ביום חמישי, כ"ה שבט, היה יום היארצייט של הרופא החסידי ר' אברהם-אבא זליגסון ע"ה, שזכה לשמש בתור "רופא בית הרב" יותר מארבעים שנה.

הוא נולד בעיר קרקוב בשנת תרס"ז, לאביו החסיד ר' מיכאל-אהרן שהיה מצאצאי אדמו"ר הזקן (דרך בנו הרה"ק ר' חיים אברהם ע"ה). ר' מיכאל-אהרן זכה לארח את האדמו"ר מהוריי"צ בביתו בקרקוב, בסביבות שנת הולדתו של בנו, אברהם-אבא. לאחרי תקופת שנים, הרבי הריי"צ ביקש במכתב שיתחילו לעשות שיעור חסידות בבית. בהיות שלא היו חסידי חב"ד בקרקוב, הגיעו חסידי גור ובעלז ולמדו מספרי החסידות "תורה אור" ו"ליקוטי תורה".

ר' אברהם-אבא החל ללמוד ענייני רפואה בעיר ווילנא וגמר לימודיו בהצלחה רבה ועד שכבר נחשב לרופא מומחה לפני מלחמת העולם השנייה. הוא זכה להיכנס ל'יחידות' ראשונה אצל הרבי הריי"צ בשנת תרצ"ו.

בעת המלחמה שהה בעיר שנגחאי בסין ביחד עם תלמידי תמימים שנמלטו מאיזור הקרבות. במסירות רבה, הוא הציל יהודים רבים ממגיפות ומחלות שונות ומשונות. אחרי המלחמה, הגיע לארה"ב. אחרי שקיבל תעודת רופא בארה"ב, הודיע לרבי הריי"צ, שענה במכתב ברכה להצלחתו במקצוע זו.

בשנים האחרונות של הרבי הריי"צ, חתנו הרבי ביקש מהרופא זליגסון להצטרף אליו לביקוריו אצל חותנו. ועד שגם ביו"ד שבט תש"י, ר' אברהם-אבא היה ה"ישראל" בעת ההסתלקות (הכהן והלוי היו החסידים ר' שלום-דובער אייכהורן ור' שמואל לוויטין.

מאז נהיה 'דוקטור זליגסון' לרופא בית הרב, הן בבית הרבי והרבנית והן אצל הרבנית חנה, אמו של הרבי.


'מגדולי הרופאים בימינו'

בעת מסיבת היארצייט השנה, סיפרו המסובים איזה סיפורים אודות הרופא והתייחסות הרבי אליו:

לפני חתונתו עם זוגתו ע"ה, ניגש החתן ר' אברהם-אבא אל הרבי ושאל: האם עליו להוסיף בנוגע לימוד, מכיוון שכלתו היא בת כהן והחתן צריך להיות תלמיד-חכם. וענה הרבי אין לכם מה לדאוג בזה. ולהעיר שהרבי הורה לכמה חתנים שהתחתנו עם בת כהן שילמדו וידעו מסכת בעל-פה, כדי שיהיה "תלמיד חכם", בהתוועדות ציינו.

אחד מחשובי הרבנים בשיקגו התעניין אצל הרבי אודות טיבו של ד"ר זליגסון בלימוד. ענה הרבי: ווען ער וואלט געווען ביי זיי (המתנגדים) היה נחשב לגאון (=אם היה אצל חוג הליטאיים, היה מהגדולים שלהם).

הרופא זליגסון היה לומד הרבה שעות בכל לילה. וכפי שהעיד הרבי עליו שהוא "הצנע לכת", והיו רק אחדים מאנ"ש שדיבר אתם בלימוד. הוא כתב הערות לתניא, בציינו לכל ביטוי מקור בתורה שבכתב או בתורה שבעל-פה. כשהרבי ראה את התניא, ביקש את הספר מהרופא. וכהיום, התניא נמצא בספריית אגודת-חסידי-חב"ד.

ב'יחידות' פרטית לאחד מאנ"ש, הרבי התבטא על ד"ר זליגסון "הוא אחד מגדולי הרופאים שיש לנו בימינו". אולם בעיניו של הדוקטור תפקידו היה רק "המשכת מופתים של הרבי על ידי".

פעם שאל אחד מהרבי למי לפנות בענייני רפואה, וענה הרבי להרופא זליגסון. והמשיך הרבי: אדם שהשקיע את הנפש האלוקית שלו בשולחן-ערוך ואת הנפש הטבעית שלו השקיע בענייני רפואה - וואס דארף מען מערער (=מה צריכים יותר מכך).


"זליגסון הוא הרופא הנכון"

בחג שמיני עצרת, באחת השנים הראשונות לנשיאות הרבי, אחד החסידים חלה וסבל מחום גבוה. רופא שבדקו ציווה שעליו ללכת ל'בית הרופאים'. בתו של החסיד מיהרה לבית הרבי וסיפרה לרבנית חיה-מושקא ע"ה על המצב וביקשה למסור לרבי.

הרבנית שאלה את הרבי, והתשובה הייתה 'ללכת להרופא זליגסון'.

בצאתה, הבת נזכרה כי המשפחה כבר הזמינה רופא אחר. היא רק נשלחה לרבי לבקש ברכה.

הרבי נשאל שוב, וענה "איך וויל אז דאס זאל גיין דורך ד"ר זליגסון" (אני רוצה שזה יעבור דרך הרופא זליגסון".

כעבור איזה זמן נתברר שהוטב מצבו הרפואי של החסיד. בנו דיווח לרבי, ונענה: האם הנכם רואים ששלחתי אתכם לרופא נכון?

בשעות הערב, ליל שמחת-תורה, התוועד הרבי כדרכו בקודש. בין השיחות, בעת אחד הניגונים, נתן הרבי חתיכת מזונות לבנו של החסיד. 

בהתוועדויות, ד"ר זליגסון היה עומד בסמיכות מקום לרבי. הפעם, כשהרבי ראה ששולחן מפריד ביניהם והד"ר לא יכול לגשת, הרבי עמד ולקח יין ו'מזונות' וניגש אל הרופא. "כשם שמובא שכוהנים וכלים ובעלים מתכפרים, הנה לכן תאכלו (אתם) את המזונות והחולה יתרפא", הרבי אמר.

והרבי המשיך: "איר זאלט וויסן אז איר זיינט א גרויסער דאקטאר און אפילו אז אנדערע האלטן ניט אזוי, זאלט איר וויסן  אז איר זיינט א גרויסער דאקטאר און בשעת אנדערע דאקטוירים האלטן אנדערש  ווי איך, זאלט איר האלטן מיט מיר וועט דאס הייסן אז א דאקטאר האט אזוי געפסקנ'ט (=תדעו שהינכם רופא גדול, ואף שאין זה לפי רוח רופאים אחרים, ובמילא אף אם רופאים אחרים אומרים בדעה אחרת ממני, תאחזו כמוני, ואז יהיה לי פסק-דין של רופא).


ה'פטנט' לרפואת חולה

ועוד מעשה סופר מחודש תשרי, שהיה עמוס באורחים וחסידים שהיו מגיעים מרחבי העולם לעשות את הימים הנוראים בחצרות קדשינו.

אחד המשתתפים שמע את הסיפור הבא מאת הרב לייבל רסקין ע"ה שהיה שליח הרבי למרוקו:

"בשנת תשל"ד, בעת הכנה להקפות, נפצע בני שיחי' באופן מבהיל.

"הבאתי אותו לחדר מיוחד, לנוח. וניגשתי למזכיר הרב חודקוב לבקש ברכה מהרבי. הרב חדקוב אמר לי שבכלל בזמן זה אין נכנסים אל הרבי. כשסיפרתי לו שמצב בני שהוא איום, נכנס להרבי והרבי אמר שיקראו לרופא זליגסון.

"הדוקטור ניגש לבני וכשהביט בו אמר שאין זה כלום. הודעתי לרבי מה שאמר הרופא ושהילד נתרפא ב"ה.

"אחר הסיפור, הגיד לי הרופא שהרבי אמר לו פעם שכשהוא - בתור רופא - יפסוק שמצד הטבע זה לא כלום, אזי מאפשרת להמשיך גם למעלה מטבע בטבע".