הרב שלא הסכים לדרוש בלי תשלום מראש
היה פעם רב קדוש, שלא הסכים לומר דרשה בלי לקבל כסף.
התמחור שלו לא היה גבוה והוא גם לא בדיוק היה איש חומרי. מדובר על יהודי קדוש בשם רבי מענדיל בארער, מתלמידי רבי ישראל הבעל שם טוב, יהודי שהבעל שם טוב עצמו כינה אותו 'הרב הקדוש מופת הדור איש אלוקים'. ובכל זאת, הוא לא הסכים לדרוש בלי לקבל תשלום מראש.
נשמע מוזר כשמדובר על יהודי ברמה כזו, אבל היה לו הסבר מרתק. הוא אמר כך: מי אני שאומר דברי תוכחה ליהודי אחר? באיזה זכות אעשה את זה? בזמן בית המקדש היה נביא שהקב"ה בעצמו ציווה אותו להביא את דברו אל העם, גם לומר דברים קשים אם צריך. אבל היום, כשאין לנו הוראה כזו, אני מוכן לדבר ולומר מה דעתי על התנהגות כזו או אחרת של אנשים אחרים רק אם אהיה חייב.
ובכן, כשנותנים לי כמה פרוטות בעד הדרשה, הרי שאני מחויב לדבר. למה? כי אני מחויב על פי תורה לפרנס את בני ביתי. המקצוע שלי הוא דרשן. כלומר, הכלי שלי לפרנס את משפחתי הוא דרשה, וכשמשלמים לי אסור לי לסרב. ויתירה מזו, בעצם יש לי חובה לדבר, אני מקיים מצוה.
הרבי מביא את הסיפור הזה בכא׳ אב תשמ"ד תוך בקשה וצעקה של כאב שלא להוכיח ולא לדבר קשות על ועם יהודי אחר אם לא נתבקשת על ידי הקב"ה.
הרבי בעצם מבקש ואומר: אל תבחר לעצמך את הכבוד המפוקפק להיות זה שמוכיח וגוער, זה שמעיר ומדגיש את החיסרון. דבר טוב ולא רע.
*
זה לי כמה חודשים שהסרתי מהטלפון את האפליקציות של הרשתות המכונות ׳חברתיות׳, כשהסרתי אותן לפני כמה חודשים זה היה כדי לפנות זמן שהתבזבז לי לריק, אבל ככל שעוברים הימים והשבועות אני מגלה שמעבר לזמן, התפנה לי הרבה מקום נקי בראש ובלב. זה אחד ועוד אחד פשוט, כשאתה קורא פחות רע, עוקצנות, תוכחה ואפילו שנאה מכל צד ופינה, אתה נושא עמך פחות ופחות מכל הרעל הזה.
אני ממליץ.
מאפשרים לכם לקבל
