמחותיהם; לעיתים מתוך קירבה יתירה אחד מחטט באפו של זולתו... אבל בסך-הכל הם מתקרבים זה לזה וכל אחד מהם יכול לראות בכלל איך נראה אפו של זולתו.

המאמר הנוכחי עוסק ב"מקור" הציווי לבנות בתי כנסת ובמטרותיו - וכדרכינו נתחיל מבראשית.

"ועשו לי מקדש" - בכל מקום ובכל זמן

מהפסוק בפרשתינו לבנות מקדש לה' - "ועשו לי מקדש" למדים חז"ל שבית-המקדש ישאר קיים לנצח נצחים "לעולם ולעולמי עולמים", ו"אינו זז לעולם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" ובלשון הרמב"ם "הוא דבר מתמיד ואינו מצווה לפי שעה, אבל הוא ראוי ומחוייב לדורי דורות" (סהמ"צ, מ"ע קעו. ספרי בהעלותך יא,טז. ויק"ר, ב,ב).

כמובן שהדבר תמוה ולא מובן: הרי הוא נחרב ונשרף ולא נשאר קיים לנצח? - כמה צורות מונים חז"ל איך מתקיים הציויי לנצח נצחים:

1) בקדושת מקום המקדש, שהר הבית נשאר קדוש לנצח ואינו מתחלל גם אחר שחרב המקדש ("אמרו חכמים אף-על-פי ששוממין, בקדושתן הן עומדים". לכן מותר להקריב קורבנות במזבח, גם בעת החורבן).

2) גם גוף בנין המשכן שעשה משה רבינו, ושערי המקדש שבנה שלמה המלך - לא חרבו, הם נגנזו ונותרו קיימים לנצח ("שערי המקדש במקומן נגנזו, שנאמר טבעו בארץ שעריה" - במדב"ר, טו,יג).

3) דרך נוספת לקיום הציווי "ועשו לי מקדש" - בלימוד הלכותיו, שהקב"ה אמר ליחזקאל הנביא: כשלומדים על בנין המקדש "אני מעלה כאילו עסוקים בבניתו", ואז אין בנין ביתי חרב!

4) ה"צמח צדק" מסביר שלא רק בנין המקדש נצחי, אלא גם הציווי לבנותו - "ועשו לי מקדש" - נשאר נצחי, היהודי מצווה בכל עת ושעה, גם בזמן החורבן לבנות מקדש, והוא מקיים זאת בבניית בית-כנסת. דבריו מיוסדים על הזוהר הקדוש האומר ש"כל בית כנסת בעולם נקרא בית-מקדש, ומצווה מהתורה לבנותו להתפלל ולעבוד בו את ה'", אם-כן הציווי לבנות מקדש אינו רק בישראל, אלא בכל קהילה יהודית בתבל, גם בחוץ לארץ, כשבונים בית כנסת מקיימים מצוות "עשו לי מקדש".

5) דרך נוספת, מוסיף הרבי: לכאורה הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לא מדוקדק מבחינה לשונית: כי הוא מתחיל בלשון יחיד, לבנות מקדש - "(ועשו לי) מקדש", ומסיים בלשון רבים - "(ושכנתי) בתוכם" (יותר מדוייק לומר ושכנתי בתוכו")? מסבירים חז"ל ש"בתוכם" זה "בתוך כל אחד ואחת מישראל", כי כל יהודי יכול לבנות בביתו הפרטי "בית מקדש": כשיקבע בו מקום לעבודת ה', להתפלל וללמוד תורה, יבנה בביתו ארון ספרי קודש, יציב קופת-צדקה וייארח אורחים, אז "ושכנתי בתוכם", ה' יבוא לשכון בביתו כמו בבית המקדש האמיתי בירושלים.

ולסיכום הציווי ועשו לי מקדש הוא נצחי לדורות והוא "מעצב" את דמותו וקהילתו של העם היהודי, והוא ששומר על העם מפירוק ופיזור בין העמים, על-ידי שבכל קהילה בונים בית כנסת, וכל בית יהודי מאחרים אורחים וקובעים מקום ללמוד תורה וכו'.

בית כנסת

כתב אדמו"ר הזקן (סידור עם דא"ח, רעו,ב): אור הקדושה שהיה בבית המקדש נמשך ומתפשט בכל בתי כנסיות ומדרשות, שהם כמו המשכן ובית-המקדש! ובספר הבתים כתב (שער שמיני): לפיכך בכל מקום שיש בו עשרה מישראל צריכים לבנות בית כנסת.

גם להלכה למעשה מדמים את בית הכנסת לבית המקדש: 1) יש אומרים שקדושת בית כנסת היא מהתורה כקדושת בית המקדש ויש לנהוג בו כבוד ומורא ולא בשחוק וקלות ראש. 2) בית כנסת צריך להיות המבנה הגבוה מכל בתי העיר כשם שאסור לבנות גבוה מהמקדש (ככתוב "לרומם בית אלוקינו"). 3) אסור להרוס ולנתוץ בית כנסת כשם שאסור להרוס את המקדש. 4) בית כנסת שחרב נותר בקדושתו, כשם שמקום המקדש נותר קדוש גם אחר החורבן. 5) כופין את בני העיר ואפילו עניים, לבנות ולשפץ בתי כנסיות כשם שכופין לבנות את בית המקדש (מהרי"ק לפרשת ראה, יב,ג. וכ"ה ברמב"ם).

מעתה נבין את יחס הכבוד המיוחד שנדרש מהיהודי בבואו לבית הכנסת: הקב"ה פותח בפניו את שערי בית המקדש וקורא לו ואומר: "בוא כנס פנימה, למד תורה, התפלל ועשה שלום בין אדם לחבירו", מבית הכנסת, בו נמצא היהודי מידי בוקר וערב, הוא שואב כוח לשרוד בעולם האכזר המלא קשיים ופיתויים, להשאר אדם כשר הנוהג בדרכי אבותינו הקדושים.

"בית רבינו שבבבל"

בשבוע שעבר זכיתי להתפלל בבית הכנסת המיוחד של הרבי מליובאוויטש, 770, ובשורות הבאות אביא את דברי חז"ל על המיוחד בבית כנסת זה:

אמרו חז"ל (מגילה, כט,א) שלמרות שבכל בתי הכנסת יש קדושה אלוקית נשגבת, כאמור דברי הזוהר שבנייתם מצווה מהתורה וקדושתם מעין הקדושה שבבית המקדש, וכן כתוב ביחזקאל "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם", שגם בחוץ לארץ יש בתי מקדש (מעט) בבתי הכנסת;

בכל זאת מכל בתי הכנסת בעולם יש בית כנסת אחד מיוחד שבו קיימת התגלות קדושה אלוקית יותר נעלית ונשגבת, שבו שורה עיקר שלימות הקדושה האלוקית מעין בית המקדש, התגלות הקדושה האלוקית שהיתה במקדש נמצאת במיוחד בו, והוא בית הכנסת של רבם של ישראל המלמד ומפיץ תורה לעם ישראל - "בית רבינו שבבבל", בית הכנסת של האמורא "רב" שהרביץ תורה לעם ישראל, והוא מעין תחליף זמני לבית המקדש הגדול והאמיתי שבירושלים, ממנו שואבים כל בתי הכנסת כוח וקדושה.

ועוד זאת, מוסיף הרבי, שהתגלות בית המקדש השלישי תחל באותו בית כנסת מיוחד:

במקום מושב המשיח בגלות בחוץ לארץ (בבבל), שם הוא ממתין לגאול את ישראל, הוא בונה בית כנסת בתור הכנה לבניית בית המקדש, שכשיגיע זמן הגאולה היא תתחיל באותו בית כנסת בחוץ לארץ, ומשם יעלה לעיר הקודש ירושלים.

מבית הכנסת 770 של הרבי, יוצאת הפצת התורה וחסידות לעולם כולו בבחינת "תל תלפיות" "תל שכל פיות פונים בו", ורואים במוחש את המספר העצום של יהודים הבאים אליו להתפלל, ללמוד תורה ולהתברך בכל טוב גשמי ורוחני. עד הגאולה השלימה בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק לו, עמוד 123. ועוד. התוועדויות תשנ"ב, חלק א, עמוד 416. נכתב בשובי מבית רבינו שבבבל - 770, שלהי שבט תשס"ו.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות שיתקבלו בשמחה: [email protected]