על מה אתם חושבים כשאתם אומרים "בעזרת השם"?
על מה אתם חושבים כשאתם אומרים ׳בעזרת השם׳?
'בעזרת השם' זה ביטוי, שאנו שומעים את עצמנו אומרים הרבה פעמים ביום. בתקוה שאנו חושבים על מה שאנו מוציאים מהפה, מעניין למה מתכוונים אנשים, כשהם אומרים 'בעזרת השם'?
עם הזמן הבנתי, של'בעזרת השם' יש משמעות אחת מאוד פשוטה: ה' יעזור, בודאי שהוא יעזור, הוא תמיד כאן כדי לעזור, וכבר אמר רבי שמעון בן לוי בגמרא (קידושין ל,ב) ״יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו״. אבל, וזה אבל משמעותי וחשוב, הוא רק יעזור. עלי מוטל התפקיד לעשות ולפעול, והוא יעזור לי, בעזרת השם.
"פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" אמרו חכמינו (ע"פ מדרש רבה שיר השירים ה, ג'). בורא העולם אומר: אני מוכן לפתוח לך פתח של אולם, לעזור לך בכל, אבל הכל על בסיס העבודה שלך. גם אם היא תהיה קטנה וצרה כפתחו של מחט, עשה אותה, פתח את הפתח, ואני כבר אהיה שם ואפתח לך כפתחו של אולם. זו המשמעות של 'בעזרת השם‘.
פרשת בהעלותך (אותה נקרא מחר בחו״ל) מתארת את הדלקת הנרות של הכהן במנורת הזהב שבבית המקדש, איך הכהן מטיב את הנרות ואף מצית את האש עד שתהא שלהבת עולה מאליה. כלומר, שהמטרה איננה שהכהן יהיה שם להיטיב את הנרות ולהצית את האש כל הזמן, אלא, שהנר והאש ידלקו מעצמם ולא רק זה, שיהיו בחינת שלהבת ועוד יהיו בבחינת ׳עולה׳ מאליה. כלומר, האור יהיה חזק, מאיר וגבוה יותר מאשר היה בשעת ההדלקה על ידי הכהן - כמו שנראה בפשטות, כשאדם מדליק את פתילה האש חלשה וקטנה ואט אט היא עולה ומקבלת גוף וגובה.
כמו בכל דבר, גם כאן הרבי (בשבת בהעלותך תש״נ) מתרגם את הדלקת המנורה בבית המקדש בעבר למטלה אישית, אקטואלית ומעשית. גוף המנורה היא גוף האדם, האור הוא הנשמה האלוקית שפועמת בתוכנו, והכהן הגדול שמצית את האש, הוא הקב"ה שמצית ומדליק את האש ובכך הופך מחבר בין הגוף ובין הנשמה ועושה מהם יחידה אחת מאירה. כמו שנאמר בספר משלי "נר ה' נשמת אדם”.
כמו הכהן גם הקב"ה, עומד ומוכן עם האש כדי להביאה ולהדליק בה את הנר ולמעשה הוא אכן מצית את המנורה שלנו, אבל כמה זה יאיר, כמה אכן האור יתקיים, באיזה עוצמה והעיקר, שתהא השלהבת שלנו עולה מאליה, זה תלוי בנו. ״שתהא שלהבת עולה מאליה על ידי שהיהודי בוחר בזה בכח עצמו - בעולם שיש בו העלם והסתר ומותיר מקום לשתי דרכים - שנשמתו תאיר בגלוי ואף תאיר את הגוף .. עד שיגלה שאיך הגוף שלו הוא ׳מנורת זהב כולה׳.
איך עושים את זה? אולי לפעמים זה דרוש פשוט לבחור בזה, לרצות את זה, להביט ולומר, כן, אני רוצה את זה. וגם אם הלב שלי בשלב ראשון לא איתי ׳על הסיפון׳ בענין, זה רק כי לא אפשרת לנפשי האלוקית להציג לו את הטוב שבזה. כי הלב מחפש טוב ונעים, ולפעמים רק נדרש שנראה לו כמו שנאמר ׳טעמו וראו כי טוב ה׳׳ וחסידים היו מתרגמים את זה לאידיש כדי לומר לעצמם בשפה שנפשם מבינה ׳פרזוכט און זעהן אז דער אויברשטער איז גוט׳.
ועוד משהו מעשי: כשאנו נתקלים בקושי מסוים, או עומדים בפני אתגר שנראה לנו קשה במיוחד, לפני שנרים ידיים ונגיד 'ה' יעזור', כדאי לזכור שהוא רק יעזור. פשוט להתאמץ ולעשות עוד צעד לכיון המטרה, אפילו צעד קטן, כפתחו של מחט. והוא, יעזור ויפתח פתחו של אולם.
זוהי בעיניי ההכנה שלנו לקבלת העזרה של הקב״ה.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
