לחצות את הגבול / טור העצמה שבועי
רוורס והביתה.
אכזבה, תסכול וחוסר אונים. זה מה שמרגישים כשסופרים בתדהמה עשר, עשרים… שישים מכוניות, ועוד לא רואים את הסוף.
לימון - לא רק חמוץ, אלא סחוט מטלטלות הדרך בארבע השנים האחרונות.
סך הכל רצינו לחגוג בר-מצווה בחדר של הרבי ב-770.
קייב-וורשה - 12 שעות.
המתנה בגבול - 4-5 שעות.
וורשה-ניו-יורק עם עצירה - 13 שעות.
30 שעות, כיוון אחד.
בגבול פולין פגש אותנו תור אינסופי של רכבים, משהו שעוד לא ראינו, והוא לא מתכווץ. מעברי גבול אחרים רחוקים מאיתנו ונראה שגם הם עמוסים. אפליקציות ואתרים - מתברר - לא אמינים.
ארבע שעות המתנה, שש שעות, שמונה… חישוב קצר מעלה, שאת הטיסה לניו יורק אנחנו מפסידים. לא בערך לא אולי אלא בוודאות. תור כזה פירושו המתנה של תשע שעות לפחות פלוס מעבר הגבול עצמו. השורה התחתונה לא משאירה לנו סיכוי. טלפון לחברת התעופה, ניסיון לבטל את הכרטיסים, להחליף, לדחות, לקבל החזר. ללא הצלחה.
הכרטיסים לפח אשפה. ארבעה כרטיסים לניו יורק וחזרה נקברים בתור האינסופי בין אוקראינה לפולין.
לא ברור איך ממשיכים - אלו כרטיסים קונים, ואם בכלל...
זה הרבה מדי, רוח שיוצאת מכל מפרש אפשרי, מצמקת ומחלישה. הצעתי לבעלי, שהוא ימשיך עם ישעיהו לניו יורק ואני אחזור הביתה עם זאב, מסובבת את ההגה לאחור.
דמיינתי אמנם את העליה לתורה - ההתרגשות שלו, שלנו...
אחליף את התמונה בשדותיה המוריקים של אוקראינה. אחורה פנה - מזרחה הביתה.
טלפון למוניות, שלום…!
שיחות עם מוקדניות הבהירו לי, שהביתה לא אצא בדקות הקרובות. נקודת הגבול רחוקה יחסית מחבל ארץ מיושב ואין אלא להמתין שעה לפחות.
להמשיך?
לחזור?
חוזרת הביתה. החלטתי. אבל בפנים, בשקט הס, מחפשת קצה חוט שינצח את המשקולת הכבדה. מחשבה חיובית להתחזק, חבל קטן להיאחז..
הנסיעה ארוכה (40 שעות!), יקרה ומעייפת. התסכול עמוק - זה מה שאני חשה עכשיו, כנראה גם בשעות הקרובות. אבל כשנגיע לניו-יורק ונחגוג את האירוע התחושה, לכאורה, אט אט תתמוסס. מה שייזכר הוא חוויה של פעם בחיים, ואותה אני לא רוצה לפספס.
לרוב האתגר היומיומי הוא להחזיק את ההווה ולחיות את הרגע הזה, - לא להיסחף לנוסטלגיה, לא לטבוע בדאגות העתיד. אבל לפעמים הנוסחה היא הפוכה והאתגר הוא להחזיק דווקא את העתיד. את ההווה שמעיק - לטשטש, לא לתת לו להשתלט. לא לאפשר להווה חורק למנוע עתיד בוהק...
ימים ללא שינה, כסף ויזע - בדרך לתעודה
אבק, רעש ולכלוך אינסופי - בדרך לדירה משופצת ויפה.
לבחור תמונת עתיד חיובית משמעותית - לצייר אותה בצבע, שתהיה מציאותית - קונטרה חזקה לתמונת הווה נוכחית.
***
יש רגעים בחיים, שהם קצרים, מופרדים וקטועים - צלילי סטקטו. ויש אחרים שאוספים לתוכם מסע מתמשך, צלילי לגאטו סוחף: ישעיהו עומד נרגש בחדר של הרבי ב-770, לובש חליפה חדשה, חובש מגבעת שחורה, עטור בתפילין ומברך ברכה. לראשונה בחייו עולה לתורה.
רגע אמהי שאין לו מילים, רק מנגינה. דרך ארוכה בהורות, שיש בה שמחה, עצב, סיפוק ולפעמים אכזבה. אינסוף אהבה.
***
חצינו את הגבול, קצה הגבול, של עצמנו…
התרגשות ושמחה פנימית עמעמו את הלאות, שהולכת ומתמוססת. נזכור אותה, כנראה, כאפיזודה חולפת, ולעומתה - החוויה המשפחתית - כמעצימה ומכוננת.
תוהה,
לו נכנעתי לכוח המשיכה…
בלתי נסלחת וחמוצה הייתה ההחמצה...
מאפשרים לכם לקבל
