גיליתי מכתב מרתק של דודי בתקופת המחלוקת על ליובאוויטש
בימים אלה מצאתי בארכיון אגרת מרתקת שכתב דודי הגה"ח רבי חנניה יוסף אייזנבך ע"ה לא' ממחותננו - ראש ישיבת פוניבז' לצעירים - עמו עמד בקשר תורני והעריכו השניים זה את זה עד למאוד.
לפני ארבעים שנה כאשר נתגלעה המחלוקת הגדולה על החסידים ובעיקר על חסידות חב"ד ונשיאנו רעשה וגעשה הארץ ודיו רב נשפך כמים משני הצדדים. הידידות בין שני הגאונים הביאה לכך שהשניים גם נסחפו לדון במחלוקת והרב הליטאי כתב מכתבים לדודי ובו תמה על דברים שלא נראו בעינו אל מול ההולכים בנתיבי החסידות.
אין בידי העתק ממכתבו של אותו ראש ישיבה אבל את אחת מתשובותיו של דודי הגרח"י אייזנבך אליו מצאתי בימים אלה.
בטוח אני שיהיו מי שירימו גבה וישאלו מדוע אני מעלה בימים אלה, שהשלום והשלווה אופפת את הכל, דברים שמזכירים ומעכירים את האוירה ששררה באותם הימים? אך דומני שדוקא היום כאשר אין בדברים הללו כל פגיעה שכן ישנה תמימות דעים בדברים שחלקו בהם אז וכיום הוכח מעל כל ספק בדרכה הקדושה של תנועת חב"ד, לא נבוא לידי הפסד בפרסום מכתב זה. ובעיקר בולטת במכתב זה אישיותו הגדולה של הדוד שחתר בכל כוחו להאיר את דרכה של חב"ד ואורחותיה ונלחם בכל כוחו נגד כל אלו שזממו להכפיש את התנועה הקדושה ואכן הצליח בכך למעלה מן המשוער.
כיון שאיגרת זו ארוכה אחלק אותה לכמה פרקים בהמשכים.
ביה ט"ו כסלו, דקיימא סיהרא באשלמותא, תשמ"ח
ירושלים ת"ו
כמע"כ מחו' הדגול, מעוז ומגדול, מרביץ תורה לעדרים, מלאכתו מלאכת שמים, הרב הגאון המפורסם, כש"ת מוהר"ר ...... שליט"א ר"מ בישיבת פוניבזי לצעירים בני ברק.
אחדה"ט כראוי.
מכחב כת"ר היום הגיעני, והאמת שהדבר הפליאני כי בקשתי במכתבי הראשון, שגם אותו כתבתי בלא רצון, שאם יש לו מה לשאול ממני, כא יעשהו במכתב, כי קשה לי לבא בכתובים באריכות הנדרשת, ואין עתותי בידי להתעסק בכגון דא, כי גם לכתיבת ד"ת נחוצים איני מספיק, ורבו ב"ה טרדות הכנות השיעורים (במס' כתובות ובמס' קידושין גם יחד), מלבר הענינים האחרים שגוזלים זמן יקר, ובכלל, כאמור, איני רואה כל תועלת וטעם בהתנצחויות, דממ"נ או שלא יועיל או שאין צורך, והחוש מעיד כי על כל גו' תכסה אהבה עצמית ואילו הזולת לא יוצדק בשום אופן בעוה"ר, ומה תועלת בכתיבה מהכא להתם וחוזר חלילה, ילך כל אחד בדרכו ודרך רבותיו תבושם לו, ונהרא נהרא ופשטי',
ואמנם בודאי שמהראוי היה מעיקר דינא להסביר דברים להיות נקיים בעיני ד' ואדם, אלא שאין הדברים אמורים אלא במי שהאמת אהובה לו מן הכל, ובבירור האמת יחפוץ. לא כן פי שהולך שבוי ממש בדיעות קדומות וטומן ראשו בחול לבל ישמע ח"ו גירסא אחרת של רעהו, שמא פן ואולי ייאלץ להפר מוסכמות לבבו, וזאת אינו רוצה או שאנוס הוא על פי דבורם של אחרים. כזאת הוא למרבה הצער מצבנו ואין לך הוכחה בולטת מזו אשר הח"מ נאלץ להתכתב עם מעכת"ר שליט"א שעוסק בהרבצת תורה כל ימיו ב"ה, לא בעניני חדו"ת ובירור הלכה, אם בדברים שונים ומשונים שלא ידענו כמותם מעולם, ולא אפונה שגם מעכת"ר שזכה לראות גדולי גדולים מישראל לפני ארבעים ושלשים שנה איגו זוכר כזאת, הלב כואב באמת לאן הגענו, ולדאבון לבנו ידועה היטב הסיבה האמיתית לכולנו, אבל כאשר האמת נעדרת, תרתי משמע, תמורת זאת שאף אינו עושה דבר לטיהור מחננו מריב ומדנים והכפשת כבוד חכמים ואלופי יראה, עסוקים כיום ראשי ישיבה ומרביצי חורה בענינים של מאבקים צבוריים, כתיבת עתונים או פיקוחם, וקשה מכולן, ערבוב בני תורה ועמליה בעניני פוליטיקה ומפלגות, שלא הי' עד הנה כדבר הזה בעולם הישיבות ואין פוצה פה.
[שמעתי מגדולי תורה מובהקים שהגאון בעל "שערי יושר" ז"ל, הגאון בעל "ברכת שמואל" ז"ל, הגאון רבי נפתלי טראפ ז"ל, הגאון בעל "דברי יחזקאל" ז"ל וכיו"ב, שהיו מאורי הישיבות בדורות שלפנינו, נמנעו בכל תוקף מלהתערב בעניני צבור, וגם לא באגודת ישראל שהשתתפו בה גדולי ישראל כידוע, וידעתי נאמנה שהמשגיח הנודע הגה"צ רבי ירוחם ממיר ז"ל הוזמן פעם להופיע בכנוס של אגו"י והכריז, להפתעת מזמיניו, כי "עולם התורה" אינו שייך לזה!
גם זכורני שהשתתפתי כבן ישיבה באחת מאספות הכנסי' הגדולה דשנת תשכ"ד ונאם ראש הישיבה רבי חיים שמואלבין ז"ל, נאומו בקול זעקה: "מי נתן לכם רשות לסגור את הגמרות?].
ועד הנני יום יום לביטול תורה של אברכים יקרים בני תורה מובהקים ששעות רבות שנועדו כלימוד התורה מתבזבזות על ענינים "העומדים על הפרק", ומי יודע כמה אנו סובלים בדור הזה ר"ל מדבר זה, ואיך אעשה כדבר הזה לעסוק בהתנצחויות על דא ועל הא?!
אולם, למען כבודו של ידידנו מעכת"ר שליט"א שמאז יתיב בתוונא דליבאי, ומעריצו הנני מאד, ובודאי כבו' מרגיש כמים הפנים לפנים, וכבי בנו אהוב נפשי ויקר לבבי הרה"ג ח"א שליט"א, אבא מגדר רצוני ואשתדל לקצר עד כמה שאפשר, ואתו הסליחה.
והנה ד' יודע מחשבות לבי, שהססתי והתלבטתי מלענות על כל פרטי מכתבו הארוך, שלצערי העמוק, הוא מלא וגדוש בשנאה כבושה לעדה קדושה וטהורה מישראל, שעשתה יותר מכל, לקדוש ש"ש במסירות נפש בדור האחרון, ולהקמת עולה של תורה ותשובה בכל פנות תבל, בהנהגתם הקדושה של רבותיה מאורי דרכה, ושעל דגלה נמנים רבבות רבות מישראל כ"י, אבל נצטוינו מחז"ל לדון את כל אדם לכף זכות (והמעיין בערך חשד באנצ"ת בענינים אלו שהח"מ זכה לכתבס, יראה עד כמה החמירו חז"ל ורבותינו הראשונים כמלאכים בזה).
אולי אפתח בסיפור אישי קטן: לפני כחצי שנה קבלתי טלפון מאחד מגדולי ראשי הישיבות בעיה"ק, שקרוב אני אליו, ומודיע לי שקיבל בדואר עלון מלא בלע ונאצה על קדוש ה' כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, בשם "לחושבי שמו" וכולו רותח על חילול הי הגדול, שאין מסתפקים בעצם הכתיבה המושחתת אלא מנגנון דואג להפצתו אצל כל רבני וראשי הישיבות בישראל, ואעפ"ב, ביקש מאתי להעביר לראשי חב"ד, עצתו הנאמנה, שלא להגיב ע"ז כלל, כי הכל לפי המבייש והמתבייש.
זכורני שהשבתי לו, כי לאחר שיצא כמה חדשים לפני זה הפאשקוויל הלועג לרבינו הזקן בעל התניא והשו"ע ולחג י"ט כסלו שהוא הקדוש זיע"א התקין ונתקבל בהערצה ובשמחה ע"י מאות אלפי ישראל בכל הדורות, "יצא המרצע מן השק", וממילא בלאו הכי, אין מגיבים כיום על כל כתב פלסתר שנדפס.
אך באמת, לא הייתי מאמין, שלאחר זמן אקבל מכתב ממעכת"ר ת"ח מובהק ובר דעת גדול, ובו דברים נלעגים הלקוחים מאותם מי שפכים (שכפי ששמעתי כן, שאחד מעורכיו הוא הוא המחרחר ריב הגדול של דורנו כפי שהגדירו הגאון מהר"י סרנא ז"ל כפי שמעשיו לאחרונה מוכיחים)... הלא טוב ונכון הי' שכת"ר לפני שקובע "עובדות" יבדוק את נכונות הדברים מפי אחד מחסידי חב"ד שנאמן לו, או שמא באמת אין אחר פהם כשר לעדות?!
עוד הקדמה אחת:
מאפשרים לכם לקבל
