מאת שלומי סלווין, ארגנטינה

השליח הרב יוסף-יצחק טורק וזוגתו חנה-אטה יצאו לשליחות בעיר קורדובה שבארגנטינה לפני כשש-עשרה שנה. בקורדובה שממוקמת עשר שעות נסיעה מבואנוס-איירס, חיים כעשרת-אלפים יהודים. רובם מכירים את הרב טורק ומקבלים ממנו לפני כל חג חומר עיוני ולימודי.

קורדובה שנחשבת עיר תיירותית ידועה בדרום-אמריקה, מזמינה אל השליח מטיילים ישראל רבים במהלך השנה. למשל, בכל שבת משתתפים בסעודת-השבת קרוב לחמישים איש.

בבניין בית-חב"ד קיים בית-כנסת, מקווה נשים, חנות לממכר מזון כשר וגן-ילדים. בקומה השנייה ממוקם בית-הארחה למטיילים וכדומה. בגן הילדים יש כשלושים-וחמישה ילדים. "תקוותי שעם הזמן נהפוך את הגן לבית-ספר", אומר הרב טורק בראיון מיוחד ל-COL. ילדי משפחת טורק לומדים בגן, והגדולים לומדים עם מורים פרטיים.

"מוצרים כשרים כמו חלב ומיני-מתיקה", מספר הרב טורק, "אני מביא מבואנוס-איירס. המוצרים נמכרים בחנות של בית-חב"ד וחלות ואוכל לשבת אנחנו מכינים בבית-חב"ד".

בקורדובה, כך אומר, יש בעייה מאוד חמורה בלחם. בנוסף לבעייה של פת ישראל, כאן נוהגים להוסיף כל מיני שומנים טרפים ללחמים.

הצלת ילדים מהשתמדות

הרב טורק וזוגתו החלו לפני כחצי שנה לאמץ שלושה ילדים.

"קיים פה ארגון צדקה שמסייע למשפחות נזקקות", הוא מתחיל לגולל את פרטי הפרשייה. "לפני תקופת-מה הם פנו אלי וסיפרו לי על שלושה ילדים יהודיים שהממשלה הוציאה מחיק אימם שנהייתה חולת-נפש. בנוסך לכל, האבא נפטר ואין מי שיטפל בהם. כעת, הם אמרו לי, רוצים לשלוח את הילדים לאימוץ והם ביקשו ממני שאני יעזור להם להכניס את הילדים לבית-היתומים היהודי בבואנוס-איירס".

הרב טורק לקח על עצמו את המשימה והחל לטפל בעניין. ואז, הוא מספר, "נודע לי שהשופט אוסר להוציא את הילדים מתחום של קורדובה, זאת בשביל לאפשר לאימם לבקר אותם אחת לשבוע".

המשמעות: אימוץ כל שלושת הילדים בבית, מפני שאסור להפרידם כלל.

כאן, למעשה, החלה הפרשייה להתגלגל.

"עברו בראשי מחשבות", מספר הרב טורק, "אם אני לא לוקח את הילדים, הם יילכו ח"ו למנזר המקומי ומי יודע מה יהא עליהם. אישתי הציע שאולי ניקח אותם לתקופה ונראה האם אנחנו יכולים להסתדר. העלנו את ההצעה בבית-המשפט, אך השופט ענה בשלילה שלא שייך מכיוון 'שמדובר בילדים'...

איפה הילדים היו עד שאתם אימצתם אותם?

"קיים כאן בית-יתומים ציבורי של העירייה, ושם הם היו חלק מהזמן.

החברה של הפוליטיקאית

"היה לי דבר מעניין בסיפור הזה", הרב טורק מוסיף, כאילו הסיפור אינו מרתק לכשעצמו. "בשביל לקבל את הילדים, צריך לעבור ראיון אצל פסיכולוגית של הממשל. כשהגעתי לשם, הפסיכולוגית קוראת לי בשמי הפרטי. חשבתי שאני הוזה ואז היא סיפרה לי שלפני שש שנים, ארגנו 'דינר' לטובת מוסדות בית-חב"ד והזמנתי לשם איזה פוליטיקאית יהודייה. יום לפני האירוע הפוליטיקאית התקשרה אלי ושאלה אם היא יכולה להביא חברה ל'דינר' ואני עניתי בחיוב. אותה חברה, מתברר, הייתה הפסיכולוגית בעצמה...

"מכיוון שהיא הכירה אותנו היא עזרה לי מאוד כי ברגע ששמעה שאנחנו המשפחה המליצה לשופט הרבה עלינו ובעצם כבר שהגענו אליה הכול כבר היה סגור ורק היה צריך להשלים כמה דברים קטנים. בצום גדליה השנה באנו לקחת את הילדים ולפני שיצאנו אמרו לנו שצריך להשאיר את הנעליים של הילדים בבית-יתומים של העירייה... השארנו את הנעלים ובדרך הביתה קנינו לילדים נעלים חדשות.

יש תקציב מהממשלה לילדים?

"תקציב? בדיוק הפוך: כאן בשביל לאמץ ילד אתה צריך להוכיח שאתה בעל הכנסה גבוהה מאוד כל-שכן שלוש ילדים וזה היה דבר קשה שלעצמו להוכיח שאני בעל הכנסה גבוהה. אבל בסוף הכול הסתדר ב"ה".