כשאנשי הצוות הרוחני יישובים בשולחן הכבוד במזרח וההורים בין הקהל, נציגי התלמידים הוזמנו לדוכן הנואמים לשאת דברים בנגלה ובחסידות, ודברי הודיה להנהלה המסורה, בשם חבריהם. הת' מנחם-מענדל שכטר היוצא לשיקגו התפלפל בשאלה מה אמור להיות בפיהם של השלוחים, כשניגשים לנאום. אחריו נאמו הת' לוי-יצחק גורדון היוצא למיאמי והת' יחיאל-מיכל מרוזוב היוצא לבני-ברק. "ישנם שני סוגים של בחורים", אמר בנאומו הת' מנחם-מענדל קליין היוצא לכפר-חב"ד. "יש את הבחורים שנקראים 'יושבי אוהל' - שעוסקים עם הבחורים בישיבה ומחזקים אותם בעבודת ה', ויש את הבחורים הנקראים 'בעלי עסק' - שיוצאים החוצה ולומדים עם הרחוקים והמנותקים. הרבי אומר שהנקודה המשותפת ביניהם צריכה להיות העבודה בחיות. וזו ההוראה לכולנו, התלמידים השלוחים". הנאום המרכזי נישא על-ידי הרב זושא וילהלם, מנהל המתיבתא של "אהלי תורה" והורה להת' בערל וילהלם היוצא בשליחות לבני-ברק. "אני בספק למי להקדיש את נאומי: לתלמידים, להורים או להנהלה", הרב וילהלם פתח בספקנות אך המשיך במיומנות לבאר את תפקידו של בחור הנמצא בשליחותו של הרבי - "כל אחד מכם לוקח שטיק (חלק מה-) רבי איתו ועליו לזכור זאת בתמידות". לאחר דברי התודה של הרב וילהלם לצוות ("אני בטוח שכל ההורים מרגישים מאושרים כמוני"), הרב פיקארסקי הודה לו על הדברים והודה לו בחזרה: "אנחנו חייבים לך תודה כי התיישים שלנו הם בעצם הגדיים שלך", וכאן הוא פנה לתלמידים: "עד היום הייתם בבחינת מקבלים ומושפעים, עכשיו אתם נכנסים לתקופה חדשה - להשפיע על תלמידים והנהלה". הר"מ, הרב אברהם גרליצקי התערב וקטע את הנאום. "גם עתה הם צריכים לשמוע להנהלה", הרב גרליצקי קבע והרב פיקארסקי מיהר לחזק את דבריו: "אוואדע" (=בוודאי, כמובן). כנראה שהרב פיקארסקי אינו יכול לדבר בלי קצת נגלה, וביאר נקודה במסכת קידושין הנלמדת בשנת הלימודים הנוכחית בישיבות חב"ד ברחבי העולם. הת' לימא טלישבסקי היוצא ללידז, אנגליה, עלה לדוכן ל'רול קאל' - הקראת שמות התלמידים וישיבת שליחותם, לא לפני שהוא המליץ לחבריו לעיין בספר השליחות לפני יציאתם וגם אחרי. התמימים יצאו בריקוד סוער, שרים את "שלוחי אדונינו", לצליליו של הת' מוטשניק. "ניישן אפטר ניישן" - מדינה אחרי מדינה אנו כובשים, הם שרו בהתלהבות ועיון ברשימה של המדינות אליהם התמימים יוצאים, מגלה עד כמה הרבי כבש, וממשיך לכבוש, את העולם. (בנימין וייס, ניו-יורק)