מערכת COL | יום כ"ד שבט ה׳תשס״ו 22.02.2006

אביר יעקב

חמישים שנה כיהן הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל כרבה של בני-ברק. בשיחה מיוחדת מספר בנו הרב אליהו לנדא שליט"א, ר"מ בישיבת 'תומכי תמימים' לכתב עיתון 'בקהילה' אשר מדינה על מלחמות השבת בעיר, מערכת הכשרות שהקים, עמדתו התקיפה על משמר היהדות, עבודת ה' המיוחדת, על ימיו האחרונים, ועל רגע ההסתלקות* מוגש במלאות 20 שנה לפטירתו של הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל * הכתבה מתפרסמת השבוע במוסף 'קולות' של העיתון 'בקהילה' ב'כתבה מלאה'
אביר יעקב
הרב יעקב לנדא זצ"ל עם יבלחט"א בנו הרב משה לנדא (צילום: פוטו ציון)

אשר מדינה

תארו לעצמכם את המצב הבא: תחנת מוניות בעיר מבקשת רישיון עסק. ראש העיר מפנה את בעליה לרב העיר, וזה מציב שלל תנאים. בין השאר, שביום שישי יעמדו כל המוניות בשורה ארוכה ליד ישיבה גדולה, בכדי שכולם יראו ויהיו בטוחים שהנהגים אינם נוסעים בשבת. כיצד זה היה מתקבל היום? ובכן, בבני-ברק בתקופתו של הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל, ככה התבצעו הדברים. הקפדתו על רוחניות העיר הייתה ללא פשרות, וקדושת השבת בעיר, היא שמשכה אליה המוני חרדים, שהפכו אותה, בסופו של דבר, לעיר התורה והחסידות הגדולה בארץ.

הגר"י לנדא, שביום שישי זה מציינים 20 שנה להסתלקותו, הגיע לכהן כרב העיר בני-ברק, לאחר שנתיים בהן כיהן בעיר רמתיים (כיום הוד השרון). בואו לעיר הכניס תנופה אדירה בנושאי היהדות והרוחניות, כשהוא בעצמו דואג ומפקח בכל תחום ותחום. כך ייסד את ענייני המעשרות, שמירת שבת, מקוואות, עירוב ושיעורי תורה. הוא עצמו הסתובב בין החנויות על-מנת לעשר ירקות. והיו פעמים שתושבי העיר יכלו לראות את הרב, בכבודו ובעצמו, נעמד בשבת ברחוב ומבקש ממכוניות העוברות בכביש שיסעו בחזרה אל מחוץ לעיר. וכשצרכי העיר גדלו, הקים את מערכת הדת והכשרות בצורה רחבה וגדולה יותר.

"התעסקות אבי זצ"ל לא הייתה רק בכשרות. לא היה שום נושא של יהדות בארץ, שלא היה נוגע לו והוא לא היה מעורב בו", אומר הגאון רבי אליהו לנדא, בנו של הגר"י לנדא זצ"ל וראש ישיבה בישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד, בשיחה מיוחדת לרגל ציון יום השנה ה-20 להסתלקות אביו.

"השבת בבני-ברק זה סיפור בפני עצמו. בני-ברק של פעם לא נראתה כמו היום. בעיר לא התגוררו רק יהודים חרדים. היו הרבה חילונים בבני-ברק. היו כאן נציגים של מפא"י ומפ"ם. שמירת השבת בבני-ברק לא הייתה דבר מובן מאליו. הוא ארגן משמרות מיוחדים שיעמדו בכניסות לעיר, והפנייה לנהגים הייתה רק בדרכי נועם ולא במלחמות. הוא עצמו היה הולך ומארגן את האנשים, מי יעמוד משעה זו עד שעה זו וכן הלאה. בצורה זו עצרו את התנועה בשבת בבני-ברק. דווקא בדרך של בקשה ולא בדרך של מריבות. כשפנו בצורה נעימה לכל אדם שהגיע עם מכונית ובקשו ממנו לא להיכנס, הרוב המוחלט נענה בחיוב, וכך הצליח לייצב לראשונה את בני-ברק כעיר שומרת שבת.

"אבל לא רק השבת בבני-ברק הייתה בראש מעייניו, אלא שמירת השבת בכל הארץ. היה פעם ארגון שנקרא 'ברית השבת'. זה היה גוף שארגן משמרות שבת בערים שונות, אם זה ביחס למפעלים, או לתחבורה, והוא עמד בקשר הדוק מאוד עם הרבנים הראשיים דאז, הרב הרצוג והרב עוזיאל. פעם בשבוע היה נוסע לירושלים לצורך חיזוק השבת בארץ. הוא לא פטר את עצמו ממה שקורה מחוץ לבני-ברק, אלא דאג לכל עם ישראל. אני זוכר שהפעם היחידה שנסעתי בילדותי למטולה היה לצורך בניית מקווה במקום. הוא היה יהודי שאכפת לו האידישקייט בארץ, וכל דבר שהיה נוגע ליהדות היה נוגע לו. יש הרבה דברים שהוא הקים ופעל שלא ידוע שהוא עשה את זה".

כמו למשל..

"חבר הפעילים, מה שנקרא היום 'יד לאחים'. כל ההתנהלות והפעילות שלהם, התחילה אצלנו בבית. ועוד הרבה פעולות גם בבני-ברק וגם בהיקף ארצי. הוא לא חיפש ששמו יתנוסס מעל למקומות, אבל בפועל הוא היה הרוח החיה שמאחוריהם".


נשארו רק חובות

מערכת הכשרות שייסד הגר"י לנדא זצ"ל בבני-ברק, זכתה לשם של כבוד הרבה מעבר לגבולות העיר. עד היום היא נחשבת למערכת כשרות מהמעולות שיש בציבור החרדי.

מה הייחודיות במערכת הכשרות הזו?

"הייחודיות של הכשרות הייתה בכך שלא היו בה פשרות. הוא מעולם לא כתב על מוצר 'כשר למהדרין'. הוא אמר שהוא לא יודע מה ההבדל בין מהדרין לכשר 'רגיל'. או שזה כשר או שזה לא כשר. הוא עמד על המשמר בכל התוקף וזה מה שיצר את השם הטוב. בלי קולות והקלות וגם בלי חומרות מיותרות".

וכולם קיבלו אותו ללא סייגים?

"מעולם לא הייתה לו מחלוקת עם חוג כלשהו והוא התקבל על-ידי כולם, ליטאים, חסידים וספרדים כאחד. איש לא פקפק בעשייה שלו. הוא היה ביחסים הדוקים עם כל גדולי ישראל מכל החוגים. הגרא"ס מלצר זצ"ל, ה'חזון איש' זצ"ל, וכל האדמו"רים. כמו-כן, היה בידידות גדולה עם הרב יעקב חי זריהן זצ"ל, רבה של טבריה, וכן בידידות עצומה עם הרב שלום משאש זצ"ל, רבה של ירושלים.

"עובדת היותו חסיד חב"ד התבטאה רק בחייו הפרטיים. כלפי הציבור הוא היה רב של כולם. הוא לא היה מעורב בשום מחלוקת. הגרא"מ שך זצ"ל היה מגיע אליו בכל חג, בחול המועד, לביתו לביקור כרב העיר.

"הוא היה סמל השלום והבריחה מהמחלוקת. דוגמא לכך, כשהיו הבחירות לעיריית בני-ברק, הוא יזם את האיחוד של מפלגה אחת (ט"ז) שתכלול את כל החוגים החרדיים, וזה נעשה אצלו בבית. אפילו שבכל הארץ הלכו בנפרד, בבני-ברק היהדות החרדית הלכה ביחד. אני זוכר שהיו כאלה שלא היו מרוצים מכך, ובאו לנסות להשפיע עליו. אבל הם ידעו שהוא לא היה אדם לחיץ. היה איש אמת מוחלט. אין שום תחום בעיר בני-ברק שאין עליו טביעת אצבעות שלו".

כל מי שהכיר את הרב לנדא, מספר על שילוב נדיר של תקיפות בנושאי יהדות והלכה, ומאידך נעים הליכות ונוח בכל מה שקשור לעניינים שבין אדם לחברו. "התקיפות שלו בנושאים רוחניים הייתה ידועה. הוא היה איש ללא חת באידישקייט, אבל באופן אישי היה אדם חם מאוד. לדוגמא, בימי 'השבעה' הגיע נהג מונית שסיפר, שהרב נסע אתו פעם אחת בתקופת מלחמת ששת הימים, והנהג התלונן באוזניו על החרדות שלו על בנו שנמצא בצבא ונלחם במלחמה. כעבור כמה ימים התקשר אליו הרב לשאול מה שלומו ומה נשמע עם הבן. זה היה הרב לנדא. שני הפכים באדם אחד. מצד אחד עניו גדול ושפל ברך בפני כל אדם, לא נתן לעזור לו כל זמן שהיה בריא, אפילו לא לעזור לו ללבוש את המעיל. אבל מבחינת תפקידו כרב, עמד כעמוד ברזל. אנשים ידעו שלחץ אצלו לא עוזר. היה איש אמת לחלוטין. הדבר הכי שנוא עליו היה שקר. אנשים שפעלו לפי טובת הנאה אישית היה מתעב. זה היה דבר מאוס עליו, תואר הגנאי הכי גרוע אצלו היה: פלוני, הוא קרייריסט...

"חמישים שנה היה רבה של בני-ברק, וכשהוא נפטר נשארו חובות בלבד. הנה, אני גר בדירה שכורה. הוא לא צבר נכסים לעצמו וחוץ ממשכורת מהעירייה לא הייתה לו הכנסה. הוא לא לקח לעצמו ממערכת הכשרות ולו פרוטה אחת.
"יש סיפור מדהים בהקשר לזה. פעם היה בעל מפעל גדול שקיבל ממנו הכשר, ובפורים בא אל הרב עם משלוח מנות גדול ומכובד. הרב שאל אותו: 'בשנה שעברה גם כן הבאת לי? לא. זאת אומרת שזה בגלל ההכשר, אז אני לא רוצה לקבל'. אפילו משלוח מנות בפורים הוא לא רצה לקבל, אם זה בגלל ההכשר".


בכי בתפילת מנחה

הגר"י לנדא כיהן כרבה של בני-ברק חמישים שנה וחודשיים. משנת תרצ"ו עד שנת תשמ"ו. תקופה עשירה של הרבה מאוד פעלים למען העיר. הוא לא חת משום דבר. "אני זוכר שהיו אצלנו בבית הרבה אירועים והרבה צעקות, אבל זה לא הזיז אותו מעמדותיו. היה פעם בעל בית קפה, ברחוב רבי עקיבא, שהתנהגו בחנותו שלא כשורה. אבא פעל נגדו, לא רק שלא ייתנו לו הכשר, אלא גם שלא יחדשו לו את רישיון העסק בעירייה. אותו אדם הגיע הביתה וביקש להכותו. הוא הרים את ידו ופגע בכובע שלו. אבל זה לא הרתיע אותו. אני זוכר את הפרשה הזו היטב. היה אז בארץ עיתון שנקרא 'עיתון מיוחד' שהיה כותב רק על פלילים וכדומה, ואני זוכר שהעיתון הזה כתב על האירוע".

היו אז הרבה חילונים בבני-ברק.

"נכון. הייתה אז קואליציה גם עם מפא"י, כי ליהדות החרדית לא היה רוב במועצה בבני-ברק, במשך תקופה ארוכה מאוד. אמנם העיר נבנתה כמושבה חרדית, אבל מי שרצה לבוא ולהתיישב - התיישב. בשיכון ה' היו מושבות ההסתדרות. אני לא מדבר על פרדס כץ, שם הקימו את המעברה בכוונה מיוחדת כדי להביא רק חילונים וכך לכבוש את בני-ברק ולהפוך אותה למקום חילוני. זה הרי היה לצנינים בעיניהם שיש מקום חרדי כזה".

וזה גרר מלחמות עם הרב?

"בדרך-כלל חברי המועצה בבני-ברק הסתדרו אתו. למשל, תחנת המוניות הראשונה שנפתחה בעיר, המונית הייתה חייבת לחנות בשבת במקום מסוים, וכמה פעמים קרה, באמצע סעודת ליל שבת, שבא אלינו נהג מונית ואמר שיש יולדת וצריך להסיע אותה לבית חולים, והרב היה אומר, כן. הייתה משמעת גדולה לרב. וכשהיו כבר שתי תחנות מוניות, כל יום שישי, לפני שבת, החנו את כל המוניות ליד ישיבת סלבודקא, כדי שיראו את המוניות והם לא יוכלו לעבוד בהן במקום אחר בשבת.

"אני זוכר שבתקופת מלחמת השחרור, נכנס מישהו באמצע תפילת ליל שבת, אדם לא דתי, וביקש לשוחח עם הרב. אבא נכנס אתו לחדר כלשהו והתברר שזה נציג הג"א. התעוררה שאלה של שבת בזמן המלחמה, כי כל כמה דקות היה מגיע מטוס מצרי והיו רצים למקלט. הם ידעו שצריך אישור של הרב על כל דבר. אותו דבר היה בזמן מלחמת ששת הימים, הוא קיבץ את כל רבני העיר אצלו בבית ונתן הוראות ברורות לכל אחד, מה כן ומה לא. המנהיגות שלו הייתה חזקה וכולם כיבדו אותה".

על עבודת ה' שלו מעידים אנשים שהיו במחיצתו ברעדה. "זה דברים שאי-אפשר לספר. מי שראה ראה", אומר הרב לנדא. "היה יהודי אחד שהיה בא בכל שנה לומר סליחות בבית הכנסת של הרב. רק אז ראו אותו. שאלתי אותו: מדוע אתה בא רק בסליחות? הוא סיפר: פעם אחת הגעתי במקרה לסליחות, ואת הבכיות של הרב בתפילה הזו קשה לי לשכוח. לכן אני בא לכאן כל שנה. מי ששמע את הבכיות שלו בתקיעת שופר, בכל התפילות של 'ימים נוראים'. זה היה דבר מדהים.

הייתה פעם מדריכת כלות שישבה אצלנו במשרד ושמעה פתאום מאחורי הדלת קולות בכי. היא נבהלה וקראה לבת אחותי, לראות על מה הבכיות. היא ענתה לה בפשטות: לא קרה כלום. הרב מתפלל מנחה. אני לא אשכח לעולם את ההשתפכות שלו על קברי צדיקים. הוא היה חייל של הקב"ה על כל צעד ושעל".


כתב מינוי ביד

ימיו האחרונים של הגר"י לנדא הם סיפור מפעים בפני עצמו. אלה שהיו לידו כששכב על ערש דווי לא ישכחו את המעמד עד סוף ימיהם. בנו, הגר"א לנדא, ששהה בכל אותם ימים מרטיטים סמוך למיטתו של אביו, מספר על רגעי ההוד המופלאים, בהם נוכחו כולם עד כמה נותר הרב בצלילותו ובדקדקנותו עד לשנייה שהשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.
"הימים הללו היו ימים שלא רואים ולא שומעים דברים כאלה", הוא מספר. "בשבועיים האחרונים לחייו הוא חלה והובהל לבית החולים 'תל השומר'. לאחר מכן, כשהרופאים לא מצאו מזור למחלתו, הוא הוחזר לביתו שבבני-ברק. כשראינו שיש מערכות בגופו שהפסיקו לפעול, וראינו שהמצב מידרדר, הבנו שאלו ימיו האחרונים. בבוקר שלפני האחרון הוא קם מוקדם והחל לומר פרשת העקידה, 'ויהי אחר הדברים האלה'. אמרתי לו: אולי תגיד 'ויהי אחר' אחרי שתניח תפילין. הוא מיד תיקן אותי: 'ויהי אחר' במלרע ולא במלעיל. תראה איזו צלילות מדהימה גם במצב כזה.

"הוא הניח תפילין. היה שם רופא מ'תל השומר' שהיה ידיד שלנו מבני-ברק. שאלתי אותו איך הוא רואה את מצבו הרפואי. הוא אמר: לפי מה אני רואה, כשהוא התחיל להניח תפילין לא הייתי בטוח שהוא יסיים להניח. אבל איך שאני מכיר את הרצון והנחישות של הרב הוא יסיים.

"היה אח מבית החולים שהיה במשמרת של השגחה עליו, ואנשים מבני-ברק אמרו לו, שאם יראה משהו חריג אצל הרב שיודיע להם. הוא הודיע להם, ואז לאורך כל הלילה הבית התמלא אנשים והוא ברך כל אחד ואת כל הילדים, נשק לבנים ולנכדים.

"באותו לילה הוא קרא לראש העיר, ר' משה אירנשטיין, וציווה עליו ביחס לכהונה של אחי כרב העיר בני-ברק. גם למחרת היום הגיעו אנשים רבים לביתו. במנחה של אותו יום ביקשתי שיצאו האנשים מהחדר, כי רציתי לומר לו דבר מה ביחידות. כשהוא הגיע בתפילת מנחה ל'המברך את עמו ישראל בשלום' פתחתי לו בסידור את תפילת הווידוי כמו שאומרים במנחה של יום כיפור, אבל הוא אמר לי: לא, עוד לא.

"אחר-כך, עבר זמן ושאלתי אותו: במצב שאתה נמצא מה צריך לעשות? הוא אמר לי: צריך לדאוג למניין לתפילת ערבית..."

ידעתם שזהו הלילה האחרון?

"לא ידענו, אבל בגלל שהכליות הפסיקו לפעול, חשבתי שכדאי שיגיד וידוי. חששתי שבמצב כזה מגיע זמן של טשטוש וחששתי לאחר. ידעתי עד כמה זה בנפשו, עד כמה הוא רוצה לומר וידוי. אבל ברוך ה' לא היה טשטוש אפילו לא לרגע. ואז, אחרי תפילת מעריב, הוא אמר וידוי וברך את כולנו".

וכל אותו זמן הוא היה צלול, גם כשידע שאלו שעותיו האחרונות?

"כל הזמן היה צלול מאוד, גם אחרי שאמר וידוי. כל אחד שהתברך אצלו הוא איחל לו ש'יזכה לראות בביאת המשיח וגם אני'. הביטחון והאמונה שלו לא זזו אפילו לרגע אחד".

אנשים בכו באותו מעמד?

"אנשים התרגשו מאוד לידו, אבל בכו בחוץ, כי לא בוכים ליד חולה. הייתה התאספות גדולה של אנשים, כי השמועה יצאה בכל העיר ובאו אנשים רבים כדי לראות אותו בפעם האחרונה. מאוחר בלילה, הוא התחיל לומר את הפסוקים שאומרים לפני יציאת נשמה, פסוקי 'אנא בכוח', וכשהגיע למילים 'ברכם טהרם' הוא אמר אותם אתנו, ואז הוא הציץ בשעון שלו (הוא לא נתן לנו להוריד לו את השעון) החליק בידו על הזקן ומסר את נשמתו.

(נאנח בדמעות): "אוי, היום הזה, מי שלא ראה את המעמד הזה לא יבין. כמובן שמיד כשעצם את עיניו קראנו בקול 'שמע ישראל'.

"הרופאים יצאו מכליהם מההתנהגות שלו. היה רופא בשם ד"ר סמרה, מנהל מחלקה ב'תל השומר', שהיה אחוז התפעלות לנוכח ההתנהגות של הרב. הוא היה כל אותו לילה בבית שלנו, ונדהם מהצלילות שלו עד לרגעים האחרונים. גם כשנתנו לרב לחתום על הכתב ביחס לכהונתו של אחי, הוא ביקש שיתנו לו את העט ביד הזו והדף ביד השנייה.

הרופא אמר שהוא לא ראה דבר כזה, צלילות ושליטה גם ברגעים כאלו. הוא התייחס לכל אחד ואחד. כשמישהו נכנס אליו פעם שנייה הוא אמר, אבל אתה כבר היית.."

יש משהו בצוואתו שאפשר לגלות?

"עיקר צוואתו התייחסה לסידורי הקבורה וההלוויה שלו. היו גם כמה דברים פרטיים שהוא כתב למשפחה. דבר מעניין שאפשר להזכיר מצוואתו, שהוא ציווה להניח בידו את המכתב בו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש זצ"ל מינה אותו כ'רב החצר' ולקבור אותו אתו".

מה המשמעות של הבקשה הזו?

"זה דבר ברור מאוד. הוא אמר שהוא רוצה את המכתב הזה אתו כדי שתהיה לו תשובה בשמים, מה פתאום הוא לקח על עצמו להיות רב... כך הוא אמר. הוא תמיד ברח מרבנות, הוא לא רצה להיות רב, אבל הרש"ב ציווה עליו להיות רב. וגם אחר-כך, כשהוא ניסה להפסיק להיות רב, האדמו"ר הקודם אמר לו, שאבא אמר, שיהיה מה שיהיה בסופו של דבר אתה תהיה רב. לזה הוא יועד מהשמים".

הגר"י לנדא נפטר בשיבה טובה בגיל 93 בכ"ו שבט תשמ"ו. לפני צאת הלוויה מביתו ברח' יחזקאל, בהשתתפות עשרות אלפי מלווים, נעמד ראש העיר דאז הרב אירנשטיין והכריז: "על-פי צוואתו של הרב זצ"ל אנו מכתירים בזאת את בנו הגדול לממלא מקומו כרב העיר ומרא דאתרא דבני ברק".

תרגיל הרגל הקצרה

הגר"י לנדא זצ"ל עלה לארץ-ישראל מרוסיה בשנת תרצ"ה. הוא היה חסיד מובהק של הרבי החמישי בשושלת חב"ד הרש"ב זיע"א. בצעירותו התגורר בבית האדמו"ר ברוסטוב שברוסיה, והפך שם לבן בית. הרש"ב חיבבו מאוד וראה בו רב פוסק הלכה, ושוחח עמו רבות בענייני הלכה ומנהג, עד שמינהו במכתב מיוחד להיות 'רב החצר'.

שיטת המקווה הידועה כ'בור ע"ג בור', שנתחדשה על-ידי הרש"ב, יושמה על-ידי הרב לנדא ברוסטוב. היה זה המקווה הראשון שנבנה בשיטה זו. (לפני מספר שנים מצאו חסידי חב"ד את המקווה הזה ברוסטוב, במצב טוב, ושיפצוהו). כן פעל בשליחותו פעולות נרחבות בהפצת היהדות ברחבי רוסיה.

הגר"א לנדא מספר על תרגיל שהרש"ב לימד את אביו, כדי להתחמק משירות בצבא הרוסי: "אצל הרש"ב, שחרור של בחורים מהצבא היה חשוב מאוד, וראו בזה נסים בלי סוף. אבל הוא השתמש גם בכל מיני תחבולות. את אבי הוא שלח למישהו שיאמן אותו איך להיות כאילו צולע, בצורה שרגל אחת תהיה קצרה יותר מהשנייה. עושים את זה על-ידי הכנסה של הירך ואימון מסוים שהוא ידע לעשות. הוא הראה לנו פעם את זה, ואכן ראינו שבצורה הזו רגל אחת קצרה מהשנייה בהבדל גדול. התרגיל הזה אכן עזר לו להשתחרר מהצבא הסדיר, אך כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה יצאו צווים המחייבים גם את אלו שהיו פטורים. אבל עם ברכה מהרב'ה הוא שוחרר גם מזה, בלי לגשת שוב ללשכת הגיוס".

הגאון הרוגוצ'ובי, רבי יוסף רוזין זצ"ל, קירבו מאוד והיה משוחח עמו בדברי תורה. לאחר מכן הרוגוצ'ובר אף סידר את הקידושין בחופתו.

בהמשך היה מקורב גם לאדמו"ר השישי בשושלת חב"ד, הריי"צ זצ"ל, שהתייעץ עם הרב לנדא בנושאים שונים אודות מצב היהדות ברוסיה. היו ביניהם התכתבויות רבות בנושאים שונים בכל הקשור לעסקנות ציבורית ובעסקנות החב"דית, ובפרט בקשר למנהגי חב"ד השונים, שהוא היה עד להם בהיותו 'רב החצר' אצל הרש"ב. לימים הקים את ישיבת 'תפארת בחורים' במוסקבה, שהייתה מיועדת לבעלי תשובה רוסים.

ידיעתו הרחבה וגאונותו בכל מכמני התורה הייתה להפליא. רבים מבני העיר זוכרים את דרשותיו ב'שבת הגדול' ו'שבת שובה' ובכינוסים למיניהם לחיזוק חומת היהדות בבני-ברק, ואת שיעורי התניא שהיה מוסר במשך השבוע, כמו גם דברי תורה שהיה מוסר בכל שבת בשעת 'רעוא דרעוין'. במשך שנים רבות נשא בתואר זקן רבני חב"ד בארץ-הקודש.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.