מספר הרב שבתי סלבטציקי: אני למדתי בישיבת 'קול-תורה' של הרב שלמה-זלמן אויערבאך ע''ה. בישיבה, היה מתקיים שיעור תניא אותו מסר הרב יוסף סגל. שיטתו של הרב סגל, הייתה מעניינת: הוא היה נוהג להסתובב בישיבה, לקבל מידע על 'חברה' שהיו נחשבים כמוכשרים שיודעים ללמוד, אבל רוצים ומעוניינים במשהו מעבר לזה וכך היה יוצר איתם קשר. למעשה, כך, הוא בעצם הגיע אלי.

הפעם הראשונה בה פגשתי אותו, היה זה בדרך לטיש של האדמו"ר מגור ה'בית-ישראל'. הרב סגל החל לדבר איתי בלימוד על ה'קצות' הידוע בענין שליחות להנחת תפילין. לאורך כל השיחה, אני מאוד התפעלתי מהעמקות שלו. במהלך הערב, נפגשתי איתו שוב והמשכנו את השיחה.

שיעור חשאי

מספר ימים לאחר-מכן, ה'חברותא' שלי, חסיד גור, סיפר לי בסוד שיש שיעור תניא. כששאלתי אותו מי מוסר את השיעור, הוא ענה: הרב יוסף סגל, זה שפגשת בטיש של ה'בית-ישראל' והתפעלת ממנו. אם לומר את האמת: בתחילה לא רציתי ללכת לשיעור. אחרי הכל, נולדתי במשפחת ליטאית שהייתה רחוקה מאד מחסידות בכלל ומחב"ד בפרט. מה שהכריע את הכף, היה הסקרנות לדעת למה בעצם אנו "מתנגדים".

בבית-ספר בבית-וגן בירושלים, התקיים השיעור החשאי. להשיג מפתח למקום, היה סיפור ארוך, אך ניגש לנקודה. אט-אט החלו לזרום בחורים לבית-הספר. כל אחד מהבחורים היה צריך לדפוק דפיקות מסוימות, שהיו מעין סיסמה. רק אז נפתחה הדלת.

במשך מספר שבועות נמשך הדבר, עד שאחד מרבני הישיבה, עלה על דבר השיעור ואסר את ההשתתפות בצורה שאינה משתמעת לשתי-פנים.

לא הייתה לנו ברירה והפסקנו את השיעור. כעבור מספר שבועות, שוב התחדש השיעור וכמו מקודם, זה נודע לרב אחר מהישיבה ואולצנו להפסיק כליל את השיעור.

הצימאון ללמוד את התניא בער בקרבנו והחלטנו לאחר תקופה ארוכה, לחדש את השיעור. בכדי לשמור על חשאיות, קבענו את השיעור בבית-הכנסת של האדמו"ר מאמשינוב בבית-וגן.

מדוע אתם לא לומדים בישיבה?

ה'בית-ישראל' נהג לצאת מביתו בלילה, לבקר אצל אדמו"רי ירושלים. באותו לילה בו ישבנו ללמוד תניא, אנחנו מבחינים לפתע באדמו"ר מגור. הוא התיישב בצד והקשיב לקול לימודינו. לא יכלנו להמשיך ללמוד מרוב התרגשות והפסקנו ללמוד. הוא אמר לנו להמשיך ללמוד, ניסתי למלמל כמה מילים... אך ללא הצלחה. לאחר-מכן הוא שאל אותנו: מנין אתם? וענינו לו: מישיבת 'קול-תורה'.

"מדוע אתם באים ללמוד כאן ואינכם לומדים בישיבה?" - שאל. לאחר רגעים של שקט, סיפרנו לו את כל האמת כמו שהיא - שבישיבה לא מרשים לנו ללמוד תניא...

תגובתו של 'בית-ישראל', הייתה חריפה והוא אמר: "רויטע בלעטלעך טאר מען און דאס נישט?!" [=דפים אדומים (כינוי לעיתוני "מעריב" ו"ידיעות" שהכותרות שלהם נכתבו בצבע אדום), מותר לקרוא, ואת זה לא?!].

כעבור מספר שבועות, קראו לי לחדרו של ראש-הישיבה, הרב אויערבאך. כשנכנסתי, הוא שאל אותי: "למה אתה אומר שכאילו אני לא מרשה ללמוד תניא בישיבה?".

היססתי. לא ידעתי מה לענות. אך הוא הפציר בי ואז עניתי: "לא אמרתי ח"ו שהרב לא מרשה. אך יש רבנים, בהנהלת הישיבה, שאסרו עלינו ללמוד תניא בישיבה".

הרב אויערבאך הקשיב ולאחר-מכן אמר: "מעכשיו מותר לכם ללמוד, רק 'בלי רעש'".