המבוכה והחיוך / אלי' וולף
יום חמישי השבוע הוא יום ג' בתמוז, יום ההילולא ה-32 של הרבי מליובאוויטש. 32 שנה, "לב" שנה.
מטבע הדברים, אני חוזר בימים אלו לרגעים שזכיתי להיות ליד הרבי. לתפילות במחיצתו, התוועדויות, רגעים מרוממים של חגי תשרי ורגעים של שגרה.
הזיכרון הראשון שלי מהרבי הוא כשאני ילד קטן, כמעט בן חמש, עומד עם הוריי שיחיו בחדרו, ב"יחידות". ההתייחסות שלו אלי, הילד הקטן, חקוקה בזכרוני בבהירות.
אחרי שאלות של ידע בניקוד ("קמץ א", "קמץ ה", "קמץ ע", "קמץ ת") שאל אותי הרבי: "כמה ציציות יש לך".
לא רציתי רק לענות "ארבע", אלא העדפתי להציג אותם בפניו. התחלתי לאסוף אותם ולהראות לו: "אחד, שתיים, שלוש" - אך את הרביעי לא מצאתי. איפה שהוא הפתיל הרביעי נעלם.
והילד הקטן, קצת נבוך. אני מרים את עיניי לעבר הרבי כשבידי רק שלושה פתילי ציצית כאומר "איני מוצא את האחרון", המשימה לא מושלמת - ואני רואה את פניו של הרבי מאירות, מחייכות אלי חיוך רחב, חיוך שמבטא: "הכל בסדר ילד יקר, אני רואה את הרצון הכנה שלך, ראיתי את ההשתדלות".
חיוך, שכשאני נזכר בו, אני מתמלא בגעגועים...
##
"מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים. מי שיש לו מאתיים, רוצה ארבע מאות".
ביטוי של חז"ל שהיה שגור בפיו של הרבי, ומשמעותו: כאשר אדם מגיע לנקודת שיא, ל"מנה" (מטבע מימי התלמוד בן מאה זוז), הוא שואף להכפיל את הסכום ורוצה "מאתיים". אך כאשר הוא משיג את מבוקשו - לא זו בלבד שאינו מסתפק במאתיים אלו ורוצה יותר, ולא זו בלבד שהוא שואף להכפיל את ההישג הנוכחי כך שהשאיפה תהיה מאה נוספים כך יהיו בידיו שלוש-מאות - אלא "מי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות". הרצון הוא להכפיל את הסך הכולל הנוכחי.
אנשים שהגיעו לרבי והציגו הישגים גדולים, מעולם לא הצליחו לרצות אותו, הם שמעו ממנו את הביטוי הזה. היעד של העבר, הינו נקודת הפתיחה של ההווה. ההצלחה הנוכחית מהווה הוכחה שבכוחך להכפיל אותה, ואם אתה יכול - עליך ליישם זאת.
במקביל לביטוי זה, ביטוי נוסף ששגור בלשונו, ציטוט מדברי הרמב"ם: "עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה".
מעשה חיובי יחיד, מחשבה טובה אחת של יהודי, בכוחם לשנות את המציאות בעולם כולו. הרבי האיר באור יקרות כל פעולה חיובית, אפילו פעולה אחת, קטנה.
הרבי לא הסתפק במקסימום, ובד בבד העריך במאוד פעולה של מינימום.
##
על המשמעות של ה'יחידות' הראשונה של חסיד, הרבי כותב: "ה'יחידות' הראשונה הינה לפי ערך עצמו של החסיד, לפי אופן מהות עצמו, כזה סדר-עבודה נותן לו הרבי".
הרגע ההוא ב'יחידות', מאחד את שני המסרים:
התחושה האישית צריכה להיות - לא השלמת את המשימה, עליך להתאמץ ולהתקדם. "מי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות".
במקביל לזה הרבי רואה את ההשקעה, את הרצון הפנימי, את המבוכה של 'אני מנסה שוב ושוב', ומאיר אליך פנים.
"עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".
**
ביום ההילולא של הרבי ניתן לשלוח ל'ציון' שלו בקשות לברכה והצלחה בכל תחומי החיים, הגשמיים והרוחניים:
OHel@ohelchabad.org
מאפשרים לכם לקבל
