"מחזה שלא אשכח לעולם" - מה ראה ילד ברוסיה ביום הסתלקות הרבי
ג׳ תמוז תשפ״ו
בהתוועדות בבית חב״ד חשמונאים הערב
סיפר ר׳ יואל פאן-דייק חסיד גור את הסיפור הבא ששמע מהרב איצ׳ה מאיר ספרנוביץ משגיח בישיבות גור מירושלים :
״בקטנותנו התגוררנו ברוסיה. אבא רצה שנלמד תורה אבל באותה תקופה הדבר היה כרוך בסכנת נפשות של ממש, לכן אבא שלח אותנו ללמוד במחתרת בחיידר חב״ד שהקים הרבי הרייצ.
הייתי ילד קטן, בן שש-שבע, ובחג השבועות שנת תש”ח נכנסתי הביתה וראיתי את אבא בוכה.
לא הבנתי מה קרה.
אמרו לי: הרבי, ה״אמרי אמת״ מגור הסתלק.
במוחי רצו מחשבות: ׳מה זה רבי? מי זה רבי?׳ ילד בגיל כזה עדיין לא מסוגל לתפוס את גודל המאורע…
בחלוף שנתיים, שנת תש״י בהיותי בגיל תשע-עשר, נכנסתי לחדר המחתרתי החב״די וראיתי מחזה שלא אשכח לעולם: כל הילדים יושבים על הרצפה ובוכים. לא דמעות שקטות, אלא בכי קורע לב.
הקמת קול זעקה במחתרת היתה דבר מסוכן ביותר, שמא החיילים יבואו ויאסרו את כולם. אך את הילדים זה לא עניין.
זה היה בכי שהגיע ממעמקי ליבם של תינוקות של בית רבן על הסתלקותו של רבי אף שמעולם לא התראו עימו.
נדהמתי מכך…
ומה בכל זאת גרם להם לבכות כך?
מפני שהקשר לרבי איננו רק קשר של ראייה פיזית. הם חיו את הרבי. הם שמעו עליו, למדו את תורתו, נשמו את מסירות הנפש שלו. נשמתם היתה קשורה בנשמתו. וכאשר הסתלק הם הרגישו את החסר.
ולכן כשמישהו אומר: “אבל אני איני זכיתי לראות את הרבי”, זו אינה טענה אמיתית.
יהודי שמתקשר לרבי דרך תורתו, דרך החסידות, דרך הוראותיו ודרך ההתבוננות בדברי האלוקים החיים שלו נמצא בקשר אמיתי עם הרבי.
הבעל שם טוב לימד ש”במקום שמחשבתו של אדם, שם הוא נמצא”. אבל כאן ישנו רובד עמוק עוד יותר: לא רק שהמחשבה נמצאת שם, אלא שהנשמה מתקשרת עם הנשמה. זהו קשר שהוא למעלה ממגבלות המקום והזמן, למעלה מהראייה הגשמית.
אפשר שלא ראינו פיזית, אך כאשר לומדים את תורתו של הרבי, חיים את ענייניו ומתקשרים אליו באמת, אנחנו לא עומדים מן הצד. אנחנו נמצאים שם, קשורים אליו קשר חי ופנימי, קשר שהוא עמוק אפילו יותר מן החיבור הפיזי״, חתם את דבריו ר׳ יואל.
לחיים חסידים לחיים!
״אשרינו מה טוב חלקינו״
הרב ברק כוכבי
בית חב״ד חשמונאים
מאפשרים לכם לקבל
