מערכת COL
|
יום א' אדר ה׳תשס״ו
01.03.2006
רעיון לחזרה בבתי כנסת – פרשת תרומה
COL מפרסם גם השבוע דרשה מוכנה לפרשת השבוע לשבת תרומה עבור השלוחים והתמימים ההולכים לבתי כנסת לחזרת דא"ח. הדרשה ב'כתבה מלאה'
בהתחלת הפרשה כתוב כך: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו'" (תרומה כה, ב-ג). והתורה ממשיכה לפרט שבני ישראל צריכים להביא תרומה ממה שיש בידם: זהב, כסף ונחושת, ועוד דברים רבים כפי שמפרטת התורה – הכל קודש לבנין המשכן, האהל המיוחד שבו תשרה שכינתו של הבורא.
למרות שלפי פשוטו מדובר כאן על תרומה כללית שממנה הוקם המשכן, חז"ל מדייקים שיש כאן רמז לשלושה תרומות. מזה שהפסוק מאריך בלשונו ואומר שלוש פעמים את המילה "תרומה" – "ויקחו לי תרומה .. תקחו את תרומתי. וזאת התרומה" – למדו שמדובר כאן על שלוש תרומות.
כי מלבד התרומה הכללית שעליה מדובר כאן לצורך הקמת המשכן, שבה לא היתה הגבלה מוגדרת וכל אחד נדרש להביא לפי נדבת לבו - היו שתי תרומות נוספות לפי הגבלה מדוייקת: תרומה אחת שבה תרם כל אחד סכום של מחצית השקל בשביל האדנים – הם היו עשויים מכסף והם החזיקו את המשכן, היו היסוד של המשכן כולו; ועוד תרומה שבה תרם כל אחד סכום של מחצית השקל לצורך קניית בהמות שאותם יקריבו במשכן.
ונמצא, איפוא, שיש כאן שלושה תרומות:
א) תרומה של מחצית השקל מכל אחד – לצורך אדני הכסף שעליהם עמד המשכן.
ב) תרומה כללית ובלתי מוגבלת – לצורך בניית המשכן עצמו.
ג) תרומה של מחצית השקל מכל אחד – לצרכי הקרבנות שיקריבו בתוך המשכן.
ב.
למעשה, בכל ענין של תרומה לצדקה, יש את שלושת הענינים הללו:
יש את התרומה שבה מניחים את היסוד, לייסד את המוסד ולהתחילו – כשם שבמשכן היתה תרומת מחצית השקל שמהם נעשו האדנים, היסוד שעליו עמד המשכן;
לאחר ההתחלה והייסוד, נדרשת תרומה כדי להקים את המוסד בשלימות, להעמידו על רגליו ולשכללו בכל הפרטים – מקביל לתרומת המשכן ממנה בנו את המשכן עצמו על כל פרטיו;
אולם גם בכך לא די, ונדרשת אחר כך תרומה תמידית, כדי להמשיך את קיומו של המוסד ופעולותיו, העבודה היום-יומית של המוסד – כשם שבמשכן לא די בהקמת המשכן על כל פרטיו, וצריכים כסף נוסף שממנו מקריבים את הקרבנות מדי יום ביומו.
ג.
אולם מתוך שלושת התרומות, מצווה התורה כאן בפירוש רק על תרומת המשכן, ממנה נבנה המשכן על כל פרטיו (כפשטות הכתובים); ואילו שתי התרומות האחרות, של האדנים ושל הקרבנות, באות ברמז בלבד.
וגם זה רואים אנו במוחש בכל ענין של תרומה לצדקה:
ייסוד המוסד, ההתחלה הראשונית, נעשית בדרך כלל בחשאי ובצינעה. אלו שהניחו את היסוד אינם מקבלים כבוד ופירסום, שהרי אין כאן עדיין מה לפרסם...;
גם העבודה היום-יומית בפעולות המוסד, התרומה מהסוג השלישי, אין בה כבוד וגדולה כל כך, כי מדובר בעבודה 'רגילה' שאין בה מן החידוש.
עיקר הכבוד והפירסום נעשים בשלב השני, כאשר מפתחים את המוסד ומקימים אותו עם כל הפרטים. זהו הזמן בו כולם מתעניינים במוסד, ומי שמסייע, תורם ועוזר, מתפרסם וזוכה לתהילה מיוחדת.
וזאת מלמדת אותנו כאן התורה:
לא זו בלבד שצריך להשתתף בתרומה המפורסמת והגלויה לכל של העמדת המשכן, כאשר מקימים בית עבור ה'מוסד' והוא נמצא במרכז ההתעניינות –
אלא גם בתרומות האחרות, שבאות רק ברמז ובהעלם, התרומה לייסוד ההתחלתי של המשכן [האדנים] – והתרומה להמשך תיפקודו היום-יומי [הקרבנות], גם בהם יש להשתתף, לתרום ולסייע... להמשיך לתת יד למוסד גם לאחר שכבר העמידו את ה'משכן'.
(מעובד לפי שיחת ש"פ משפטים תשכ"ד)
למרות שלפי פשוטו מדובר כאן על תרומה כללית שממנה הוקם המשכן, חז"ל מדייקים שיש כאן רמז לשלושה תרומות. מזה שהפסוק מאריך בלשונו ואומר שלוש פעמים את המילה "תרומה" – "ויקחו לי תרומה .. תקחו את תרומתי. וזאת התרומה" – למדו שמדובר כאן על שלוש תרומות.
כי מלבד התרומה הכללית שעליה מדובר כאן לצורך הקמת המשכן, שבה לא היתה הגבלה מוגדרת וכל אחד נדרש להביא לפי נדבת לבו - היו שתי תרומות נוספות לפי הגבלה מדוייקת: תרומה אחת שבה תרם כל אחד סכום של מחצית השקל בשביל האדנים – הם היו עשויים מכסף והם החזיקו את המשכן, היו היסוד של המשכן כולו; ועוד תרומה שבה תרם כל אחד סכום של מחצית השקל לצורך קניית בהמות שאותם יקריבו במשכן.
ונמצא, איפוא, שיש כאן שלושה תרומות:
א) תרומה של מחצית השקל מכל אחד – לצורך אדני הכסף שעליהם עמד המשכן.
ב) תרומה כללית ובלתי מוגבלת – לצורך בניית המשכן עצמו.
ג) תרומה של מחצית השקל מכל אחד – לצרכי הקרבנות שיקריבו בתוך המשכן.
ב.
למעשה, בכל ענין של תרומה לצדקה, יש את שלושת הענינים הללו:
יש את התרומה שבה מניחים את היסוד, לייסד את המוסד ולהתחילו – כשם שבמשכן היתה תרומת מחצית השקל שמהם נעשו האדנים, היסוד שעליו עמד המשכן;
לאחר ההתחלה והייסוד, נדרשת תרומה כדי להקים את המוסד בשלימות, להעמידו על רגליו ולשכללו בכל הפרטים – מקביל לתרומת המשכן ממנה בנו את המשכן עצמו על כל פרטיו;
אולם גם בכך לא די, ונדרשת אחר כך תרומה תמידית, כדי להמשיך את קיומו של המוסד ופעולותיו, העבודה היום-יומית של המוסד – כשם שבמשכן לא די בהקמת המשכן על כל פרטיו, וצריכים כסף נוסף שממנו מקריבים את הקרבנות מדי יום ביומו.
ג.
אולם מתוך שלושת התרומות, מצווה התורה כאן בפירוש רק על תרומת המשכן, ממנה נבנה המשכן על כל פרטיו (כפשטות הכתובים); ואילו שתי התרומות האחרות, של האדנים ושל הקרבנות, באות ברמז בלבד.
וגם זה רואים אנו במוחש בכל ענין של תרומה לצדקה:
ייסוד המוסד, ההתחלה הראשונית, נעשית בדרך כלל בחשאי ובצינעה. אלו שהניחו את היסוד אינם מקבלים כבוד ופירסום, שהרי אין כאן עדיין מה לפרסם...;
גם העבודה היום-יומית בפעולות המוסד, התרומה מהסוג השלישי, אין בה כבוד וגדולה כל כך, כי מדובר בעבודה 'רגילה' שאין בה מן החידוש.
עיקר הכבוד והפירסום נעשים בשלב השני, כאשר מפתחים את המוסד ומקימים אותו עם כל הפרטים. זהו הזמן בו כולם מתעניינים במוסד, ומי שמסייע, תורם ועוזר, מתפרסם וזוכה לתהילה מיוחדת.
וזאת מלמדת אותנו כאן התורה:
לא זו בלבד שצריך להשתתף בתרומה המפורסמת והגלויה לכל של העמדת המשכן, כאשר מקימים בית עבור ה'מוסד' והוא נמצא במרכז ההתעניינות –
אלא גם בתרומות האחרות, שבאות רק ברמז ובהעלם, התרומה לייסוד ההתחלתי של המשכן [האדנים] – והתרומה להמשך תיפקודו היום-יומי [הקרבנות], גם בהם יש להשתתף, לתרום ולסייע... להמשיך לתת יד למוסד גם לאחר שכבר העמידו את ה'משכן'.
(מעובד לפי שיחת ש"פ משפטים תשכ"ד)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
