שנה לפטירת הגב' שארף שילדיה זכו לקירובים מיוחדים מהרבי
במלאת שנה לפטירתה של מרת חנה שארף ע"ה, מי שהפכה לסמל של אמונה ומסירות נפש חסידית, אנו חוזרים אל מסכת החיים של מי שנותרה אלמנה צעירה עם יתומים רכים, וזכתה לראות עין בעין כיצד הרבי מנחם, מחנך ומלווה את ילדיה כאב רחום בכל צעד ושעל, בשרשרת של גילויי קודש מצמררים ויוצאי דופן.
בשלהי שנת תש"נ, בחודש תשרי, פקדה את המשפחה הצעירה טרגדיה נוראה כאשר אב המשפחה, החסיד ר' אברהם שלמה שארף ז"ל, נפטר לאחר מחלה קצרה והוא בשנות השלושים המוקדמות לחייו בלבד. האם הצעירה נותרה לבדה, עם שלושה בנים קטנים, מנחם מענדל בן השבע, שמואל חיים בן השש, ושלום דובער הקטן שטרם חגג אפשערניש, ובת קטנה, רחל. אולם בתוך הכאב העצום זכו הילדים הרכים לקירובים נדירים מצד הרבי שגילה כלפיהם יחס נדיר ומיוחד.
האות הראשון ליחס המיוחד, התרחש כבר בלילה הראשון של חג הסוכות, מיד לאחר שקמו הילדים הטריים מימי השבעה. עם סיום התפילה, כשהחסידים החלו להצטופף סביב הבימה לשמיעת השיחה והילדים הרכים נדחקו לאחור, פנה הרבי לפתע למזכיר וביקש להעלות את יתומי משפחת שארף אל הבימה עצמה. שם, בסמיכות ממש לסטנדר הקדוש, עודדם הרבי בחזקה רבה והביט בהם במבט מיוחד. מאותו הרגע, הפכה בימתו של הרבי למקלטם הקבוע של ילדי משפחת שארף. הם ניצבו שם בכל התפילות, וכאשר היו אומרים קדיש יתום, היה הרבי מסיט את מבטו אליהם, עוקב אחריהם בעיניו הקדושות.
ההשגחה והדאגה לפרטים הקטנים ביותר לא פסקו. בהתוועדויות השבת, בעוד שאר הילדים ישובים על הרצפה, ישבו ילדי שארף מימין לכסאו של הרבי, ובאופן קבוע היה הרבי מגיש לצעיר שבהם חתיכת עוגה עבורו ועבור אחיו. בחגים בצע עבורם מהחלה, ובאחרון של פסח העניק להם פיסת מצה. באחת ההתוועדויות של שמחת תורה, הבחין הרבי שמענדל הקטן לא נטל את ידיו. כשסימן לו הרבי ליטול, ניסה הילד לפלס דרך בתוך הדוחק העצום אך נתקע והחל לבכות מאובדן אונים. הרבי, שהביט בו לאורך כל הזמן, קרא לו בחזרה והורה מיד לר' בערל יוניק למלא שוב את הספל, כדי שמענדל יזכה ליטול את ידיו מתוך הנטלה של הרבי עצמו, מענדל הקטן נטל את ידיו, ניגבן במגבת של הרבי (לפי אחד הנוכחים הרבי הגיש לו בעצמו), ואז נתן לו הרבי חתיכת חלה...
סיפור מיוחד נוסף אירע בליל שמיני עצרת, כאשר אלפי חסידים מילאו את 770. הילדים הקטנים נתקלו בחומת אנשים בצורה ולא הצליחו להגיע למקומם. הרבי עמד על הבימה המוגבהת, הביט לעבר מקומם הקבוע, והמתין. הקהל שהבין מיד את המבט, הרים את היתומים מעל ראשי האנשים והעביר אותם מיד ליד, עד שהגיעו אל המדרגות הסמוכות לבימה של הרבי.
כעבור כשלושה שבועות, ביום י"ד חשון, חגג הבן הקטן שלום'קה את יום ההולדת השלוש בו גזזו את שערות ראשו. יום ה'אפשערניש' חל ביום ראשון, בו מתקיימת חלוקת דולרים. מדי שבוע הייתה משפחת שארף עוברת בעת החלוקה, שגם בה זכו לקירובים מיוחדים, והפעם - הביאה עמה האם זוג מספריים, בכדי שהרבי יגזוז קצוות משערו.
כאשר עברו הילדים, אמר המזכיר שזוהי משפחת שארף, והיום חל יום ההולדת של הילד הקטן שהוחזק בידי אמו. הרבי שאל: "שוין געווארן דריי?" [הוא כבר בן שלוש?], ולאחר שענו בחיוב, התכוונה האם להגיש לרבי את המספריים אותם הכינה מראש. אך לפתע, הוציא המזכיר זוג מספריים אחר, והגישו לרבי. לרגל האפשערניש של הילד, הוכנו מספריים במיוחד מראש... הרבי גזז מעט מהשיער, תוך שאמר: "ער זאָל זיך ניט שרעקן פון מיר" [שהוא לא יפחד ממני]...
ואז, נתן הרבי דולר נוסף, ואמר: "פאר די האָר, בשורות טובות, זאל זיין אַ סאַך חסידישע נחת פון אלע קינדער" [עבור השיער, בשורות טובות, הרבה נחת חסידי מכל הילדים].
מיד לאחר מכן, כשעבר הבן הגדול מענדל, נתן לו הרבי דולר ועודדו בחזקה.
היה זה רגע מרגש נוסף ומיוחד, המלמד על היחס האבהי המיוחד שרחש הרבי לילדים.
מאחורי אותם ילדים רכים עמדה האמא מרת חנה ע"ה שארף, חדורה בהתקשרות ובאמונה תמימה, שבמסירות גידלה את ילדיה ברוח חסידית אמיתית. בשנותיה האחרונות, לא משה מהציון, באוהל הקדוש, ועמדה שם שעות ארוכות בשבתות, חגים ובימים הנוראים.
זכתה בחייה לראות את הפירות של אותם קירובי מלכות, כאשר בניה גדלו והפכו לשלוחים ומשפיעים. נפטרה בט' בסיוון תשפ"ה כשהיא בגיל 67.
ת.נ.צ.ב.ה.
מאפשרים לכם לקבל
