שיחה עם הרב החב"די הצעיר שמתמודד לרבנות העיר חריש
בעמדנו ערב חג השבועות, נפתח בנושא הקשור לחג המתקרב: מהי הדרך לרכוש חיבור אישי לתורה?
זו שאלת השאלות, עליה אנו מתפללים בכל בוקר בברכת "והערב נא" – שנזכה להרגיש את מתיקות התורה. אך לצד התפילה חובתנו לעשות השתדלות בנידון, ולשם כך ישנן שתי דרכים, שבמסגרת זו נתייחס אליהן בקצרה:
הראשונה, למצוא את התחום בתורה שקרוב לליבנו, כדברי חז"ל "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ". יש אחד שמתחבר לגמרא, השני להלכה, והשלישי לחסידות. כמובן שצריך לטעום מכל חלקי התורה, אבל עיקר העיסוק צריך להיות בתחום שקרוב לליבנו. כך נרגיש את ההנאה והסיפוק ולימוד התורה יהיה עבורנו חוויה משמחת.
הדרך השניה היא לחדש בתורה ולהעלות את החידושים על הכתב. כאשר מתעורר חידוש או רעיון, לא לתת לו להישכח, אלא לכתוב אותו לזיכרון. כתיבת החידושים גורמת לאדם לחוש חיבור פנימי לתורה ולהרגיש שמדובר בקניין אישי.
השמועה אומרת שהרב זכה להוציא מעל 10 ספרים מפרי עטו, האם יש עצה ללומדים שמבקשים להדפיס את חידושי תורתם?
העצה הראשונה היא כאמור, להעלות כל רעיון על הכתב. הספר הראשון שזכיתי להוציא היה בעקבות שיעור עיוני בפרשיות השבוע, אותו הייתי מעלה על הכתב. הדברים הצטברו פרשה אחרי פרשה, עד להוצאת סט הספרים 'תורת חיים'.
בנוסף, לא צריך לחכות עד לחידושים מרעישים בסגנון רבי עקיבא איגר. בדורנו, רוב הספרים עוסקים בביאור והנגשה של חיבורי הדורות הקודמים. דווקא ספרי הביאורים, שלכאורה עוסקים בפשט, הם המרחיבים את הספרייה התורנית של ימינו. בנוסף, עיקר הביקוש הוא לספרים בסגנון זה, לעומת ספרי חידושים שקהל היעד שלהם מצומצם למדי.
מניסיון אישי, אחרי לא מעט ספרים, ביכולתי להעיד שאמנם יש חשיבות לספרים עמוקים, אך עיקר הצורך של הדור הוא בספרים שמנגישים את תורת הקדמונים בשפה קלה.
מה העצה לאלו העובדים לפרנסתם ומבקשים לקבוע עיתים לתורה?
כפי שהוזכר בשאלה, הדבר החשוב ביותר הוא "קביעות עיתים". שהלימוד יהיה קבוע ולא ארעי. לקראת חג השבועות, כאשר אנו מבקשים להתחזק ולקבל החלטות טובות להתחזקות בלימוד התורה - עדיף להתחיל עם משהו קטן, שיחזיק מעמד לטווח ארוך, מאשר בהחלטה גרנדיוזית שמתפרקת אחרי כמה ימים.
לא פחות חשוב, הוא לגרום לכך שתהיה להחלטה מחוייבות חברתית. אפשר גם ללמוד לבד, אבל כאשר יושבים יחד, זוכים לחיזוק חיצוני ומחייב. גם הכיבוד תורם רבות. אצלנו בבית הכנסת יש שיעור קבוע מידי חמישי, שנמשך כבר 7 שנים ברציפות, ומספר המשתתפים הולך וגדל. אחת הסיבות לכך היא סיר חמין שמוגש ללומדים, בתרומתו המיוחדת של ר' משה כהן ומשפחתו.
בכל אופן, זו הקבלה המתאימה ביותר לרגל חג מתן תורה, שבוודאי תביא איתה גם את כל הברכות – "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד".
ברשות הרב, נעבור לנושאים אקטואליים ונפתח במעט רקע כללי: כמה שנים הרב פועל בעיר?
בקיץ זה נציין בס"ד 8 שנים לבואנו לעיר. באותם ימים התגורר כאן כמה אלפי תושבים בלבד, וכל תושב חדש התקבל על ידי ה'ותיקים' ממנו בסבר פנים יפות. היתה אווירה מאוחדת מאוד. זכורות לטובה האסיפות שהתקיימו באחדות רעים לחיזוק היהדות, בין הרבנים הספורים שהתגוררו אז בעיר - הרב זיגדון, הרב ברנד, הרב אלגביש ואנוכי הקטן.
מה באמת הביא את הרב לחריש?
דוד המלך אומר "מה' מצעדי גבר כוננו". למעשה, היה זה ביוזמתו של ידידי הרב דוד כהן שליט"א, שליח חב"ד בעיר, הנודע לתהילה בפעילותו הברוכה ומוערך על ידי כל שכבות הציבור. הוא זה שהזמין אותי לשמש כרב בית הכנסת החב"די שאז היה בשלבי הקמה עם מניין מצומצם. שמונה שנים מאז, וקהילת חב"ד מונה מאות משפחות בכל רחבי העיר. בסך הכל פועלים בחריש 7 בתי כנסת חב"ד, כמו שבעת קני המנורה – איש איש במסילתו יעלה. לצד מוסדות חינוך הכוללים גני ילדים, תלמוד תורה ובית ספר לבנות.
רבים שואלים מהו אכן סוד ההצלחה של קהילת חב"ד בעיר?
קודם כל, הרבה סייעתא דשמיא על טבעית. אבל ה'כלי' בדרך הטבע לעניות דעתי הוא השאיפה לפעול מתוך שיתוף פעולה ואחדות. הרי בכל קהילה יש בעלי דעות שונות, ובוודאי בקהילה מגוונת כמו חב"ד. גם העובדה שהקהילה מתפרסת בכמה בתי כנסת, היתה יכולה להיות סיבה טבעית למתיחויות ומחלוקת.
"סוד ההצלחה", אם אפשר להגדיר זאת כך, היא ההליכה בדרכו של הרבי מליובאוויטש, בהקפדה יתירה שלא להיגרר למקומות שעלולים לפגוע באחדות ובשלום – גם כאשר לשם כך נדרשים מאמצים ואף ויתורים. כחסידים של הרבי, נושא אהבת ישראל נמצא תמיד בראש סדר היום. וב"ה אנו זוכים לראות את הברכה שהשלום מביא איתו.
כאמור, עם התרחבות הקהילה ופתיחת בתי כנסת נוספים, התברכנו גם במורי הוראה ורבנים חשובים, כמו הרב שכטר בביהכנ"ס 'חב"ד בצוותא', והרב ישראלי בביהכנ"ס 'בית מנחם'. כולנו פועלים מתוך ידידות מבורכת. ובכל הנושאים שעל הפרק, אין פעולה שנעשית ללא תיאום והסכמה רחבה.
דברי הרב חשובים ונחוצים. נשמח לשמוע האם לדעתכם יש דרך להעתיק את המודל לעיר כולה?
ובכן, ההקפדה על אחדות ושלום, לצד הימנעות מכל עניין שיש בו הבערת מחלוקת – היא הדרך שמתווה אותנו גם ברמה העירונית. לאורך השנים היו ניסיונות רבים מכל מיני כיוונים לגרור את חב"ד לטובת צדדים שונים, והיה צורך לעמוד על המשמר, יחד עם הרב דוד כהן, בכדי שחב"ד תישאר הגורם המאחד והמלכד, שעובד בשיתוף פעולה עם כל הגורמים בעיר ומקדש שם שמים.
בהקשר זה אוכל לומר בסיפוק ובשמחה, כי בכל שמונה שנותינו בעיר, הצלחנו להימנע באופן גורף ולא לחתום על שום מכתב מחאה או תמיכה בגורמים פוליטיים, למרות לחצים רבים שהיו בנידון. בסופו של דבר, הבינו כולם שלא מדובר בעניין פוליטי אלא בשיטה סדורה ולמדו להעריך ולכבד זאת.
ובהמשך לכך, כמה מרגש היה לראות בתהלוכת ל"ג בעומר השנה, בארגונו של הרב דוד כהן, כיצד במעמד אחד משתתפים ילדים מכלל הת"תים, לצד ילדים מבתי ספר ממלכתיים. כאשר אלו ואלו מרגישים בבית ומתקבלים באהבה כמיטב המסורת החב"דית.
לסיום, נשמח להתייחסות לנושא הבחירות לרבנות העיר שיתקיימו בשבוע הקרוב.
מטבע הדברים, קיומו של הליך בחירות מעורר מתחים וחילוקי דעות מיותרים. כולנו תקווה שנזכה להגיע למצב אידיאלי שייתר את הצורך במתכונת הנוכחית. אבל בינתיים, זו ההתמודדות שלנו. ב"ה ביכולתי להעיד, שגם בנושא זה זכיתי לנקוט בצעדים משמעותיים מתוך אמונה בכוחו של השלום. ובכל מקרה, משימתו של הרב הנבחר תהיה להשקיע גם בנושא האחדות והשלום בין הציבורים בעיר, ולהוות גשר של קירוב ואחדות.
הדברים רלוונטיים במיוחד לאור העובדה שהבחירות נקבעו בתוך ימי ההכנה למתן תורה. במדרש נאמר שבני ישראל הגיעו למדבר סיני "כאיש אחד בלב אחד", ובעקבות זאת החליט הקב"ה לתת להם את התורה: "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת, ואהבו את השלום, ונעשו חניה אחת – הרי השעה שאתן להם את תורתי".
ומכאן הקריאה יוצאת לכלל תושבי העיר, להתחזק בנושא האחדות, ולהימנע מפעולות שיש בהם חשש למחלוקת. וזכות השלום תעמוד לנו לברכה והצלחה בכל אשר נפנה, כפי שנחתמים ששה סדר משנה: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
מאפשרים לכם לקבל
